זה מטורף, כמות האהבה שאני מקבל מאנשים. קשה לי לתפוס את זה לפעמים

בן סולטן עוד לא בן 23, וכבר הספיק לשחק בעשר סדרות. הוא לא היה כוכב נוער, לא הופיע בפסטיגל ומעולם לא היה פעיל במיוחד ברשתות החברתיות, אבל הופעותיו על המסך הספיקו כדי להפוך אותו לאליל הנערות החדש. בתחילת המלחמה, כשהמילה "סמאש" החליפה את כל הדרכים האחרות להגיד "סקס אפיל", הוא קיבל ברגע את הטייטל הנחשק, תרתי משמע. עוד ועוד עמודי מעריצים נפתחים לו, אדיטים על גבי אדיטים נערכים בטיקטוק מסצנות ומסרטונים שלו. לדוגמה שבהחלט מייצגת את רוח הדברים, בסרטון אחד נראית חבורת צעירות בטקס דמוי סיאנס; הכותרת: "אנחנו מתפללות למצוא בעל כמו בן סולטן".

השבוע יוצא לאקרנים "חמצן", זוכה הפרס הגדול בפסטיבל ירושלים והסרט הראשון בכיכובו. סולטן הוא כנראה השחקן הצעיר שהכי קורה כרגע, אבל אם תשאלו אותו, הוא בכלל לא חלם להיות שחקן – או מוזיקאי, אף שהוא מנגן בגיטרה מגיל צעיר ועשה 10 יחידות בגרות במוזיקה – או אפילו מפורסם. גם עכשיו, עם כל מה שקורה איתו וסביבו, התוכניות שלו אינן מסתכמות במשחק. "אם אתה שואל אותי מה החלום האמיתי", הוא מודה בחיוך, "אז זה להיות איש נדל"ן".

החלום זה נדל"ן?
"לגמרי, נדל"ן והשקעות. מגיל 14 או 15 ידעתי שבעזרת השם, כשאהיה גדול אני אעסוק בזה. להיות איש עסקים, אחי. זה לחסוך וזה להתנהל נכון וזה להשקיע נכון, ומעבר לכסף שאתה עושה, זה פאקינג להבין את העולם. בסוף המטרה היא להמשיך ולהשכיל, להמשיך להתפתח. בכל כיוון שהקדוש ברוך הוא ייקח אותי".

חלומות הנדל"ן לא מעידים על חוסר תשוקה למשחק. סולטן רוצה גם וגם וגם, מקדם הכל בחיוך מאיר עיניים ומקפיד להודות על כל הזדמנות. "לא חשבתי שאני אהיה שחקן, ואני לא יודע איך זה קרה", הוא אומר. "אני מודה על זה, ואני מאוד אוהב את המקום שאני נמצא בו, אבל אתה לא יכול להסתמך רק על משחק. זה תחום מאוד הפכפך. יום אחד אתה עובד, טפו חמסה, ויום אחר אתה לא. אז צריך רגע להבין איך לא לשים את כל הביצים בסל אחד".

מחשבה מאוד מעשית.
"נפש מבוגרת".

בוא נדבר רגע על הנפשות הצעירות. המעריצים והמעריצות, כל מה שקורה בטיקטוק – מה זה עושה לך?
"אני חושב שזה מטורף, קשה לי לתפוס את זה לפעמים. זה באמת לא מובן מאליו, כמות האהבה שאני מקבל מאנשים. אני מברך על זה ומקווה שזה יימשך ככה לעוד הרבה זמן. זה הדבר הכי מבורך שיש".

בדיוק ראיתי סרטון, "משכנעים את בן סולטן לפתוח טיקטוק". למה באמת לא פתחת?
"שאלה טובה. זאת אחלה פלטפורמה, אבל אני עוד לא ממש יודע איך לשחות שם ומה לעשות עם זה. אבל אולי ביום מן הימים יהיה לי איזה ויז'ן ואני אלך על זה".

וואלה הייתי גמור

"משפחה בהנפקה", "משמר הגבול", "חוליגנים", "מדרסה", "פול ספיד", "עלומים", "ילד רע", "גחליליות", "חזי ובניו", "איננה". כל זה – וגם קמפיין אופנה אחד – כבר רשום על שמו של סולטן.

אתה בעצם עובד ברצף מגיל 17?
"כן, גם בצבא הייתי על תקן אומן פעיל. אבל זה לא בדיוק ברצף, כי היו לי תקופות שפתאום שמונה חודשים לא עבדתי, ואז פתאום תקופה יותר לחוצה. נגיד, את 'חמצן' צילמתי ביחד עם 'חוליגנים'. צילומי יום של חוליגנים, צילומי לילה של הסרט, עוד צילום יום של הסדרה. אתה יודע כמה זה יוצא? 72 שעות בלי לישון. לא יודע איך עשיתי את זה, היו לי כוחות-על, וואלה הייתי גמור. זה גם לא לערבב דמויות, הרבה מחשבה משחקית. היה קשה, אבל הכי מטורף בעולם".

בתפקידיו הראשיים ב"משמר הגבול" ו"בחוליגנים" גילם סולטן דמויות מחוספסות שמגיעות מרקע לא פשוט; ב"חמצן" הוא מגלם חייל קרבי עם כל המניירות המאצ'ואיסטיות. פנים אל פנים, לעומת זאת, הוא מותיר רושם הפוך: חייכן, ידידותי ופתוח, מפזר אהבה ומחמאות. "תמיד הייתי ילד טוב", הוא אומר. "אני ילד של הורים, של בית, מאוד משפחתי. גדלתי בילדות טובה, אחי. ילדות מאוד אוהבת וחמודה".

אז איך אתה מתחבר לדמויות המחוספסות האלה?
"כשאתה רואה טיפוסים, גדל איתם, איפשהו זה נכנס אליך. אצלי זה נכנס כשגדלתי בירושלים, אז זה דברים שקיימים בתוכי".

בדרמת מתח חדשה שתעלה במהלך השנה בקשת 12, סולטן מגלם צעיר מבית טוב בטיול אחרי צבא ("מוצ'ילר, על שם תיק הטיולים הגדול, המוצ'ילה", הוא מסביר).

אתה היית בטיול אחרי צבא?
"במסגרת פרויקטים, לא באמת. אגב, את הסדרה החדשה צילמנו בחו"ל, בין היתר בקולומביה".

שיחקת טיול אחרי צבא, תשחק חתונה, בסוף תשחק ילדים.
"אני מגשים חלומות דרך פרויקטים. אחרי הצילומים בקולומביה המשכתי לעוד שבוע בסן אנדרס, שזה אי מדהים, היה הכי מטורף. אז כן, אני רואה קצת עולם דרך הפרויקטים".

לצד קריירת המשחק נכנס השנה סולטן גם לעולם הדוגמנות כשהפך לפרזנטור של twentyfourseven לצד מאיה קיי ונועם כהן. לא הייתה לו היכרות עם עולם האופנה לפני כן, הוא התחיל כטירון פעור פה, וזה רק גורם לו ליהנות מהחוויה: "זה כל הזמן ללמוד דברים, וזה כיף לאתגר את עצמך. ביום הצילומים הראשון הייתי קפוא, בלוק, דלת פלדלת. לא זזתי, לא ידעתי מה לעשות. אבל לאט לאט אתה משתחרר, יותר בנינוח, ופתאום אומרים לך, 'יפה!'. אז אתה אומר, יופי, עשיתי משהו טוב".

מה למדת?
"איך לעמוד מול מצלמה ולא לברוח מהמצלמה כמו במשחק. בפעם הראשונה שהצטלמתי אמרו לי, 'המבט שלך ריק'. אז למדתי איך לדבר עם העיניים במצלמה – לנשום מהפה, לא לנשום מהפה, כל מיני דברים של דוגמנים שאני לא ידעתי. אתה רואה את הפרטנריות שאיתי, זאת רמה אחרת. פתאום אני ליד נשים שיודעות להצטלם. אז כן, יש לי לאן להתפתח במקום הזה".

