הישראלי שמועמד לאוסקר: "החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה"

מאיר לוינסון-בלונט עדיין מתקשה לעכל: הסרט שביים בשנה ב’ בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, "כתם קצבים", כבר זכה באוסקר לסרטי סטודנטים - וכעת עושה קפיצת ענק נוספת כשהוא נמנה עם חמשת המועמדים לפרס האוסקר לסרט העלילתי הקצר. "אני לא מצליח להאמין שזה קורה!", הוא אומר בריאיון ל-mako, "זה הסרט הראשון שעשיתי כסטודנט לקולנוע, ומעולם לא יכולתי לדמיין שאהיה מועמד לאוסקר בשלב כה מוקדם של הקריירה שלי. התפללתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן".

"כתם קצבים" עוסק בסמיר, קצב ערבי שעובד בסופר ישראלי ומואשם בתלישת פוסטרים למען החטופים שנתלו בחדר עובדים. סמיר יוצא למסע כדי להוכיח שהוא חף מפשע וכדי לשמור על העבודה שלו. "זה היה הסרט הראשון שלי וממש לא חשבתי שהוא יגיע כל כך רחוק", מודה לוינסון-בלונט. "בשנה שעברה הוא זכה באוסקר לסטודנטים - שזו תחרות בת של תחרות האוסקר - ואז התאפשר לנו להגיש אותו לאוסקר". משם, הסרט נכנס לרשימה הקצרה וביום חמישי הוכרז שהוא בין חמשת המועמדים הסופיים לפסלון הנכסף.

מניין מגיע שם הסרט?
"הכתם הוא הכתם שנשאר אצל כולנו אחרי אירועי השבת השחורה, כתם שמנסים להבין איך להוריד אותו מהחיים שלנו, והשאלה היא מי אשם בכתם הזה".

איך בכלל הגעת לנושא המאוד-טעון של חטופים?
"אחרי 7 באוקטובר, עבדתי בסופר במשך שלושה חודשים. מה שראיתי הוא שהטראומה הקולקטיבית מאוד השפיעה על העובדים. הסופר הוא מקום מעניין, כי בעצם יש שם עובדים מכל מיני רקעים שונים. מה שנגע בי הוא המתח שהיה בין העובדים היהודים לעובדים הערבים, והרגשתי שיש המון מתח שלא בהכרח צריך להיות - הרי גם העובדים הערבים באים להתפרנס, ולא כל כך קשורים למה שקרה. היו המון הנפות אצבע לעברם בסופר.

"אני מאמין גדול בזה שצריך לדבר על נושאים בצורה מאוד מכבדת, ובסרט אני מנסה לעשות את זה בצורה זהירה ומכבדת. אני מרגיש שאם אנחנו נדבר על נושאים קשים וטעונים בצורה מכבדת, אז נוכל בסופו של דבר להגיע לפתרונות ולהתקדמות. לעומת זאת, אם נשתוק לא נתקדם לשום מקום".

וחשוב לו להזכיר את הצוות שעבד איתו וסייע לו להגיע להישג המרשים - אורון כספי המפיק; השחקנים עומר סמיר ורונה טודלנו; ספי אלישע נחמני הצלם, וגם "ההורים שלי, בת הזוג האהובה שלי וכמובן בית הספר סטיב טיש לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. הסרט הזה לא יכול היה להיעשות בלעדיהם, זו תוצאה של עבודת צוות", הוא אומר. "כל האנשים הללו הם חלק מהקריירה שלי, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. תודה לאקדמיה שהגשימה לי חלום".

תומר שושן, שביים את "עין לבנה" והיה מועמד לאוסקר על סרטו הקצר, צילם את הסרט בלוקיישן אחד בשל מגבלות תקציב. הסרט שלך מצולם בכמה לוקיישנים - איך הצלחת להתמודד עם התקציב?
"התקציב הגיע בחלקו מהאוניברסיטה, חלק מאבא שלי, חלק מסבתא שלי - זה לא היה בדיוק תקציב מסודר. אורון כספי המפיק הוא פשוט תותח, והוא יודע להשיג הרבה דברים - או בחינם או במחיר מוזל. הייתה לי תחושה שבכל יום של הצילומים אני שורד בשביל להגיע לתוצאה. בגלל חוסר בתקציב אתה מנסה כל הזמן לעגל פינות ולקמבן, ובשבילי הסרט הוא נס".

איפה צילמתם?
"בתסריט, הקצבייה הייתה אמורה להיות בתל אביב, כי רציתי שהסרט יתרחש במקום הכי ליברלי, כביכול, בארץ. אבל הסיפור יכול לקרות בכל מקום".

מדוע החלטת ללהק את עצמך בסרט?
"זה היה מאד קשה בפועל - גם לביים וגם לשחק. החלטתי ללהק את עצמי כי רציתי להיות חלק מהסרט. הסרט עוסק בגזענות, והרגשתי שבתור יוצר אני לא יכול להחליט שאני עוסק בנושא הזה ומנקה את עצמי מכל אחריות להיות חלק מחברה שהיא שבורה. רציתי להיות חלק מאותה חברה שבורה, וזה שאני עושה סרט זה לא אומר שאני מנקה את עצמי מכל אחריות".

יש בסרט דמות של בחור דתי. ספר עליו קצת.
"בסרט, סמיר חושד בבחור הדתי שעובד איתו שהוא זה שבעצם תולש את הפוסטרים של החטופים, אבל כל העניין בעצם הוא שגם זה עניין של סטריאוטיפ. אני מנסה לשבור כמה שיותר סטריאוטיפים בסרט, ולכן גם הדמות של סמיר היא רב ממדית. ואנחנו רואים את הבן שלו, את גרושתו, את מקום מגוריו, ונחשפים לחיים שלו מעבר לסופר, והמטרה היא להראות שהרבה פעמים מה שאנחנו חושבים הוא בכלל לא נכון. מה שסמיר מגלה הוא שהבחור הדתי הוא בשיברון כלכלי - הוא לא תולש את הפוסטרים אלא גונב דברים מהסופר".

עד כה הסרט הוקרן בפסטיבל קולנוע עלי בבא בעכו, וגם באום אל פחם. "התגובות היו מדהימות, הקהל בכלל לא התייחס לכל מה שהוא צפה בו כאל סרט, אלא באו ואמרו לי 'זה מציאותי לגמרי'. אמרו לי גם, 'עכשיו יש לך אחריות לייצג אותנו - כי אף אחד לא מתייחס לנקודת המבט שלנו'. עומר סמיר נהיה ממש כוכב באום אל פחם".

אחרי זכייה באוסקר הסטודנטים וזכייה אפשרית באוסקר - לאן אתה הולך מכאן?
"אני עדיין לומד, סיימתי ממש עכשיו שיעור. החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה, פנו אליי המון אנשים. אני עדיין מעכל את כל מה שקורה לי. אני מאד רוצה להפוך את 'כתם קצבים' לסרט באורך מלא, אבל אצטרך לעבוד על זה קשה".