בכל שבוע, צליל הופמן ועדן יואל משוחחים על טלוויזיה, קולנוע ודברים שמפורסמים עושים בפודקאסט "כמעט מפורסמים". הפרק האחרון בהסכת הוקדש לרשימה שלפניכם. האזינו בזמן הקריאה או שלא, אנחנו לא שופטים.

111. מאיה בוסקילה שרה את ההברה "אה" במשך 32 שניות.

110. ארוחת קומבינה של בורגראנץ'.

109. נערת התפוזינה המקורית.

108. התעלומה האם מיטל דוהן היא כוהנת הסקס סוזי קוקטייל (אין תעלומה, זאת היא).

107. האודישן של ספיר סבן ב"דה וויס".

106. הקליפים של רועי רז לליין המסיבות פאג ובכלל.

105. השמות רוזינה קמבוס, ג'יטה מונטה, רודיקה אלקלעי ורולנדה שגרן. 

104. המשפט "סלפי עם קהל של משתוללים".

103. אנשים לא מבינים, עד היום, כמה "ירח מלא" של עדי ביטי הוא שיר מושלם.

102. דורית בר אור מקימה מותג אופנה בשם "פה פר טואה" ("לא בשבילך" בצרפתית).

101. קפה דה מארקר עליו השלום.

100. השם האמצעי של לימור לבנת הוא אהבה. 

לימור לבנת (צילום: החדשות)
החברים קוראים לי אהבה. לימור לבנת | צילום: החדשות

99. דודו טסה הוא הגיטריסט בתכנית האירוח של אלי יצפאן

98. הפינה של פזית ב"פספוסים".

97. פנינה רוזנבלום, אשת עסקים.

96. מודעת האבל שהוציאו בהוט על מותה של סיגי בר-חיים לקידום העונה השנייה של "האלופה".

95. איתי תורג'מן חולף בעירום מלא ב"אביבה אהובתי" ואף אחד לא עושה מזה עניין.

94. "מממממה שלומך" של רועי לוי.

93. העגיל בגבה של טל ברמן. 

92. ספי ריבלין עושה ספורט על הגב של החתן שלו ציון בפתיח של "איצ'ה".

91. זמרות הליווי של שלמה ארצי: צילי ינקו, רונית שחר ויעל דקלבאום.

90. החנות של אמריקן אפרל בסנטר.

89. ג'וליאן שגרן הוא כוכב הילדים המבעית ביותר שהיה בישראל.

88. נמרוד רשף הוא כוכב ילדים וראפר במקביל.

87. הרמיקס של נוי אלוש לליהיא גרינר.

86. "מנהרת הזמן" של ירון אשבל.

85. כשרותם איטח-אשבל הפכה לרותם אבוהב וחשבה שנשכח.

84. המנחה הוירטואלית שוני בתכנית "יהיה טוב" עם אברי גלעד.

83. שרית חדד מקליטה את האלבום "הופעה חיה בצרפת". זאת לא הייתה הופעה, זה לא היה בחי וזה גם לא קרה בצרפת.  

82. ריטה מתעקשת לגלם את רוקסי בהפקה הישראלית ל"שיקגו". סתם לסבר את האוזן - ריטה הייתה בת 42 כשגילמה את רוקסי הצעירה ומיה דגן הייתה בת 28 כשגילמה את ולמה קלי המבוגרת יותר.

81. כיתובי הפפראצי של מורן שריר ב"רייטינג".

80. הקמפיין של לינור אברג'יל ושאראס לדלתא. 

79. הפי-פי-פי-פי-פי-פי של דידי הררי ב"דידי לוקאלי".

78. תלבושות הכוכבים שטובה'לה עיצבה לגמר "כוכב נולד 1".

77. ה"קריירה" ה"איטלקית" של מורן אטיאס.

76. הפאזה הזיינית של אורי גוטליב.