הדוגמנות לא דומה למשחק?
"ככה אמרו לי להיכנס לזה בהתחלה. אמרו לי, בן, תשחק דמות. תשחק את הדמות של החתיך, של הבחור הזה והזה. לקח לי זמן להבין למה מתכוונים, אז פשוט נכנסתי לזה מתוך עולם המשחק. שיחקתי את הדמות של 'החתיך', ואני הכי לא כזה במציאות. אתה רואה אותי, אני הכי בורח מהמקומות האלה של לשחק את החתיך".

הרבה ניב יש בסיפור

בן הזקונים של מירב ושלמה סולטן נולד אחרי שלוש אחיות: בר, ניב ומאי. "הנסיך של הבית", הוא מתאר את ילדותו. "כולם חיבקו ונישקו אותי, אני מפונק, ברור. לגדול עם בנות זאת הברכה הכי גדולה שקיבלתי בחיים".

מה זה נתן לך?
"רכשתי מהן אינטליגנציה רגשית. רק לאחרונה הבנתי שזה קיים".

היית ילד יפה?
"בטח, היה לי שיער ארוך, אמרו לי שאני נראה כמו בת".

האחיות לא כפכפו אותך קצת?
"תראה, כשהייתי בן 8 הגיע בעלה של אחותי הבכורה בר. הוא היה קצת האח הגדול שהיה חסר לי כילד – המכות, הכדורגל, פה, שם".

אתה עדיין קרוב אליו?
"אני קרוב לכל החתנים, אין דברים כאלה. כל האחיות כבר לא בירושלים, אבל כולם באים הרבה לשישי-שבת".

הוא עצמו עדיין גר אצל ההורים בשכונת קריית מנחם. "קשה לי לעזוב אותם", הוא מסביר. "תשמע, אני עוד בן 22. בת הזוג שלי היא עוד חיילת, בת 20".

אבל העבודה היא במרכז, אתה צריך לנסוע במוניות.
"כל היום אני על הקו, כל החיים שלי במרכז, אבל הלב שלי עוד שם. אני רוצה שההורים יעברו איתי, והם גם רוצים לעבור. יש להם כבר נכדים במרכז".

האחיינים שלך. כמה הם בעצם?
"כרגע ארבעה. אחד של ניב, שלושה של בר. ואתה יודע, ברגע שנהיו לי אחיינים הבנתי מה זה אהבה לילדים. תמיד זה היה 'אוי חמוד' ולהמשיך בחיים שלך, אבל אותם אני אוהב אהבת נפש. מי ידע שאפשר לאהוב ככה ילד".

כאחיה של ניב סולטן, אחת השחקניות העסוקות בישראל, השחקן-דוגמן רגיל לשאלות על המשמעות והיתרונות של הייחוס המשפחתי. הוא מצדו מספר שהקשר לניב הוביל לאודישן הראשון שלו, אחרי שמלהקת ראתה אותו בסטורי שלה – אבל זהו. "זה היה אודישן ל'משפחה בהנפקה'. המפיק מושיק פארן זיהה פוטנציאל, ילד שלא ראה טקסט מימיו, וקישר אותי פה לסוכן ניב עשת. באתי לפגישה איתו עם ניב אחותי – הרבה ניב יש פה בסיפור – ומאז אני מודה לאלוהים שאני פה".

ניב מייצג גם את ניב?
"לא, היא בסוכנות אחרת. היא רק באה ללוות אותי".

לאחד הראיונות איתך הייתה כותרת בסגנון "לא בזכות אחותי". כשאומרים בכותרת "לא" על משהו, אני ישר חושב שזה בעצם כן.
"אני הבנתי שבעולם הזה, לא משנה מה תגיד, בסוף הם יעשו את הכותרת שהם רוצים. יש ראיונות שאני מדבר כל כך יפה על ניב, באמת אין לי מילה אחת רעה להגיד. ומה שיוצא בסוף זה 'אני פה בזכות ולא בחסד'. פעם מראיינת שאלה אותי, 'מה, אין טיפה תככים?', ואמרתי לה: 'את יכולה לחפש, את לא תמצאי'".

