"אני הולכת לשמור עליהם כמו שלא שמרו עליי"

מאז גיל 16 היא לא התראיינה. ליאת אזר הייתה אז הנערה מהסדרה "הכל נשבר במשפחה" של הערוץ הראשון, שם שיחקה לצד דב רייזר, ציפי שביט ועודד פז. אלה היו שנות ה-90 המוקדמות, והיא העניקה את הריאיון הראשון בחייה לשבועון "ראש אחד". "קראו לי שם בכותרת גדולה על שני עמודים 'קלי באנדי הישראלית'. את קולטת? אני פאקינג קלי באנדי? בסילוף של משפט אחד של המראיין הכתבה המרגשת הפכה להיות הטראומה הכי גדולה שלי", היא נזכרת. בעקבות אותה כותרת היא לא הסכימה להתראיין עד עכשיו, כשהיא כבר בת 47.

"אני מרגישה שהגיע הזמן. אני מרגישה שהצלחתי בטיפול טוב ומיטיב להתגבר על הטראומות שלי מילדות ולהפסיק לפחד מפרסום", היא מסבירה. אזר שיחקה מאז בסדרות "המקום", "סימני שאלה" ו"70 מיליון סיבות לעושר", הופיעה בתיאטרון ועבדה כקריינית ומדבבת. כיום היא מנהלת סוכנות שחקנים, ובוחנת בביקורתיות את התעשייה שהייתה לה לבית ולשדה קרב. אבל מתחת למעטפת המקצועית מסתתר דימוי אחד שצרבה בה הפסיכולוגית שלה, ומסרב להרפות. "היא אמרה לי: 'את יודעת שאת מסננת של פסטה?'", מספרת אזר בחיוך מריר, "מגיל צעיר אני שומעת המון אישורים, מחמאות ומזל, אבל הכל נופל דרך החורים. כמה אישורים אני עוד צריכה כדי להרגיש שאני ראויה?". אחרי עשורים של שתיקה מפחד להיחשף, להיות מפורסמת בשמה ובסיפורים על חייה ומשפחתה, אזר מחליטה לסתום את החורים במסננת שלה.

הכניסה של אזר לעולם המשחק, בגיל 15, הייתה כמעט מקרית. היא וחברת הילדות שרון דנון נבחנו ל"הכל נשבר במשפחה", ובשל טעות אנוש המכתבים הוחלפו: שרון קיבלה הודעת קבלה לתפקיד הבן הבכור שהוסב לבת בכורה כדי שהיא תשחק בסדרה, וליאת קיבלה מכתב שבו הודו לה על הניסיון ואיחלו לה הצלחה בהמשך. רק בקריאה הראשונה הבינו בהפקה את גודל הטעות. הם התקשרו לטלפון הקווי של אביה, והודיעו לו כי הם בודקים קאסט נוסף והיו שמחים להיפגש עם ליאת בהקדם האפשרי. מאז היא הפכה לכוכבת נוער, אבל בעל כורחה. היום היא חשה חמלה כלפי הגרסה הצעירה שלה, שהייתה לבד לגמרי בעולם המבוגרים של התעשייה. "ההורים לא היו מהתחום אז הם לא ידעו לכוון ולהגן עליי", היא מנמקת בדיעבד.

הילדה הכי משעממת במשפחה הכי משעממת

אביה של אזר, פנחס, היה סגן אלוף בצה"ל, מהנדס טילים ושותף לפיתוח מערכת החץ ושחקן שחמט ברמה בין-לאומית. אמה, חנה, ויתרה על חלומות גדולים והסתפקה בעבודה כמנהלת חשבונות תוך שהיא מבטאת את האומנות שלה באמצעות ציור. בבית הזה הרגש היה מצרך נדיר, והמשמעת הייתה מאוד נוקשה. "אבא שלי מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, שאני טובה, שאני מוכשרת, שאני יפה, שאני חכמה, שאני יכולה להשיג כל מה שאני רוצה בחיים ושהוא יתמוך בי. שלא לדבר על סתם להגיד 'אני אוהב אותך' ולחבק אותי", היא מספרת. אבל שנים לאחר מכן היא כבר סלחה לו, והבינה עד כמה החסך ניהל אותה. האם, שחיה בתחושת החמצה, הוסיפה למורכבות הנפשית בבית. אזר מספרת על וידויים קשים בערוב ימיה. בתוך הקור הזה היא חשה "הילדה הכי משעממת במשפחה הכי משעממת בעיר הכי משעממת בעולם". היא חיפשה נואשות מקום שבו תוכל להרגיש אחרת, ומצאה אותו בחוג הדרמה שאליו הגיעה פעם בשבוע.

היו קשיים כלכליים בבית?
"היו. הרגשתי שאנחנו מאוד חסכניים. כילדה פירשתי את זה כקמצנות, כי לא מסכימים להרבה דברים שאני רוצה, צריכה ומבקשת. עכשיו אני מבינה שלא היה. לא היה להם כלום כשהם הגיעו לארץ, הם הגיעו לארץ מתוך ציונות ובריחה מאנטישמיות".

