לאן הם נסעו? לא נשאר שום סימן | צילום:
אלדר נוימן
צילום:
עמי הילל
כל חובבי הרכב בארץ ישראל יכולים עכשיו קצת לשמוח. ליום הזה כולנו חיכינו כבר זמן רב והנה הוא בא, תחרויות דראג ודריפטים חוקיות וכשרות למהדרין, זהו לא עוד תחרויות פיראטיות בכבישים נטושים בשעות לילה מאוחרות.
את החיוך על הפנים של הנהגים שהגיעו לשדה תימן גם החום הכבד וסרבלי הנהיגה חסיני האש לא הצליחו למחוק. גם מעט הצופים שהגיעו (בעקבות העובדה שהמירוץ הוגדר כ"פילוט" ללא קהל) נהנו מפסטיבל משובח של אקשן מוטורי.
לבד ממרוץ הדראג האירוע כלל, כאמור, גם תחרות דריפטים, בה הנהג מקבל ניקוד על שליטה במכונית תוך ביצוע פוטוגני של החלקת הזנב מפניה לפניה.
לוקח זמן לקלוט את זה: השוטרים באו כדי לעזור לקיום האירוע ולא כדי להפסיק אותו | צילום:
עמי הילל
תחרות הדריפטים חולקה למקצה אימונים, מקצה תחרותי ומקצה גמר אשר בו הנהגים התחרו אחד נגד השני.
בין המשתתפים ניתן היה למצוא שמות מוכרים; רוני שטרן, דן אמודי, גיא מעודד, דודי פאר ולאון טאובס אולם מי שהפתיע דווקא יותר מכולם היה רפי מזרחי עם סובארו פורסטר טורבו, רכב שהרבה יותר מתאים לנסיעת קניות בסופר מאשר לנהיגת דריפטים חוליגנית.
חדשות וישנות, כמעט סטנדרטיות וסופר משופרות - סוף סוף ספורט מוטורי עממי בישראל | צילום:
עמי הילל
הפורסטר המשפחתי שעבר סדרת שיפורים, בין היתר הסבה להנעה אחורית הרשים בשמירה על אחידות ודיוק לאורך כל מקצה ומקצה, תוך הפגנת החלקות ארוכות פעם אחר פעם מבלי להסתחרר ללא ספק מראה סוריאליסטי לחלוטין.
מי שניצח בסוף היה דודי פאר אחרי מאבק מותח עם לאון טאובס וגיא מעודד, קרב שלשופטים היה מאוד קשה להכריע והוא הוכרע על קוצו של יוד.
חדש מול ישן, יפן מול אמריקה | צילום:
אלדר נוימן
את מירב תשומת הלב משכו מרוצי הדראג, שזכו למירב הרייטינג. לכאורה תחרות פשוטה יחסית, זינוק מעמידה לתווך של רבע מייל (402 מטרים) שתי מכוניות האחת נגד השניה, אך למעשה היא דורשת מיומנות נהיגה גבוה.
גם כאן היה הרבה אקשן, תחרות צמודה ומכוניות מאוד מעניינות. המתחרים חולקו לקטגוריות ע"פ סוג ההנעה (אחורית, קדמית או כפולה), בכל אחת מהן נקבע מנצח ולאחר מכן נקבע אלוף האלופים. אחת המכוניות היותר משרשימות היתה המיצובישי קולט של מיכאל רייכמן שהוסבה להנעה כפולה וקבעה זמן מדהים של 10.9 שניות, יותר מהיר מפרארי 458 איטליה.
הותיקות נותנות בראש | צילום:
אלדר נוימן
מיכה אלוני עם קורבט סטינגריי בת יותר מארבעים הוא המנצח של קטגורית ההנעה האחורית וגם גבר על מנצח קטגוריית ההנעה הכפולה מיכאל רייכמן בקולט, שלא הצליח במקצה המכריע לזנק כראוי, וכך זכה בתואר אלוף האלופים.
את היום אני מסיים מותש אבל עם חיוך גדול על הפנים, המירוץ הזה ללא ספק החדיר אחרי הרבה שנים של פעילות במחשכים בכל מי שעוסק בענף, או מקורב אליו הרבה מאוד אופטימיות שתיתן מוטיבציה לדחוף את התחום קדימ ומצד שני היא מעניקה חשיפה רחבה שהיא הבסיס לקיומו של הספורט היקר הזה.
שנים רבות שאני כבר די סקפטי בנוגע לעתיד הספורט הזה בישראל, אבל למרות שהאירוע לא היה מושלם, למרות שיש ביקורת על חלק מהדברים, היום אני הרבה יותר אופטימי.
מיכה אלוני והקורבט הישנה בדרך לתואר אלוף האלופים | צילום:
עמי הילל
נותר רק לקוות ש"הכחולים" לא יערכו בקרוב ביקורי פתע בבתי המשתתפים | צילום:
אלדר נוימן
>> תולדות הספורט המוטורי בישראל
>> דעה עצבנית: מה יש למשטרה נגד משפרי המכוניות
מישהו ראה כאן פילון בסביבה? | צילום:
אלדר נוימן
חיים בשלום ביחד - ניידת ומכונית בדריפט | צילום:
אלדר נוימן
הפוך גוטה, הפוך | צילום:
אלדר נוימן
|
אלדר נוימן - האם הפכנו למדינה נורמלית? אחת השאלות הנפוצות ביותר שבהן אני נתקל ממש אחרי השאלה "במה אתה עוסק?" היא "מה עושים עם זה?". ובכן, אתמול הרגשתי שאני לא צריך עוד להתפתל בהסברים מסובכים על החשיבות של מה שאני עוסק בו לכל אוחז בהגה ושיש לי תשובה ברורה לשאלה הזו. גבירותיי ורבותיי, אני מדריך נהיגה מתקדמת, ולומדים את זה בשביל להתחרות במרוצים - גם בישראל! כבר בכניסה למתחם האירוע אתמול בשדה תימן, כאשר הבחנתי בשוטרים, היה לי קשה לעשות את הסוויץ' הזה בראש – הם לא כאן בשביל לעצור את האירוע כמו שהיה בכל כך הרבה אירועים מוטוריים בהם נכחתי בעבר, אלא בדיוק בשביל הדבר ההפוך. האווירה באירוע הייתה חיובית בקרב כולם. בעוד חלק מהמתחרים התעסקו בכיוונים אחרונים של המכוניות שלהם, אחרים בחרו לשבת ליד בחירת ליבם ולהשוויץ. אמנם, השוני בין מתחרי הדריפט שדיברו על קווים לעומת מתחרי הדראג שדיברו רק על שיפורים וכוחות סוס היה ברור וחד - אבל היי, כולם כאן לשם מטרה אחת אשר מקדשת את האמצעים – גם אם זה כולל ערבוב בין תחרויות שבכל מקום אחר בעולם לא היה שום קשר ביניהן. ואז זה התחיל. המתחרים הסתדרו בשורה ויצאו להתחרות האחד בשני, ומכיוון שהפעם הגעתי כצופה מן הצד יכולתי להתרחק מעט ולהתפעם ממה שרואות עיניי. כמו אב שמתגאה בבניו שסוף סוף הגיעו לנחלה, כך התגאיתי במדינת ישראל ובנהגים באותו הרגע – זהו, המרוצים החוקיים כאן והם פה בשביל להישאר! מקצה ועוד מקצה, וכל שלב נגמר מהר מדי בעבור מי שרוצה להסניף כל שנייה של היסטוריה מוטורית עד תום. צילמתי המון כמי שמרגיש שצריך להנציח את המעמד הראשוני – ספורט מוטורי עממי חוקי כאן בישראל ואפילו הצלחתי לתפוס את התמונה שמבטאת את זה הכי טוב: רכב בדריפט וברקע ניידת משטרה. שנאמר - הוכחה ויזואלית שתעזור למוח שלי להפנים את מה שהעיניים שלי ראו כבר מהבוקר. 
רק על הקווים | צילום:
רונן טופלברג
לנוכח המראות פתאום נזכרתי בשאלה שחוזרת על עצמה בכל פורום רכב עולמי כאשר מישהו מתייעץ בקשר לשיפור ברכב שלו: "באיזו תדירות אתה עולה על מסלול?" עד עכשיו התשובה הקבועה שלי ושל כל ישראלי הייתה "לעולם לא, לא כי אני לא מעוניין אלא כי למעשה אין לנו מסלול חוקי המאפשר להתאמן בו ובוודאי להתחרות בו בבטחה". בדרך כלל האנשים בפורומים, ולא רק כאלה המגיעים ממדינות מערביות, היו המומים לנוכח התשובה הזו, אבל נראה כי עכשיו אפשר לשנות את המנגינה ולקוות שאתמול נראתה הסנונית הראשונה שמבשרת על חילופי העונות. כל מי שנכח באירוע, שהיה סגור לקהל הרחב מטעמי בעיות אישורים, כבר בוודאי יודע זאת אך זו תפיסה שיש להשריש בציבור הרחב: ספורט מוטורי עממי הוא עיסוק לגיטימי ומקובל, ולא מדובר בחבורה של חוליגנים שבאו להראות למי יש יותר גדול אלא להיפך – כמו שניתן היה לראות במרוץ אתמול - ספורטאים לכל דבר שמפגינים פרגון הדדי ומניסים להוציא מעצמם ומהמכונית שלהם כל מה שניתן. כולי תקווה שבעוד עשור, כאשר ישאלו אותי במה אני עוסק, התגובה תהיה "מגניב, הייתי במרוץ בשבוע שעבר", במקום הרמות הגבה שאני מקבל היום, כי השינוי צריך להתחיל בציבור הרחב ולא רק בקרב קומץ המשוגעים לדבר. בעיניי מרוצים משולים לבמה והמתחרים הם השחקנים. עכשיו רק נשאר להתיישב במקומות ו... היכון, הכן, צא! |
מה זה הריח הזה? | צילום:
רונן טופלברג
ניציגות למוסך T.I.G שעזר בהכנת מספר מכוניות לתחריות הדריפט והדראג | צילום:
רונן טופלברג
>> פורמולה ישראל באילת - האם באילת ייסדנו את הספורט המוטורי בישראל
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן