בפסטיבל קאן: "בעזה מתרחש רצח העם הגדול ביותר בהיסטוריה"

פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בקאן, שנפתח לפני חמישה ימים, עבר עד כה בשקט יחסי בכל הנוגע למלחמת ישראל-עזה, כשגם בהקרנת הסרט על הצלמת העזתית שנהרגה בהפצצות של צה"ל לא נרשמה מחאה חריגה או תקרית יוצאת דופן. ובכן, עד עכשיו: הבוקר (שני) הוקרן בפסטיבל הסרט "היו זמנים בעזה", אותו יצרו שני תאומים עזתים, ובנאום שנשאו על הבמה הם קראו "לעצור את הג'נוסייד" שישראל מבצעת לדבריהם בתושבי פלסטין.

"היו זמנים בעזה" הוקרן במסגרת המשנית של הפסטיבל, "מבט מסוים". האחים התאומים ערב וטרזן נאסר, שכבר ביצירות קודמות ירו חצי ביקורת נגד השלטון המקומי בעזה, יצרו הפעם קומדיה סבירה שבמרכזה זוג סוחרי סמים, בעזה של שנת 2007, אשר מסתבך עם המשטרה המקומית. אחד מהם מוצא את עצמו לפתע כוכב של סרט שנעשה בהפקת משרד התרבות בעזה בשם "המורד", ומספר על בחור שהופך לגיבור בהתנגדות העזתית לישראל. 

הסרט של האחים מתחיל בקולו של נשיא ארצות הברית טראמפ, שמציין כי עזה יכולה להיות "הריביירה של המזרח התיכון", כפי שהצהיר לפני כמה חודשים. ב"היו זמנים בעזה" המציאות מתערבבת בדמיון, ולכל אורך העלילה משולבים גם פיצוצים מהרצועה, נאומים חוצבי להבות נגד הכיבוש וגם סצנות שבה שחקנים מקומיים מגלמים חיילי צה"ל ואפילו מדברים בעברית. בשלב מסוים, אפילו נראים דגל ישראל ותמונה של בנימין זאב הרצל, וצוות הצילום אף נפגש עם ההנהגה המקומית בעזה. 

לפני ההקרנה האחים עלו לבמה והתקבלו במחיאות כפיים סוערות. הנאום שלהם היה כמובן פוליטי: "אני לא יודע אם יש מילה שאפשר להגיד כדי לתאר את התחושה שלנו כעזתים - אחרי יותר משנה שבה מתרחש בעזה רצח העם הכי נורא וגדול אי-פעם בהיסטוריה המודרנית", אמר אחד התאומים, שבשלב זה גם הזכיר את הצלמת פאטמה חסונה, שכאמור נהרגה מהפצצה של חיל האוויר - יום בלבד לאחר שנודע כי סרט תעודה על אודותיה יוקרן בפסטיבל הסרטים בבכורה עולמית. 

"אני לא יודע אם אנחנו עדיין יכולים להמשיך לדבר אחרי הג'נוסייד הזה", הוא המשיך. "אנחנו צריכים לקרוא לעצור את זה ולדבר על זה - השתיקה היא גם פשע. אני מקווה שהג'נוסייד הזה ייגמר בקרוב. המשפחה שלי בעזה... כשנשמע את הפרטים והסיפורים, נרגיש בושה כאנושות. אנחנו צריכים לעצור את זה". דבריו זכו לקריאות עידוד מהקהל, ובתום ההקרנה היושבים באולם מחאו כפיים ממושכות. לדעת כותב שורות אלו, לא מדובר ביצירה מתוחכמת מדי, וההחלטה להקרין את הסרט בפסטיבל קאן היא בראש ובראשונה פוליטית.