האוטו שלנו - סובארו DL

חלום ישראלי - גרסת שנות השמונים | צילום: נעם וינד

בדברי ימי העם בציון בגלגול הנוכחי, כלי תחבורה אחד יזכה לאזכור מכובד. לא, אנחנו לא מתכוונים לסוסיתא קובייה ולרום כרמל שיוצרו בארץ או למלכת המכירות הבלתי מעורערת של השנים האחרונות, מאזדה 3, אלא למכונית שמעבר להשפעתה על מפת התחבורה המקומית הייתה לקטליזטור של תהליכים חברתיים - קבלו את הסובארו ליאונה או כמו שכונתה ע"י העם DL - על שם רמת הגימור הבסיסית שבה הגיעו מרביתן של המכוניות.

בשנותיה הראשונות של המדינה הקטנה ומוקפת האויבים, רמת החיים היתה נמוכה למדי ומכוניות חדשות היו נחלתם של בודדים. גם הרווחה הכלכלית שהגיעה אחרי מלחמת ששת הימים לא הגיעה אל כל רבדי האוכלוסייה וחלקים נרחבים של תושבי המדינה הצעירה ובמיוחד המגזר שזכה לכינוי "ישראל השנייה" עדיין התקשו להרים הראש מעבר לקיום היומיומי.

במקביל, תושבי המדינה נאלצו להתמודד עם אמברגו כלכלי שזכה לכינוי "החרם הערבי" שבמסגרתו הופעל לחץ על חברות גדולות ברחבי העולם לא לנהל קשרי מסחר עם ישראל.

סובארו נוחתת בארץ

קונצרן פוג'י היפני החזיק ביצרנית הרכב הקטנה סובארו. כיוון שלא היה מדובר ביצרן משמעותי קבוצות הלחץ הערביות לא איימו שיחרימו את מוצריו.

וכך, בשנת 1969 הגיעה לארץ הסובארו הראשונה מדגם FF שזכתה להצלחה מוגבלת בעיקר בגלל הניסיון הלא מוצלח במיוחד שהיה עם תוצרת יפנית בדמותן של מכוניות מתוצרת קונטסה – הינו, שלא נודעו בשרידות גדולה.

ב1972 הוצג הדור הראשון של הליאונה שהיתה קפיצת מדרגה משמעותית עבור היצרנית הקטנה. בעולם היא נודעה כמכונית נישה והראשונה ששילבה הנעה כפולה לטובת אחיזה משופרת בכביש. לישראל הגיעו בעיקר גרסאות ההנעה הקדמית ולאט לאט המכונית צברה מוניטין של מכונית המשלבת רמת אמינות מעל לממוצע באותן שנים ועלויות אחזקה נמוכות.

זכתה לכינוי סובארו פשע

דגם הקופה על עיצובו הוולגרי והמוחצן כנראה היה חביב תת-מגדר מסוים מאוד באוכלוסיה וזכה לכינוי "סובארו פשע".

המהפך הפוליטי של 1977 ועלייתם של בגין והליכוד לשלטון היו סמן לתחילתו של שינוי נרחב ומקיף בציבור שהתבטא גם בכך שיותר ויותר אנשים החלו לסגל לעצמם שאיפה לאורך חיים צרכני, מה שהביא, במדינה נטולת המשאבים, לאינפלציה גואה.

לקראת שנת הדגם 1980 הוצג הדור השני של הליאנה שכלל עיצוב עדכני יחסית לתקופה והתקבל בארץ באהבה. התחזיות לקראת הבחירות ב1981 חזו לבגין מפלה צורבת וחזרה של מפלגת העבודה לשלטון,אך בגין שידע היטב לקרוא את רחשי העם הבין שהעם רוצה שיטיבו איתו ומינה, מספר שבועות לפני הבחירות, את יורם ארידור לשר האוצר. ארידור מצידו פצח בכלכלת בחירות שלימים זכתה לכינוי "ימי ארידור העליזים" שבמסגרתה דאג להוריד את אחוזי המיסוי השערורייתיים שהיו נוהגים על שלל מוצרי צריכה ואפילו מכוניות בנפח של עד 1300 סמ"ק.

העם פצח במאניה בלתי נשלטת של קניות מכל הבא ליד, מהר מהר לפני שיגמר, כשהדגש הושם על טלוויזיות צבעוניות ומכוניות.

ביפנאוטו מיהרו להיערך עם דגם מצויד במנוע 1.3 למשפחתית שלהם שנהנתה מפופולאריות עולה ואף הציעו אופציה לתיבת הילוכים אוטומטית ומזגן. מרבית הקונים, אנשים שמעולם לא יכלו להרשות לעצמם מכונית חדשה לפני כן, נהרו לסובארו בהמוניהם משום שלאחר ניסיון עם משומשות מתפרקות וביקורים תכופים במוסכים ידעו שעליהם לבחור במכונית שבראש ובראשונה תהיה אמינה.

כדי לחזות בפלא או להזמין אותו, השתרכו תורים ארוכים מול סוכנות יפנאוטו ברחוב המסגר שהזכירו תורים ללחם במזרח אירופה.

המכונית שהעלתה את ישראל השנייה על גלגלים

מכונית המהפך

בסופו של דבר, בניגוד לתחזיות וככל הנראה בזכות כלכלת הבחירות של ארידור (וגם נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז) הליכוד זכה בבחירות וחגיגת הצריכה והאינפלציה המשתוללת בחסותו של ארידור נמשכה. היתה זו תקופה בה מדי חודש נרשמה אינפלציה של עשרות אחוזים ואנשים העדיפו לבזבז את המשכורת שלהם מהר ככל האפשר. אמנם הליאנה ובמיוחד בגרסת ה1.3 (שיוצרה ע"י הקונצרן במיוחד לישראל) לא היתה פסגה טכנולוגית ועם מנוע שסיפק 54 כ"ס הביצועים בהחלט היו גרועים, כך גם אחיזת הכביש והעיצוב הפנימי הספרטני והמיושן, למעשה הליאנה הייתה נחותה משמעותית מכל מתחרותיה האירופאיות, אך את הרוכשים זה לא עניין. מבחינתם הם רכשו מכונית חדשה שכוללת עיצוב ומרחב סבירים ובעיקר רמת אמינות של התנע וסע שלא הייתה מוכרת בתוצרי אירופה באותן השנים.