אמרו לך א-פעם שגאים בך?
"מי הם האנשים האלה שאת תוהה אם הם אמרו לי? את נוגעת בנקודה מאוד כואבת, מאוד עמוקה ומאוד חדה ומדויקת. כמו שכבר הבנת, אף אחד מההורים שלי כמובן לא אמר לי את זה, ושניהם לצערי נפרדו ממני ומהחיים בשנתיים האחרונות".

הפרסום הוא לא הסיבה היחידה שבגללה אזר התבגרה בגיל מוקדם. בגיל 13 היא חוותה את הפגיעה המינית הראשונה: זה קרה בדירת השכנים, על ידי גבר חרדי שחזר בתשובה והתארח בה לכמה ימים. בזמן צפייה בטלוויזיה הוא התעניין בטבעות על ידה, ואחז בה בחוזקה מבלי לשחרר. "הוא מדבר על הטבעות בהתלהבות בקול רם אבל זאת רק הצגה, הוא עסוק בפעולה אחרת לגמרי כרגע. אני מרגישה משהו קשה מתחת לשמיכה, ורק אז הבנתי מה קורה. אני מרימה אליו מבט, והוא לא מסתכל עליי", היא משחזרת. היא לא הצליחה למשוך את היד, וגם לא להוציא מילה. למזלה ההורים חזרו, השמרטף הרפה מהאחיזה, והיא רצה הביתה.

הסיפור ליווה את אזר במשך זמן רב. היא שמרה את הסוד בבטן, והשותפה היחידה הייתה חברתה הטובה. האירוע הוליד בה רתיעה עמוקה ומתמשכת מגברים חרדים, פצע שנסגר רק שנים מאוחר יותר כששיחקה דמות חרדית ב"סימני שאלה" - סדרת דרמה שבין יוצריה נמנה עידו דרור, לימים בן זוגה במשך שלוש שנים. עוד היא מעידה כי בילדותה חוותה פגיעה מינית נוספת, הפעם מבן משפחה. "סלחתי לעצמי מזמן, וגם סלחתי לו, למרות שלא דיברנו על זה מאז".

"אבא שלי מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, שאני טובה, שאני מוכשרת, שאני יפה, שאני חכמה, שאני יכולה להשיג כל מה שאני רוצה בחיים ושהוא יתמוך בי. שלא לדבר על סתם להגיד 'אני אוהב אותך' ולחבק אותי"

הרגשתי כלואה בכלוב

ככל שהתבגרה, גילתה אזר שהטורפים נמצאים בבית הספר למשחק, על הסט ובחדרי החזרות. "המורה השתמש בחוכמה שלו כדי לזהות פצעים, והשתמש בזה כלפי אלה שעניינו אותו באופן נרקיסיסטי. הרגשתי שהוא מצליח לראות אותי ואת הכאבים שלי. התחלנו להיפגש, כפי שהוא עשה גם עם סטודנטים נוספים בבית הספר. אני לא זוכרת כמה פעמים נפגשנו, אבל אני זוכרת פעם אחת מאוד משמעותית. הוא ביקש ממני לשכב על מזרן יוגה, לאחוז בכיסא מאחוריי כדי למתוח את הגוף ואת אזור החזה, ואז לחץ בידו על החזה שלי וביקש שאביע את כל מה שאני מרגישה. בשלב מסוים התחלתי לבכות את חיי והרגשתי שאני עוברת תהליך של ריפוי. בדיעבד, אני חושבת שהוא השתמש בכלים שלמד בצורה זדונית ולא אתית ואנושית. ההתנהלות הזו הייתה מוכרת במשך שנים בקרב סטודנטים ומורים". היחסים ביניהם הסתיימו בשעת ערב מאוחרת, אצלו בבית, כשהם מתחבקים בעמידה והיא מודיעה לו ש"יש לי קול מאוד חזק וברור בראש שלי כרגע - אני רוצה לבד. תפסיק להיות המנטור והמרפא שלי. אני רוצה לעשות את זה בעצמי".

הגבול הבא שנחצה התרחש באודישן שעשתה אזר בתחילת דרכה, מול שחקן ידוע שהחליט "לתפוס לי את הפרצוף ולבלוע לי את הפה עם הלשון. אני זוכרת את הלשון שלו מקיפה לי את כל השיניים כמו שאף אחד לא נישק אותי מעולם. בתקיפות שאני לא יכולה להתנגד לה. הרגשתי כלואה בכלוב, כי אם אני רוצה לקבל את התפקיד אני צריכה לזרום. ככה הם יאמינו שיש לי אומץ להתנשק איתו. אחרי 20 השניות הארוכות בחיי הם החליטו להגיד 'קאט'. הסתכלתי על השחקן ואמרתי לו 'היי, ליאת אזר, נעים מאוד' והושטתי לו יד. הוא לחץ לי את היד ואז כל הגברים התפקעו מצחוק". זאת הייתה הדרך שלה לשכנע את עצמה שלא הוטרדה.

