אופניים חשמליים. אין צורך ברישיון, חובה לחבוש קסדה | צילום:
wikimedia.org
בישראל של 2011 אמצעי תחבורה אישי הוא לא בדיוק עניין של מותרות אלא הכרח חיוני (ויקר) בהתחשב ביעילות המוגבלת מאוד של התחבורה הציבורית.
אמנם לכולם ברור שלתחבורה אישית יש מחיר אבל כשמכניסים לתחשיב את גובה השכר, עלויות שכר הדירה, ההוצאות השוטפות והמיסוי שנגבה על צעד ושעל אחזקת מכונית או אפילו קטנוע צנוע נפח הופכים לעניין לא פשוט בכלל.
מי שהחליט שזה גדול עליו פשוט ויתר, חרק שיניים ובדך כלל צירף איזה מניפסט לא משכנע במיוחד על כך שאין דרך נפלאה יותר לחוות את העיר מאשר בהליכה, שאין ממש שום בעיה לנסוע על אופניים גם באמצע אוגוסט ושלמעשה ההחלטה לוותר על הרכב באה כדי לתת דוגמא אישית לצמצום זיהום האוויר. במציאות המצב היה פחות נעים. ברגל מרחקים שחלפו פעם באוטו כהרף עין הפכו פתאום למסעות ארוכים ורכיבה על אופניים אמנם קיצרה את התהליך אבל גם חייבה אמבטיה דחופה, לא עניין שאפשר לוותר עליו כשאתם בדרך ליום במשרד, לדייט או לפגישת עבודה.
אבל אז התחילו להופיע ברחובות העיר כלי תחבורה שסיפקו אלטרנטיבה מהירה ולא מעייפת להליכה ברגל או לרכיבה על אופניים והרבה יותר זולה בהשוואה למכונית או לקטנוע, כשהמשותף לכולם שאין צורך להחזיק ברישיון נהיגה, אגרת רישוי או בביטוח כדי להשתמש בהם ולרוב הם חשמלייים – משמע זולים באחזקה השוטפת וידידותיים לסביבה.
קורקינטים
קורקינט חשמלי - עם או בלי כסא | צילום:
wikimedia.org
ראשונים לכבוש את רחובות העיר ושדרותיה היו הקורקינטים החשמליים.
הקורקינטים החלו להופיע כאן בראשית המילניום עת הפכו ללהיט הברחות של חוזרים מחו"ל למרות שהם היו לא חוקיים לשימוש בכבישי ציון. לאחר שבמחסני המכס בנתב"ג הצטברו מאות או אפילו אלפי קורקינטים שלא היה מה לעשות איתם תקנות החוק שונו והתירו יבוא קורקינטים קטנים עם מנוע מוגבל הספק ומהירות מירבית של 12 קמ"ש שהיו יותר צעצוע לילדים מאשר כלי תחבורה שימושי.
ליזם צעיר הייתה הברקה כאשר הבין שאמנם אי אפשר ליבא קורקינטים רציניים לארץ (אין רישיון יבוא) אבל בהחלט אפשר ליצר אותם כאן בארץ הקודש.
וכך לפני כ-4 שנים החלו להמכר כאן קורקינטים ממונעים, בעיקר מיצור מקומי, ולאחר מכן גם מתוצרת סין שהובאו לכאן בחלקים כשהמשותף ביניהם היה שום קשר בינם לבין לשון תקנות החוק.
הקורקינטים החשמליים הפכו לפופולריים בעיר משום שנחשבו לכלים קוליים ומגניבים ואף התחבבו על סלבס שנתפסו "במקרה" בעת שרכבו עליהם בשלל צילומי פפראצי.
בעקבות תאונה בה נהרג רוכב קורקינט לפני כשנה וחצי משרד התחבורה והמכס יצאו למבצע שבמסגרתו הוחרמו מאות כלים מחנויות, אך לאחר תקופה מסוימת בה נראה שיצרני הקורקינטים ויבואניהם ירדו למחתרת הם חזרו בשנית וכעת נראה שהדברים מתנהלים ללא בעיה, כשהדגמים שנמכרים היום הם בעלי בסיס גלגלים מעט ארוך יותר וגלגלים גדולים יותר, לטובת היציבות, אך עדיין מצוידים במנועים גדולים בהרבה מהמותר.
קורקינט הוא בהחלט כלי די קולי (אלא אם מרכיבים עליו כסא ויושבים נמוך, ואז המראה מגוחך למדי), אבל גלגלים קטנים בשילוב עמידה היוצרת מרכז כובד גבוה, שילדה קצרה ובלמים מוגבלים – לרוב רק בגלגל הקדמי - הופכים את הכלי הזה, במקרה שמחייב תגובה מהירה, למסוכן למדי.
מחירים: 3,500 – 6,000 שקלים
קורקינט ממונע ומשופר | צילום:
אודליה כהן
אופניים חשמליים
במקביל למבצע האכיפה נגד הקורקינטים החשמליים, משרד התחבורה אישר בראשית 2010 יבוא אופניים חשמליים לארץ על פי תקן שנהוג בחלק ממדינות אירופה ובכך למעשה נתן אור ירוק לאופנת האופניים החשמליים שהחלה לצבור תאוצה עוד לפני אישור התקנות.
כיום נראה שהאופניים החשמליים תפסו את הבכורה משום שמדובר בכלי הרבה יותר בטיחותי, נוח ופחות מעייף לנסיעה מאשר קורקינט חשמלי.
עם זאת, למרות האישור בחוק, מרבית האופניים החשמליים המקוריים או המוסבים שנמכרים בארץ אינם חוקיים. תקנות החוק קובעות מנוע בהספק מקסימלי של 250 וואט ומהירות מירבית של 25 קמ"ש. נגיד שעוד אפשר היה לחיות עם זה, אבל לפי התקנות מדובר על "אופניים עם מנוע עזר", משמע – כדי שהמנוע החשמלי יעבוד, הרוכב צריך לסובב כל העת את הפדלים. אמנם פעולה זו לא מצריכה הרבה כוח בנסיעה רגועה במישור אבל כשרוצים שהמנוע החשמלי יעבוד בעוצמתו המקסימלית צריך לדווש במרץ, מה שעלול לעייף את הרוכב ולגרום לבלוטות הזיעה לומר את דברן.
בנוסף, 250 וואט לרוכב שאינו דוגמנית אנורקטית ברכיבה בכמעט כל תוואי דרך שאינו מישור הם מאגר כוח מאוד מוגבל שיתקשה לספק תנועה של ממש.
כאמור, רוב האופניים הנמכרים בארץ מצויידים במנועים חזקים בהרבה שמגיעים למהירות של 40 – 50 קמ"ש ואף יותר מכך ועוצמת המנוע נשלטת על ידי מצערת על הכידון ולא על ידי הדיווש. לרוב, האופניים מצוידים בסוללה נשלפת המאפשרת לקחת אותה רק לטעינה בבית ולא מחייבים להעלות את האופניים עצמם הביתה לשם טעינה.
יתרון נוסף שחייבים לציין הוא האפשרות להמשיך לנסוע גם כשנגמרת הסוללה על ידי שימוש בפדלים כמו באופניים רגילים.
בשוק יש מגוון רחב ביותר של אופניים חשמליים: אופניים בתצורה עירונית בגודל מלא, קיטים להסבה שאפשר להרכיב על האופניים הרגילים, אופניים עם שלל חיפויי פלסטיק שמכנים להם מראה של קטנוע, קרוזרים עם כידון גדול וגלגלים רחבים ועד לאופניים קטני מימדים, לעתים אף מתקפלים.
על פי החוק הרכיבה על אופניים חשמליים מותרת מגיל 14 בלבד וחובה גם לחבוש קסדה.
יש לציין, שבשלב זה המשטרה לא מקפידה על אכיפת התקנות בנוגע לאופניים חשמליים, אך לא מן הנמנע שבעתיד יהיה מבצע אכיפה שעלול להוריד את מרבית האופניים החשמליים מהכביש.
מחירים: 4,000 – 12,000 שקלים
אופניים חשמליים | צילום:
wikimedia.org
קלנועית
למעשה, הקלנועית איתנו כבר מעל ל-30 שנה. היא נולדה מתוך צורך לספק למבוגרים בקיבוצים אמצעי שינוע נוח בשבילי הקיבוץ וגם היום עדיין מרבית הבוחרים בדרך תחבורה זו מגיעים מקרב אוכלוסיית בני הגיל השלישי, כך למרות שלל יתרונות הקלנועיות לא ממש הצליחו לתפוס אחיזה במרחבים העירוניים הנכונים והקוליים כנראה בגלל התדמית הזקנה שנקשרה במוצר.
מבחינה עיצובית הקלנועיות של השנים האחרונות התקדמו מאוד ומנסות להציג עיצוב עדכני עם תאורת לד מלאה, לוח פיקוד דיגיטלי, בולמי זעזועים הלקוחים מעולם האופנועים ועוד.
בנוסף חייבים לציין שמדובר בכלי נוח ביותר עם עם מושב של ממש, יחיד או זוגי, תאי אחסון וגם אופציה לגגון וטווח נסיעה מרשים העומד על כ-60 ק"מ.