75. עמית פרקש אומרת "ביי תום" ב"מיליון כוכבים".

74. שירן פרנקו מבקשת קולה אחרי שחולצה מההריסות ברעידת האדמה בטורקיה. 

73. יאיר לפיד לא יודע לצטט שום דבר נכון אף פעם.

72. האות א' כתוספת קדושה לשם של סלב על שם יהודה בארקן ודאנה איבגי.

71. מרב מיכאלי לובשת רק שחור.

70. נועה תשבי מוציאה את השיר המושלם "Swim" כחלק מהצמד "נונה". 

69. השרשרת ששמעון פרנס החזיק ב"טברנה".

68. זהבה בן לא יודעת להגות את האות ר' ב"אהבה אסורה" ובכלל.

67. הספה המתנפחת שכולם בניינטיז קיבלו אם עשו מנוי ל"מעריב לנוער" או "ראש 1".

66. הנשיקה של גיא פינס ורותי רודנר ב"מסך הזהב". 

65. "גרה בשינקין" עושה אתחול תרבותי לפופ בישראל.

64. עלמה זק שרה "אני מלצרית בבית קפה". 

63. אביעד קיסוס ממציא את הכינויים "טרחנית טרחנוביץ'" ו"כלומית כלומובסקי".

62. איל קיציס מתעקש שיכתבו את השם שלו עם יוד אחת והופך את זה לבדיחה ב"חלומות בהקיציס".

61. הקאבר של שרית חדד לקמביו דולור של נטליה אוריירו.

60. תפקיד האורח של רבקה מיכאלי ב"קרובים קרובים".

59. מגי אזרזר ביום חתונתה לקותי סבג.

58. העשייה הקולנועית של ערוץ הילדים: "אח שלי הגדול" עם טל מוסרי בתפקיד חייל מת, "בדרכה של אנה פרנק" - הדוקו של מיכל ינאי, "הסופגניה המעופפת" ו"רק אני לא" - הפקה המבוססת על שירי יהודה אטלס ועוד.

57. "כן אה" של "הבורגנים".

56. הוידאוגרפיה של שרון חזיז.

55. פסטיבל טעם העיר עליו השלום.

54. הקברט הסקסי "לילה אחד באפריל" של קרן פלס.

53. "איזה כיף שהשבת נכנסת, ערוץ 23 נכנס ללופ".

52. וויל איי אם מגיע ליום הולדת של בר רפאלי ומסרב לעזוב.

51. ובכלל, התקופה שבה ההיפ הופ העולמי היה אובססיבי לישראל

50. בלונד מיקי בוגנים.

49. טלפון צביקה פיק.

48. הסיומות באייטמים של "וואלה! סלבס".

47. אסי כהן אומר "יש לך משהו עצוב בעיניים" ב"מסודרים".

46. צבע השיער של סיגל מ"זבנג!" משתנה לפי מצב הרוח.

45. האופן בו אתי אנקרי אומרת "אותך" ב"לוליטה".

44. ברדיו מסרבים לשדר את "לא מכירים אותך" של הראל מויאל בגלל הגייה לא תקנית של המילה "מכירים" והראל מויאל מחליט להקליט את השיר מחדש (אבל מזה שהוא שר "יחפה בכפות הרגליים" אף אחד לא מתרגש). 

43. המרצ'נדייז של הסרט "הבועה".

42. מארינה מקסימיליאן בלומין מלווה את עצמה עם קסילופון באודישן ל"כוכב נולד", בו ביצעה קאבר לשיר של חני נחמיאס מהמחזמר "פיטר פן".

41. אשכנזים שומעים את הראפ של גידי גוב ברמיקס ל"באה מאהבה" של יהודית רביץ ורצים לרחבה.

40. מילי אביטל יוצאת עם דיוויד שווימר בשיא ההצלחה של "חברים".

39. חווה אלברשטיין שרה "אם למות כמו כלבה, אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה" בשיר "לונדון".

38. מאיה בוסקילה מתגייסת בגיל 30 ורק הדיסקית שלה מגלה לנו שהשם האמיתי שלה הוא מירב. ורק לנו אכפת מזה

37. שרון אלכסנדר מטריל את גאיה קורן ועל הדרך משמיד את מוסף "זמנים בריאים" של ידיעות אחרונות. לא נסלח לך לעולם.

36. הפתיח של "בטיפול".

35. העונה הראשונה של "מחוברות".

34. יאיר לפיד ממליך את הקומיקאים של התקופה.

33. מחזות זמר כושלים על אייקונים ישראליים: ליאל קולט כעפרה חזה ב"עפרה", הראל סקעת במחזמר "מי שחלם" על חייו ומותו של יצחק רבין ו"לילה לא שקט" משירי שלמה ארצי.

32. "בוסתן ספרדי" רצה מאה שנה ברצף.

31. "מרי לו" הוא מחזמר מושלם ולהיט היסטרי.

30. תיבות הפתיחה של "מרי לו". השיר של צביקה פיק, לא המחזמר.

29. פס הבלונד בשיער של ציון ברוך.

28. דנה אינטרנשיונל ב"יום בחיי".

27. רותם סלע מורידה את התחתונים בתכנית "לימוזינה" של גיל ריבה.

26. הצ'אט של תפוז.

25. אילן פלד ויעל פוליאקוב צוחקים מעצמם בכל סצנה משותפת ב"אחד העם 1".

24. התפקיד הראשי של איילת זורר ב"מלאכים ושדים".

23. יונה וולך מקריאה שירים וחותמת ב"ואני יונה וכתבתי את כל המילים".

22. התוכן המלווה של סלקום: הריאליטי "מגודלים", הטלנובלה "הנסיכה" ועשרות פרסומות שנוצרו כדי לגרום לנו לבכות.

21. המילה המגעילה "זיונים". 

20. נשים מפסיקות להיות מתולתלות בטלוויזיה בבת אחת.

19. גבעת הצעקות של "האח הגדול".

18. דנה מודן ממציאה את אסי כהן כשחקן אופי/סמל מין ב"אהבה זה כואב".

17. כפר המוזיקה ניצנים.

16. הציון בפסיכומטרי של אורלי ויינרמן.

15. אסי עזר גובר על מתי פסי ונבחר על ידי הצופים כמנחה "אקזיט".

14. העונה השלישית המקוללת של "כוכב נולד" מאיימת לחסל את המותג. 

13. הסרט "שמועות" של אייל גולן.

12. המונח "סרטו של".

11. "רק בישראל" מבינים מה זה תוכן ויראלי עשר שנים לפני שאנשים הבינו מה זה. 

10. כל פרסומת של פוקס בתחילת שנות האלפיים.

9. היעלמותו של התבשיל הכפרי של טבעול.

8. חלי גולדנברג "שרה" "כאן לא יועילו" בסוף "שיר לשלום" של "הלהקה".

7. חוסר היכולת של ישראל להעמיד לייט נייט ראוי.

6. רנה רסלאן ושמלת מגן הדוד.

5. "תוציאו רגע טלפונים, תפתחו ת'סטורי, רגע" של עומר אדם. 

4. יזהר אשדות כמפיק מוזיקלי.

3. המונח "הקלטת הלוהטת" והעובדה שכנראה אין שום קלטת.

2. הכתבה של גיא פינס על צילומי הקטלוג של "פלפל" עם יעל בר זוהר, בר רפאלי בהופעה ראשונה והמשפט "ויאללה בלאגן".

1. הכיפה הכתומה של נינט במסיבת ההפתעה ליהודה לוי.

 

מסיבת הפתעה ליהודה לוי והחברה נינט טייב  (צילום: אורי אליהו)
הכובע שלאחריו שום דבר לא נראה עוד אותו הדבר. נינט ויהודה ב-2009 | צילום: אורי אליהו

אין כמעט רכיב בתרבות הפופולרית שתמונות הכובע הכתום של נינט לא נוגעות בו. זו אופנה שפוגשת רכילות, ויחד הן פוגשות זוגיות, כלכלה (איפה קנית את זה?), פסיכולוגיה (ולמה?) ותולדות האמנות. כי בואו, הכובע הזה הוא כמו איור מלאכי של ישו בטריפטיך מימי הביניים - הוא מכונן את התמונות האלה וממקד אותן, מוליך את עינו של הצופה לאורכה ולרוחבה של הסיטואציה המצולמת. ובכלל, אילו תמונות מורכבות וטעונות קיבלנו בזכות אותו כובע כתום, וכמה אפשר למצוא בהן אם רק מסיטים לרגע את המבט מאותו כתם קטן, שלם ומושלם, שעל קן הציפורים הזה שנינט קראה לו שיער ב-2009. העיניים המכוסות של יהודה, המגע הפיזי הרופף בין השניים, החיוכים הגלויים (שלה) והסמויים (שלו), הסנדלים הקשורים כתפילין מהגיהנום הפרספקטיבה המעוותת הזו שגורמת לפניהם להיראות פיקאסו-איים.

והמרשים ביותר הוא שנינט והסטייליסט שלה, גדי אלימלך, עשו כאן חתיכת מהלך, גם אם לא לגמרי במודע. הם בחרו במיוחד את הכיפה הבוהקת הזו ושידכו אותה לאירוע כמעט אנטי-זוהר (מסיבת יום ההולדת ה-30 של יהודה לוי נערכה בבר שאח של נינט ניהל. האורחים המפורסמים ביותר באירוע היו שוקי זיקרי וניקי גולדשטיין) בידיעה שלא צריך יותר מכובע כתום כדי להפוך את המסיבה הזאת לאירוע. לסנסציה. והם הבינו שלאירוע יש כוח תקשורתי, ושיציאה כל כך פאשן פורוורד היא סיפור חדש שאפשר לספר על נינט, בתקופה בה מושג המאמי הלאומית הלך ואיבד מחוזקו. הם הפגינו שליטה מוחלטת בסיפור התקשורתי שבע שנים לפני שטיילור סוויפט הפכה את ה"נרטיב" למושג שכולם מכירים.

במקביל, זו גם בחירה אותנטית לחלוטין. טייב ואלימלך ככל הנראה באמת חשבו שהכומתה הפלורסנטית הזו אשכרה יפה. שהיא שיחוק. שהיא חו"ל. והיומרה הזו לקחת את הסחלה התל אביב ולרומם אותו, לצרוף ממנו זהב אופנתי ובידורי, היא שהופכת את הכובע הכתום לעונג מוחלט. אין דבר מספק יותר מלראות מחווה כנה וטהורה של יופי מתקבלת בלעג. זה בדיוק המקום בו נחשפת התרבות הפופולרית במערומיה: היא עוסקת באנשים, מקומות, חפצים ומנהגים שאין להם שום צידוק אם הקהל לא מתעניין בהם ולא מגיב להם. זה לא משנה אם אלה תגובות חיוביות או שליליות - ובמקרה הזה הן היו בעיקר שליליות - העיקר שמשהו ייאמר. וגם אחרי עשור, די במילות המפתח האלה - "נינט", "כובע", "כתום" - כדי להעלות תמונה בעיני רוחנו. כדי להטיס אותנו אחורה בזמן לרגע המדויק בו הכובע הזה הופיע לראשונה. כדי לעורר בנו רגשות של בלבול, ערגה, צחוק וכעס. נינט הבינה את זה כבר אז, אנחנו אלה שהיו צריכים עוד עשור וקצת כדי לעכל את הכובע הזה, את היומרה הזאת, ואת כל המשמעויות הטמונות בהם.