לבד מציריות שנטו להתבלות מהר הDL הצדיקה את המוניטין לו זכתה ושום יבואן לא הצליח להתקרב להיקפי המכירות של סובארו שהחזיקה ברוב שנות השמונים נתח שוק של מעל 40 אחוזים מכלל כלי הרכב שנמכרו בארץ, גם מבחינה עולמית היתה לשוק הישראלי חשיבות עצומה בעבור יצרנית קטנה כמו סובארו ובמהלך חלקים משנות השמונים השוק הישראלי היה השני השני בגודלו, אחרי ארה"ב, בעבור החברה.

ב1985 החל השיווק של הדור השלישי של הליאונה שנטשה את הקווים המעוגלים לטובת עיצוב שעשה שימוש בקווים רבועים. הליאונה התארכה בלא פחות מ40 ס"מ וגם תפחה במשקל, אך בשל תקנות המיסוי גרסת ה1.3 החלשה סיפקה את עיקר המכירות.

במפעל פוג'י ביפן עד היום מודים לשר האוצר ארידור וכלכלת הבחירות שלו

העם רוצה יותר

בעולם מרבית המכירות היו של הסטיישן, בארץ גרסה זו זכתה לפופולריות בקרב מתנחלים | יח``צ: נעם וינד

החיבה הגוברת של העם בציון לוותר על פעולת החלפת הילוכים העלתה את הפופולאריות של הגרסה האוטומטית שהתברכה בנתוני ביצועים חורכי אספלט כמו האצה ל 100 קמ"ש שארכה יותר מ-18 שניות ו145 קמ"ש מרביים. תא נוסעים בגרסת הDL אמנם היה כעת מרווח הרבה יותר מבעבר אבל עדיין הציע גימור ספרטני שלא כלל אביזרי נוחות כמו נעילה מרכזית וחלונות חשמליים או ריפוד קטיפה שהיו נפוצים בדגמי משפחתיות אירופאיות.בשנת 1987, יש הטוענים גם בגלל הסכנה הבטיחותית בביצועי דגם ה1.3 הפופולרי, עודכנו תקנות המיסוי ומדרגות מס הקנייה המופחת כלל מכוניות בעד נפח של 1600 סמ"ק.

התקנות החדשות אפשרו ליפנאוטו למכור במחיר כמעט זהה את גרסת ה1.6 ליטר שהציגה ביצועים מתקבלים על הדעת. באופן חריג משרד התחבורה, שלא נוהג לאשר שינויים מבניים, אישר החלפה של מנוע הסובארו 1.3 במנוע 1.6 למי שחפץ בכך. חברת מנועי בית שמש אף פתחה קו יצור מיוחד באישור היבואנית להסבת מנועים.

השלטון המוחלט מתערער

הבעיה שבקטגוריה שעתידה להפוך לתו תקן של מר ישראלי הייתה לDL הרבה מתחרות, חלקן עדיפות בהרבה וכך, בעידוד מסיבי של עיתונות הרכב שפרחה באותה התקופה ובעזרת תג מחיר אטרקטיבי הצליחה מכונית עם עיצוב אוונגרדי מצרפת להוריד את הסובארו לתקופה לא קצרה מראש טבלאות המכירות. הסיטרואן BX הייתה ההיפך מהסובארו. היא הייתה מעוצבת מאוד, מתקדמת טכנולוגית, מפוארת ומפנקת אך שונה מהותית בעוד תחום - האמינות. המכונית שהצריכה תשומת לב ורגישות וגם סבלה מכמה תקלות סדרתיות לא התאימה למר ישראלי. עד מהרה גל גדול של בעלי סובארו לשעבר שרכשו BX מיהרו למכור את המכונית המסובכת ולחזור לסובארו. מכירות הBX צנחו יחד עם שוויה בשוק המשומשות ונראה היה שאחרי משבר קצר יפנאוטו שוב כובשת את פסגת השוק ולהרבה זמן. אבל זמנים החלו להשתנות וסדקים ראשונים בחרם הערבי שנתן לסובארו בלעדיות יפנית במשך זמן החלו להופיע. כך, בעודה נחה על מעמדה האיתן הגיעה לארץ מכונית נוספת מארץ השמש העולה. הפעם כבר לא היה מדובר ביצרן קטן וזניח אלא באחת מענקיות הרכב היפניות – מיצובישי.

בשלהי שנת הדגם 1988 הגיעה לכאן הסנונית הראשונה בדמותה של מיצובישי לנסר סטיישן בגרסתה המיושנת שהתבססה על דגם שכבר הוחלף בעולם המערבי. חלפו עוד מספר חודשים וגם הלנסר סדאן החדשה נחתה בארץ ושווקה בצירוף הסלוגן "ויש בה הכל", ואכן היה בה הכל: עיצוב מודרני, רמת פאר גבוהה, הגה כח, מזגן מקורי, חלונות חשמליים, נעילה חשמלית ואפילו מראות חשמליות. לאחר היסוס ראשוני כזכר לאפיזודת הBX מר ישראלי הסתער על העולה החדשה והשליטה של סובארו בשוק התערערה באופן סופי ובלתי הפיך.