בשנה האחרונה נאלצנו לחיות בצילה של מגפת הקורונה, שאיימה ועדיין מאיימת על חיינו כפי שהכרנו אותם לפני כן. אין ספק שהנגיף הפך את הקערה על פיה ושינה את אורחות החיים מקצה אל קצה, כשעסקים רבים נאלצו לסגור את דלתותיהם, רבים איבדו את עבודתם וההרגלים האנושיים שהיו כל כך מובנים מאליהם הוחלפו באחרים. אבל לצד הנזק הבל-יתואר שגרמה הקורונה, יתרון אחד כן היה לה - היא הצליחה להעניק לאוכלוסייה אחת מעמד גבוה ונחשק. מדובר, כמובן, באוכלוסיית השליחים והשליחות.
בימים בהם אין מסעדות והתענוג של לשבת על כוס קפה (שמונחת על שולחן, ולא על ארגז) נלקח מאיתנו, שליחי וולט ושאר שירותי המשלוחים הפכו לשכבת האנשים המוערכת ביותר בארץ, ובהתאם - גם לגיבורי תרבות. בחודשים האחרונים ראינו פרסומות שמרפררות אליהם, שמענו את עדויותיהם במשדרי החדשות ועכשיו הם גם מככבים במחזמר חדש. בערך.
בשבוע שעבר פורסם ביוטיוב וברשתות החברתיות "הפאנטום של הקורונה" - סרטון קומי-מוזיקלי שנכתב על ידי תומר פישמן, קארין כהן ועמרי בר ובוים על ידי שאול לוריא. הוא מתבסס באופן חופשי ביותר על המחזמר המצליח "פאנטום האופרה" של אנדרו לויד ובר, העוסק בסיפור אהבה בין גאון מוזיקלי מעוות לבין זמרת אופרה תמימה ויפה. במקרה של "הפאנטום של הקורונה", הוא מתאר רומן ברוח התקופה: אדם שהסגרים לא הותירו לו ברירה אלא להשתגע (פישמן) מתאהב, כמתבקש, בזו שתמיד שם כשהוא קורא לה - שליחת וולט מסורה (כהן) שמתחזקת מהצד גם תחביב נגינה בחצוצרה.
בדיוק כשהיא במורד המדרגות בדרכה למשלוח הבא, הפאנטום מחליט לא להיכנע פעם נוספת לפרוטוקול יחסי השליח-לקוח המקובלים ומציע לה להישאר ולאכול איתו על מנת להפיג את הבדידות. תחילה היא נרתעת, מסבירה שיש סביח שמחכה לה בקטנוע ומנסה להתחמק מההצעה החריגה. אבל רגע לפני שהיא נוסעת היא מבינה שחייה, ובכן, עלובים כך או כך וחוזרת לדירתו של הפאנטום. השניים מתפשרים זה על זו ומסכימים להתגבר יחד על הפחדים ולצאת למסע משותף בעולם הלא שפוי החדש. בר, פישמן וכהן כתבו את המילים, בר הלחין וגם סיכם היטב בכיתוב המלווה שפרסם ביוטיוב: "יותר מדי זמן הפך את כולנו לקצת משוגעים, לא?".