בהמשך הגיעה עוד נשיקה ארוכה מדי שכזו, משחקן שאזר מעריכה ואוהבת עד היום. "אם הייתי מפסיקה אותה הייתי צריכה לדחוף אותו וכנראה ליפול על הרצפה. זו הייתה יכולה להיות סיטואציה מאוד מביכה ופומבית", היא מסבירה. מקרה נוסף התרחש עם שחקן מוכר במפגש מקרי בגרם מדרגות צפוף. מה שהחל בליטוף קל של הלחי הפך לנשיקה רטובה על השפתיים. "במקום לדחוף אותו במדרגות ולתת לו סטירה מצלצלת אני קופאת, ומחכה שזה יסתיים, כי הוא יכול לשפר את חיי מבחינה מקצועית", היא משחזרת.

אז מה עשית?
"מחקתי אותו מחיי. בחיים לא נפגשתי איתו לבד, וגם קיוויתי שלעולם לא אשחק איתו, כי אני יודעת מה הוא עשה לשחקנית שלמדה שנה מעליי בסדרה שהם שיחקו בה ביחד".

"המורה השתמש בחוכמה שלו כדי לזהות פצעים, הרגשתי שהוא מצליח לראות אותי ואת הכאבים שלי. הוא ביקש ממני לשכב על מזרן יוגה, ואז לחץ בידו על החזה שלי וביקש שאביע את כל מה שאני מרגישה. ההתנהלות הזו הייתה מוכרת במשך שנים"

אני אימצתי אותם

ברשימת האקסים של אזר מופיע המוזיקאי אריק ברמן, ובגיל 24 היא הייתה בזוגיות בת שנתיים עם השחקן והבמאי שמוליק לוי, המבוגר ממנה ב-16 שנה. היחסים שהחלו בניסן נתיב היו לדבריה "הקשר הכי רומנטי שהיה לי", אך הם התנהלו ברובם בתוך ארבעה קירות, הרחק מעין הציבור. עד היום הם חברים קרובים, כמו משפחה. לוי לא סיפר לה שכתב עבורה את התפקיד של מרינה ב"70 מיליון סיבות לעושר", והיא עברה אודישנים כמו כולם. אך הדרמה האמיתית הגיעה עם אבי בנה, כשנכנסה להיריון לא מתוכנן חודש לאחר שהכירו. "הוא עד היום אהבת חיי. אבל לא רציתי שהילד שלי יגדל בתוך הדרמות", היא מסבירה, ומספרת כי מדובר בהלום קרב. כשבנה נעם היה בן שנה וחצי, במהלך ויכוח זוגי סוער ליד האמבטיה, הוא נעמד ביניהם וצעק "די לריב!". "ברגע הזה נפל לי האסימון ואמרתי לעצמי שזהו, זה נגמר. ואז עברתי עם עצמי תהליך". למרות פרידה סוערת, אזר מעידה כי בשנה האחרונה היא שומרת על קשר טוב עם אבי בנה.

כיום אזר היא "האמא והפסיכולוגית" של השחקנים שלה, בעיקר הצעירים שבהם. לפני כשש שנים היא התבקשה על ידי אמו של השחקן יונתן לנדסמן ("ילדי בית העץ") לפתוח סוכנות שחקנים עבורו ועבור כל שאר התלמידים המוכשרים שלה לאורך השנים, שהתחילו את דרכם בגיל צעיר כמוה. "לא הבנתי על מה היא מדברת בהצעה הזאת שלה אליי, ומה הקשר שלי לפתיחת סוכנות שחקנים. אבל היא הייתה כל כך ברורה, נחושה ומיידית שאמרתי לה 'תני לי לחשוב על זה'. תוך שלושה שבועות חזרתי אליה ואמרתי לה, 'שומעת? יש לי סוכנות. מתי אתם באים לחתום?' והשאר היסטוריה. הבנתי שאני הולכת לשמור עליהם כמו שלא שמרו עליי, ושזה הייעוד שלי".

בניגוד לסוכנויות אחרות, אזר מכינה את הילדים לאודישנים כמי שמכירה את המלכודות של התעשייה מבפנים. "שחקנים אומנים הם אנשים שבאים מילדות מורכבת, כמוני, או מילדות מחבקת שאפשרה להם לחיות עם ביטחון עצמי ולהעז להביע את עצמם דרך משחק. אז אני מבינה אותם. לא סתם אנחנו נמשכים אחד לשני ובוחרים אחד בשני. אני אימצתי אותם בעצם. כל החיים רציתי שיאמצו אותי".

אבל אזר לא זונחת גם את קריירת המשחק של עצמה. בימים אלה היא עוברת אודישנים לתפקידים ראשיים בסדרות איכות, שעליהם היא מנועה לספר עד חתימה על חוזה. ואחרי שהבמאי יובל שפרמן גרם לה להאמין ביכולות היצירה שלה, כעת היא גם שוקדת על כתיבת שני מחזות זמר, סדרה וסרט המבוססים על חייה. "זה מדבר באופן קומי על חיי של אז ושל היום, ואני יודעת כבר מי הולך לביים יחד איתי ומי הולך לשחק. הבנתי שמגיע לי הכל - הכרה, כסף ויציבות". ליאת אזר היא כבר לא מסננת של פסטה.