טוסטוסים, השמרו לנפשותיכם

הנחשול

האזרח י' עומד לו בצומת, רכוב על טוסטוס 50 סמ"ק, ולא יודע דבר על הסכנה האורבת לו. השמים כחולים והרמזור אדום, ומבחינתו של י' זה בסדר גמור – לו היה רוצה להגיע במהירות ממקום למקום, עדיף היה לו ללכת ברגל. ובכל זאת הוא כאן, ומרחוק כבר נשמע הרמז הראשון לאסון העומד להתרגש עליו, קול טרטור כבד-בוכנות מתגבר והולך; האור ברמזור מתחלף לירוק. האזרח י' מניח את ידו בעדינות על המצערת, ואז קורה הדבר: משהו עצום חולף לידו, צל ענק מכסה את השמש, ורעש נורא, ורוח גדולה באה, וקול גרירה ומתכת מעונה. כל זה מתרחש במשך שניה אחת, ולאחר מכן – שקט.

כשחושיו של האזרח י' חוזרים אליו, הדבר הראשון בו הוא מבחין הוא העובדה שהאור ברמזור חזר להיות אדום. בינתיים, על גבי המשהו העצום ההוא, הנע בשלווה במהירות גבוהה מכדי להניח את הדעת, הנוסעת מאחור חובטת בעדינות בנהג, והוא מפסיק להרעיש ולפלוט קולות טרטור של מנוע. שקט. אפשר לשמוע את ציוץ הציפורים. כלומר, אלה ששרדו את גל ההדף.

ככה זה, כשיש לך הונדה ואראדרו.

הגודל כן קובע

הואראדרו הוא לא אופנוע שמתבייש בגודלו. להיפך, מסכת החזית העצומה והחייזרית למראה גורמת לו להיראות גדול אפילו יותר ממה שהוא באמת. מיכל הדלק הענק (25 ליטר – די הרבה, כשמדובר בכלי רכב דו גלגלי) ממשיך אותה באופן טבעי, וכך גם שאר האופנוע. המושבים מרווחים מאוד וגבוהים מאוד (838 מ"מ לנהג), בסיס הגלגלים ארוך מאוד (1560 מ"מ), המנוע גדול מאוד (996 סמ"ק 4 פעימות), ואין ספק - כל העסק גם כבד מאוד (238 ק"ג יבש). רוכב היפותטי יכול לשאול את עצמו בחשש – האם אני גדול מספיק על מנת להתמודד עם אופנוע כזה? למרבה השמחה, השאלה הזו נעלמת כלעומת שבאה ברגע שעולים על האופנוע. מי שכבר רכב על אופנוע גבוה בחייו ירגיש כאילו חזר הביתה. לעומת זאת, מי שנמוך מ-175 סנטימטרים, כדאי שימצא לעצמו אופנוע אחר.

"יש משהו מיוחד שאני צריך לדעת על האופנוע?" אני שואל את הבחור בסוכנות הונדה לאחר שאני כבר מחובר היטב למושב.

"כן," הוא אומר. "הוא חזק יותר ממה שנדמה לך."

"נדמה לי הרבה מאוד," אני אומר.

"יותר מזה."

"בסדר," אני אומר, לא משוכנע, ומניע את האופנוע. עם כל הכבוד לנפח המנוע, כמה מהר כבר אפשר להזיז גוש מתכת ששוקל, יחד עם הדלק והרוכב, יותר משליש טון?

"בסדר!" אני צועק, חמש שניות ומאה קמ"ש לאחר מכן. "בסדר, הבנתי אותך!" אבל סוכנות הונדה היא כבר נקודה על המראה האחורית שלי ואין עם מי לדבר.

סע רחוק, תרגיש קרוב

הבעיה הגדולה ביותר של אופנועים בסדר גודל של הוואראדו היא נסיעה בתוך העיר. אתה לא יכול לעבור ברווחים שבהם טוסטוסים משתחלים בקלות, וגם קפיצת מדרכות היא ספורט לא מומלץ. מצד שני, בהתחשב בגודלו, הוואראדרו מפתיע לטובה. זווית צידוד הכידון מפצה מעט על בסיס הגלגלים הארוך, המנוע נותן כוח בלי להתעניין כלל בשאלה מהו ההילוך הנוכחי, והגובה מאפשר למראות שלך לעבור בקלילות מעל למראות כלי הרכב האחרים בסביבה. 