מבחינת החוק, קלנועיות מסווגות ככלי רפואי – כסא גלגלים ממונע – המוגבל למהירות של עד 12 קמ"ש.
טווחי המחירים מ-12 אלף שקלים למוצר מתוצרת סין ומ-18.5 אלף לקלנועית מתוצרת אפיקים.
צילום:
נעם וינד
סגוויי
הבאזז שמפתחיו של הסגוויי יצרו לפני חשיפתו בשנת 2001 טען שמדובר כלי שישנה את הדרך בה אנו חושבים על תחבורה אישית, כלי שיכבוש את המרחב העירוני וישנה סדרי עולם.
עשר שנים מאוחר יותר אין מנוס מלציין שהציפיות של המפתחים ברשותו של דין קיימן היו קצת מוגזמות ועל אף שמדובר ברעיון מקורי ביותר הכולל שימוש בטכנולוגיה מתקדמת עם חמישה ג'יירוסקופים וחיישנים אשר קוראים תנועות גוף ביחס לקרקע בקצב של 100 פעמים בשנייה ומאפשרים לסגווי לשמור על יציבות ואיזון על אף שהוא מצויד בשני גלגלים המותקנים לרוחב הכלי לא הגיע להצלחה גדולה ונתפס בעיקר כגימיק חביב.
סגוויי - תראו, בלי ידיים! | צילום:
wikimedia.org
כמו שמכשיר האייפון נראה למי שלא מכיר כמסובך אך למעשה מציג פשטות פעולה אינטואיטיבית שאפילו ילדים לפני גיל הגן משתלטים עליה, כך הנסיעה בסגוויי, שאינו מצויד במצערת או בלמים ונע על פי זווית הטיית הגוף קדימה, אחורה, ימינה או שמאלה מתגלה ככלי קל מאוד לשליטה.
בנוסף מימדיו הקומפקטיים, היכולת שלו להסתובב על צירו ופעולתו החרישית מאפשרים לנוע גם איתו במרחבים סגורים.
לארץ הוא הגיע בשנת 2004, האקדמיה ללשון עברית אף נתנה לו שם – הרכינוע - אך גם כאן, כמו במרבית העולם, הוא לא זכה להצלחה גדולה ככל הנראה בעיקר בשל תג המחיר הסופר גבוה העומד על יותר מ-30 אלף שקלים.
המהירות המרבית של הסגוויי עומדת על 13 קמ"ש ועל פי החוק מותר לשימוש מגיל 16.
אפשר גם ליפול מסגוויי
סקייטבורד ממונע
סקייטבורד ממונע - גם עם שלט אלחוטי | צילום:
אוטו
למי שמחפש משהו קצת יותר אקסטרימי היו מי שחשבו שאין דבר יותר נכון מלחבר לסקייטבורד, אותה פיסת קרש שרבים מאתנו ניסו לבצע איתה פעלולים בילדות – מנוע.
בדרך כלל מדובר בגרסת לונג-בורד הכוללת קרש ארוך וארבעה גלגלים קטנטנים מגומי, ממש כמו בסקייטבורד שלכולנו היה כשהיינו צעירים.
לצמד הגלגלים האחוריים מחובר מנוע, לעתים חשמלי (ולמטורפים האמיתיים – מנוע בנזין בנפח של בין 30 ל-50 סמ"ק) החוסך את הפעולה של הורדת הרגל כדי לצבור תאוצה ויכול להטיס אתכם למהירות של עד כ-40 קמ"ש.
בנוסף גם אין הגה או כידון והשליטה בכיוון הנסיעה נעשית על ידי הטיית הגוף של הגולש. השליטה על המנוע ועל עוצמת המצערת נעשית בעזרת שלט הגולש מחזיק ביד, אלחוטי או כזה שמחובר לסקייטבורד בכבל. אגב, גם אין בלמים.
הכלי אינו חוקי בארץ אך בהחלט מדי פעם אפשר לראות אנשים שמשתמשים בו.
אין ספק, אין יותר קול מזה, אך כדאי שתשקלו להגיע להסדר מנוי אצל המגבס. משום שעל כלי כזה השאלה היא לא אם תתרסק אלא מתי.
מחירים: אפשר למצוא מוכרים, אפילו בארץ, המשווקים גרסה סינית זולה בכ-1000 שקלים
סקייטבורדים ממונעים. אל תנסו זאת בבית
>> במחיר הזה אפשר אפילו לקנות מכונית: 7 הצעות
סקייטבורד ממונע - גרסת האקסטרים | צילום:
אודליה כהן
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן