אלן פייג' (צילום: Kevin Winter, GettyImages IL)
ביי ביי סטריאוטיפים. אלן פייג' | צילום: Kevin Winter, GettyImages IL
לא משנה איך ואיפה בחרתם להעביר את השבת שלכם, אם הייתם בקרבת הרשת אתם כבר יודעים שזו הייתה השבת של אלן פייג'. השחקנית הצעירה, שתחגוג בעוד שבוע עשרים ושבע, נאמה ארוכות בכנס Time to Thrive של אגודת הלהט"ב האמריקנית, ומקץ חמש וחצי דקות בהן הדגישה את חשיבותה של האגודה והלחצים המופעלים על בני נוער גאים, בלעה רוק והצהירה – אני כאן כי אני לסבית.

לקח לקהל שניה וחצי להבין מה התרחש מולו, ואז האולם כולו התרומם ממקומו כאיש אחד ופצח בתשואות רמות. פייג' עמדה שם נבוכה, מחייכת, עוד לא לגמרי מרגישה את ההקלה, ובכל זאת אמרה – אני כאן כי נמאס לי להסתיר ולשקר באמצעות שתיקה, ואני מאמינה שאני יכולה לחולל שינוי.

היא צודקת. זמן ארוך מאוד ששחקנ/ית בסדר הגודל של פייג' לא יצאה מהארון, בטח לא מול מצלמה, ובטח לא בנאום כן, מרעיד ומלא להט, שמתאר את הפחד מבריונות שמתחיל בבית הספר וממשיך בכל מוסד חברתי אחריו. פייג' לא הסתפקה ביציאה האישית שלה, וקשרה אותה לדימויים הקשיחים והשרירותיים של נשיות וגבריות שהוליווד כופה על העולם, כפי ששחקניות עושות לעיתים נדירות. היא תיארה כיצד לפני ימים ספורים נתקלה בכתבת רכילות אודותיה שהכילה פפראצי שלה בדרך לחדר הכושר, כשהיא לבושה מכנס ספורט קצר. "הכתב תהה", היא מצטטת, "'מדוע היפהפיה הקטנה הזו מתלבשת כמו גבר ענק?', ובכן, אני אוהבת שנוח לי. הסטריאוטיפים המעוותים של נשיות וגבריות לא משרתים אף אחד".

הוליווד נחשבת למקום ליברלי, אבל באירוניה מרה, מי שנמצאים בחזית השואו-ביזנס נאלצים לתחזק חזות שאין שמרנית ממנה – גברים ונשים שמסתדרים בול לפי הסטראוטיפ המיני והחברתי, בגילאים הנכונים, הצבע הנכון והנטייה המינית הנכונה. כולם יודעים לדקלם שכל הוליווד גייז, אבל איכשהוא, כשמגיע הזמן למנות את חברי הקהילה, יודעים להצביע רק על אלן דג'נרס וניל פטריק האריס.

כן, כל שחקני ושחקניות הקולנוע המפורסמים ביותר לאורך העשורים האחרונים – ואני מדברת על אלו שמגלגלים חוזים של שבע ספרות לכל פרויקט – אינם אלא סטרייטים. או לפחות, כמו שפייג' העידה, משקרים באמצעות שתיקה. שמועות שהופכות יותר ויותר ודאיות עם השנים לגבי נטיותיהם  של הגברים שנחשבים למאצ'ואים האולטימטיביים והנשים שנחשבות לאידיאל הנשיות (גגלו אותם, אנחנו מפחדים מתביעות) נשארות בגדר ספקולציות מרופדות באיומים משפטיים. ולא סתם – לצאת מהארון, גם בשנת 2014, פירושו שלא תוכל ולא תוכלי לשחק אלא קלישאה של הומו ולסבית.

ניל פטריק האריס (צילום: Gail Oskin, GettyImages IL)
מודל הגייז של הוליווד. ניל פטריק האריס | צילום: Gail Oskin, GettyImages IL
זה בכל זאת פשוט יותר לצאת מהארון כשבמשך כמעט עשור שיחקת את ג'ק ב'ויל וגרייס', מאשר לצאת ממנו כשאתה עוד חתום על קמפיין עולמי שמחייב את דימוי הדון-ז'ואן שבנית במשך שניים-שלושה עשורים. המקום שמתיימר להיות הכי פרוגרסיבי לגבי זכויות להט"ב (ולכו תמצאו מישהו בתעשייה שמתנגד לחתונות חד מיניות) פשוט לא מאמין שתסבלו לצפות בשחקן גיי משחק את ג'יימס בונד. אחרי הכל, זה לא ששחקנים אמורים, כאילו, לשחק.

לכן כששחקנית כמו פייג', צעירה, יפהפה ואחת שיחקה לא אחת את מושא האהבה בסרטיה, יוצאת מהארון ומפרה את הדימוי הרווח – הוליווד רועדת. אלא שרק אם יהיו מספיק כמוה, יתחילו לאפשר להומואים ולסביות תפקידים שאינם נשענים אך ורק על סטריאוטיפ נטייתם המינית. זה תלוי, בין השאר, בפתיחות הקהל. וכן, כל זה תקף פי עשרים וחמש לגבי התעשייה הישראלית.