הכלי אמנם כבד, אבל מרכז כובד נמוך יחסית מאפשר לתמרן אותו גם אם אתה לא מרים משקולות, אם כי עדיין צריך להשקיע מאמץ. הבלימה סבירה - מדובר במערכת בלימה משולבת ולוקח זמן להתרגל אליה – אבל צריך להפעיל כוח ניכר כדי לבלום כמו שצריך. 

בקיצור, חצי שעה על האופנוע בעיר יכולה, בתנאים מסוימים, להיות שקולה לחצי שעה במכון הכושר הקרוב למקום מגוריך, ביחוד אם אתה מרכיב מישהו – ותתפלא לראות כמה פעמים אתה מרכיב מישהו כשיש לך ואראדרו. או מישהי. בניגוד לאופנועים רבים אחרים, קטנים וגדולים, גם אם אתה בחור גדול, תמיד יש מקום על הואראדרו לעוד מישהי. והוא גם ידידותי מאד כלפי המורכבת – המושב האחורי גדול ומרווח ויש מקום רב לרגליים, ואפילו עוד מקום עודף מאחור לקשור אליו דברים. דברים כגון מגבת, לה תזדקק מיד לאחר אותה חצי שעת נסיעה בעיר, עם או בלי מישהי מאחור.

בנסיעה בין עירונית, לעומת זאת, הוואראדרו הוא פשוט חלום. המנוע, בשקט ובלי לעשות עניין מכל דבר, סוחב את אוניית המלחמה הזו על כל נוסעיה ומטענה בכל מהירות שתרצה, במישור או בעליה. מגן הרוח העצום, שגורם לחזית האופנוע להיראות חייזרית כשמביטים בה מבחוץ, הופך את הנסיעה במהירות גבוהה לחוויה כמעט מכוניתית – במובן הטוב של המילה. 

למעשה, בדרך לירושלים, בעודנו מטיילים בקלילות בעליה בהילוך שישי, כמעט התפתיתי לשלוח יד ולפתוח את החלון, ורק ברגע האחרון נזכרתי היכן אני נמצא. המורכבת, לעומת זאת, הופתעה מהמהירות בה הגענו למחוז חפצנו, וטענה שהמושב היה כה נוח והרוח כה חלשה עד שכמעט נרדמה במקומה. אני משער שכמה אופנוענים ותיקים ותאבי קרבות ינידו בראשם למקרא הדברים האלה וילכו לחפש אופנוע אחר, כזה שיעשה להם חיים מעניינים, בדרך כלל בהקשר לבית החולים הקרוב למקום מגוריהם או נפילתם האחרונה. 

הוואראדרו, לעומת זאת, הוא בחור יציב ושקט לאנשים יציבים ושקטים. הוא עושה מה שהוא אמור לעשות בלי פיצוצים ובלגנים, לפחות לא כלפי מי שרוכב עליו.

שובו של הנחשול

האזרח י' עומד לו בצומת ברגליים פשוקות, בוהה בעננת האבק המתנשאת מעל האספלט. הזמן חולף. האזרח י' מהרהר לעצמו, תוהה אם להמשיך הלאה או פשוט לחזור הביתה. והנה לפניו, באופק, מופיע משהו. לאט לאט מתחיל להשמע קול מוכר, מעין טרטור כבד בוכנות. האזרח י' ממתין. המשהו הולך וגדל, הרעש הולך ומתעצם, וצל רגעי, ורוח גדולה באה וחולפת, וגרירה ומתכת מעונה, ושקט. האזרח י'. מביט לאחור, אל עבר המשהו הגדול הדוהר לו ממנו והלאה, ומחייך בחיבה. האור ברמזור מתחלף לירוק, והוא נוסע.