ולא נעזרת בניב בקריירה?
"שמע, אני לא בורח מזה, ברור שנעזרתי. היא השחקנית הכי טובה בעולם בעיניי, אין יותר משחק טהור מניב. למה שאני לא איעזר בזה? אבל אני עבדתי קשה, אחי. אחרי שנכנסתי לסוכנות הייתה חצי שנה ומעלה של אודישנים שקיבלתי בהם רק 'לא'. פשוט לא שיחקתי מספיק טוב. השתפשפתי, קיבלתי מלא כאפות בדרך. למדתי משחק בזמן טיסה, מהכביש, מפרויקטים ומאודישנים".

אף אמא לא רוצה לשלוח ילד לקרב

ב"חמצן" מופיע סולטן לצד דאנה איבגי. במשך כל הראיון הוא שופע מילים טובות על אחרים, אבל כשמגיעים לאיבגי נדמה שכמעט נגמרו המילים בשפה העברית לתאר את הערכתו. "אני באמת מודה לאלוהים שפגשתי אותה, אין נשים כאלה", הוא מתמוגג. "אני יכול לעשות ריאיון שלם עליה, היא הדבר הכי מדהים שקרה לעולם הזה".

אתה זוכר רגע מדהים ספציפי?
"יש בסרט סצנה שאני מצטט משיר. היה בלת"ם, והייתי צריך פתאום לצלם את זה בלי שהתכוננתי, וזה מילים קשות ללמוד, הרבה טקסט. אז דאנה פשוט ישבה איתי והלחינה איתי את המילים. היא אמרה, 'הכי טוב זה להלחין', ופשוט המציאה לחן והתחילה לשיר. בזמן שפרטנרים אחרים הולכים לישון, היא ישבה ושרה איתי כדי שאני אזכור את הטקסט. היא בן אדם טהור, אחי, בן אדם מדהים".

תגיד, אתה תמיד כזה חיובי ומלא אהבה?
"שמע, אני לא כמו שאני מתאר. אני לפעמים כן חם מזג, אבל אני מאוד מאמין בטיפולים".

אתה בטיפול?
"היום קצת פחות, זה רק בשלבים שאני לא מאוזן. כל בן אדם חווה, אתה יודע – מחשבות, עניינים. לחיות זה דבר יפה אבל קשה, מטלטל. יש עליות וירידות".

למה התחלת טיפול?
"זה בא מההורים שלי. אחרי שהתחלתי לשחק, הגעתי – לא למצב קיצון, אבל להבנה שלא יעשה רע אם אני אתחיל טיפול. אני לפעמים ילד שהוא קצת עצבני, כל הווליום שלי גבוה. אולי זה גם מה שעשה אותי שחקן: הרגשות שלי מאוד גבוהים, גם השמחה, אז גם העצבים. זה לא כזה אישיו, אין בן אדם שלא צריך מישהו שילווה אותו בחיים האלה. זה רופא לנפש".

"חמצן" של נטעלי בראון מגולל את סיפורה של אם יחידנית (איבגי) לחייל קרבי (סולטן) שנמצא ממש לפני שחרור, בדיוק כשפורצת מערכה בלבנון. "הצבא שלי נראה אחרת", הוא מודה. "החלום שלי כילד היה להיות קרבי, אבל לא הגשמתי אותו. היה לי פרופיל מאוד נמוך כי אני לא שומע באוזן אחת, מלידה. הייתי בתיאטרון צה"ל".

מה קרה לך באוזן?
"ככה נולדתי, אנחנו לא יודעים בדיוק למה זה קרה. רופא אחד אמר שזה מולד, אחרת אמרה שזה בגלל דלקות אוזניים. בסוף הפרופיל שינה את התוכניות, אבל המשחק בדיוק נכנס לי לחיים, אז אמרתי יאללה, ננצל את המצב. היה לי שירות מדהים, מאוד נהניתי".

