לאחרונה הטלוויזיה והקולנוע מרשים לעצמם להיות חשופים יותר, וכשאנחנו אומרים "חשופים" אנחנו מתכוונים, בין השאר, למובן המילולי ביותר של המילה: איברי המין הגבריים משתלטים על המסך. בעוד עירום נשי חזיתי מלא על המסך הגדול והקטן הוא דבר שבשגרה כבר שנים ארוכות, הופעות טלוויזיוניות וקולנועיות של פינים היו דבר נדיר למדי. אבל כעת, הפינים צצים כמו פטריות אחרי הגשם, ובטלוויזיה בפרט: בין אם זה הפין המדבר של טומי לי ב"פאם וטומי", הפין המפתיע של הארי ב"פשוט ככה", הפין הבלתי נשכח של בראד מ"סקס/לייף" או אינספור איברי המין הגבריים בעונה השנייה של "אופוריה" – הפינים בתרבות ללא ספק מוכיחים שהם כאן כדי להישאר.
אבל לא תמיד הפינים על המסך הם פינים אמיתיים – לא פעם מדובר בפרוטזה משוכללת שמדמה איבר מין גברי. אתם מבינים נכון: יש אנשים בעולם שהעבודה שלהם היא ליצור פינים מזויפים (ואנחנו ממש לא אומרים את זה כעלבון, ההפך הוא הנכון). מתיו מאנגל, אמן איפור ואפקטים מיוחדים, הוא אחד מאותם אנשים – ולאורך הקריירה שלו הוא יצר מספר מרשים למדי של איברי מין תותבים. בתחילת דרכו, הוא עבד עם ג'וני דפ ב"המספריים של אדוארד" ושימש כמאפר שגרתי בשלל סרטים אחרים, אבל לאורך השנים הוא התמקצע בייצור איברי מין גבריים ריאליסטיים, והפגין את כישוריו בלא מעט סרטים וסדרות – החל מ"אחים חורגים", דרך "הממלכה הקטנה באמריקה" ועד "חסרי בושה".
"כשאני מקבל מייל או שיחת טלפון ממפיק או במאי שאומרים שהם צריכים פין", אמר מאנגל בשיחה עם עיתון הגרדיאן, "השאלות הראשונות שלי הן: האם הוא נימול או לא נימול, מה האורך וההיקף, כמה גדולים האשכים, כמה ארוכות שיערות הערווה? אתה צריך לחשוב על הדברים האלה". מאנגל כבר ייצר מגוון של תבניות פין בסיסיות בהן הוא משתמש להכנת הפינים שלו. אבל הוא גם מייצר פינים בהזדמנה אישית להפקות טלוויזיה וסרטים - על ידי פיסול תבנית חדשה לגמרי מחמר מבוסס שמן.
תהליך ההדבקה של הפין המזויף לגוף מסובך יותר משחשבתם. "יש אוגן (מעין טבעת חיבור, שג"מ) בחלק העליון של הפין, באזור בו נמצא שיער הערווה", הסביר מאנגל לגרדיאן. "אני צובע אותו בצבעים שונים ומכסה אותו בוורידים מזויפים כדי שהכל יראה מציאותי, ואז יש פיסות שיער שאני מדביק על זה. החלק העליון של האוגן הוא החלק שמודבק לעורו של השחקן – זה מה שמחזיק את הפין מקדימה", אמר מאנגל. ומה בנוגע לצד האחורי? ובכן, "יש גם חתיכת בד שאני מדביק על אזור האשכים. מושכים אותה למעלה אל בין הישבנים ומהדקים בחלק העליון של הישבן. הבד הזה עשוי מחומר נמתח בצבע גוף".
מלאכה מסורבלת, ללא ספק – אבל נראה שהקשיים האפשריים שווים את הכל. שחקנים מסוימים, סיפר מאנגל, ממש נקשרים לאיברים התותבים שלהם: "עשיתי את הפין של כריס המסוורת' ב'חופשה בהפרעה'. כפי שסיפר מישהו שעבד בסט של הסרט הזה, הם שמו את ה(פין) בקופסה ונתנו אותה לכריס בסוף. ככל הנראה, הוא היה כל כך גאה בזה והוא שמר את זה – יחד עם הפטיש של ת'ור".
בנוסף להתאמת הפין המזויף לצבע עורו של השחקן שירכיב אותו, מאנגל צריך להכניס למערך השיקולים גם שיקולי תנועה. "האשכים שהכנתי לסרט 'אחים חורגים' היו די ספציפיים", סיפר מאנגל, "כי הוא שלף אותם מהמכנסיים ושפשף אותם על מערכת תופים. הם היו צריכים לזוז בחופשיות, לא כמו קופסאות קשיחות". "עם סיליקון פלסטי", הוא מסביר, "אתה יכול להפוך את שק האשכים לקשה או רך ככל שתרצה. לפעמים אני עושה קודם שכבה מוצקה יותר ואז מוסיף שכבה שנייה, לשם התנועה. למדתי להיות כימאי וגם אמן: אני כמו ג'פטו בסטודיו שלי".
בחיים האמיתיים לפינים יש, ובכן, סט של יכולות תנועה – הטלת שתן, זקפה, שפיכה. אבל הפרקטיקות האלה לא ממש מופיעות על המסך. "מעולם לא קראו לי לייצר פין רפוי שהופך לפין זקוף – אבל אני בטוח שהיום הזה יגיע", אמר מאנגל לגרדיאן, וברור שמלאכה כזו תדרוש מאמץ טכני בלתי מבוטל. אבל מאנגל כן נזכר שבעבודתו ב"הממלכה הקטנה באמריקה" הוא הצליח לדמות פין בתהליך זקפה, ועשה זאת באמצעות יצירתיות ותושייה: "חיברנו חוט לתוך הפינים הרפויים. כשהגיע הזמן, נכנסתי פנימה, ירדתי על הברכיים, משכתי את החוט הקטן ואז הלכתי". ובכן, אם מאנגל נשאר בסביבה -נראה שהטוב ביותר עוד לפנינו.