דמותה של איבגי, האם שציפתה לשחרור של בנה היחיד, מסרבת להניח לו לצאת למלחמה מסוכנת בצפון. היא נחושה לשחרר אותו ויוצאת למאבק במערכת – ובעיקר בבנה המורעל, שמשתוקק להילחם עם חבריו בחזית. "זה כל כך עכשווי שזה מפחיד", אומר סולטן. "אף אמא לא רוצה לשלוח את הילד שלה לשדה קרב. גם אם היא חינכה אותו להילחם, כמו האמא בסרט".

יש בסרט עוד משהו, שאני לא יודע כמה דובר עליו: משיכה כמעט מינית של האמא לבן שלה.
"ברור שזה דובר, חד-משמעית. כשילד גדל לבד, בלי התערבות של אבא, אז הוא האבא, אתה מבין? והייתה סצנה שירדה בעריכה שבה אני עוזר לה לבחור שמלה, והיא מודדת ואני אומר, 'וואלה אמא, את יפה, זה יפה לך'. זה בדיוק מה שבאנו ליצור פה, קשר כזה שאתה אומר, 'הוא קצת הילד שלה והוא קצת בעלה'. זה עדיין בגבול הטעם הטוב, זה לא שעכשיו התנשקנו. זה פשוט קשר כל כך עמוק".

אני מוסיף שהיא נראית מהמם

מחוץ למסכי הקולנוע והטלוויזיה, הרחק מהסיאנסים בטיקטוק, בחיים האמיתיים סולטן במערכת יחסים משמעותית עם לירי, בת זוגו כבר כמעט שנתיים.

השניים נפגשו דרך אינסטגרם, אחרי שהיא עשתה לו עוקב. "הסתכלתי, ראיתי, אהבתי, החזרתי עוקב, התחלתי לעשות לה לייקים, היא כתבה לי...", הוא צוחק ומוסיף: "פחדן, פחדן. במקום לכתוב אני עושה לייקים. ואז התחלתי לדבר איתה, והיא ילדה באמת שאין למצוא, חד-פעמית".

היא ידעה מראש מי אתה?
"לטענתה לא, ואני נוטה להאמין לה. היא עשתה עוקב כי חברות שלה דיברו עליי או משהו והראו לה, והיא אהבה".

נו באמת. בטח הייתה לה תיקייה מלאה מסמכים.
"תשמע, בתור שחקן יש לפעמים את הפחד שרוצים אותי כי ראו אותי בטלוויזיה, כי אהבו דמות שגילמתי ושהיא לא באמת אני. אני רוצה שיאהבו את בן, אתה רוצה שיאהבו את מי שאתה. לירי מהרגע הראשון נתנה לי תחושה שהיא שם כי היא באמת רוצה להכיר אותי, ואני רציתי להכיר אותה. זה מה שהשאיר אותי".

מה היה שונה לעומת בחורות אחרות?
"לרוב הבחורות שהייתי איתן נמשכתי וגם אהבתי את הבפנים, את המעבר, את השיחה. אף פעם – ובאמת אני אומר את זה – לא הייתי עם בחורה שלא חשבתי עליה מעבר. מה שמיוחד בלירי זה שהיא דבר טהור, שאי אפשר שלא להתאהב בה. היא בן אדם מכיל, בן אדם מקשיב, בן אדם שמתעניין. הכוונות שלה טובות, כיפיות, חיוביות. זה מה שאני רוצה, אחי. אישה של אור שנכנסת לך לחיים ואתה אומר, 'אוקיי, ברוכה הבאה, איזה כיף שבאת'. ואני מוסיף שהיא נראית מהמם בעיניי. היא יפהפייה".

צילום: שי כהן ארבל | סטיילינג: גבע ורגב חזן | איפור: ענבל שומר | הפקה: טל פוליטי