עכבר האספלט מול עכבר השביל
החלטנו לשים סוף לויכוח איפה יותר כיף לנהוג, בכביש או בשטח, ויצאנו לקרב אספלט מול כורכר, "פומה" מול "בלנסטון", סליקס מול קוביות. היו זיקוקים!

גם אצלנו במערכת הדיון הפך כבר לויכוח קולני שנשמע למרחוק בין אוהד חובב האספלט לביני חובב הבוץ. יום אחד, ברגע של הפוגה בקרבות, הבנו שבמשרד, על רצפת הפרקט ובין המסכים המרצדים, לא נצליח לפתור את הסוגיה ואין מנוס מלקחת מכונית כביש ורכב שטח ולצאת למצוא אחת ולתמיד את התשובה.
אז פנינו לארז בנק, איש יקר והיחצ"ן הכל יכול של יונדאי, שיארגן לנו שני אקזמפלרים לבדיקה כשבצד הכביש בחרנו את הוולוסטר, הקופה הספורטיבית החדשה שזכתה אצלנו לביקורת חמה ובצד השטח הלכנו על ה- iX35כפול הנעה עם מנוע דיזל, ג'יפון חביב לא ספק.
הבחירה שלנו נפלה בכוונה על שתי מכוניות מיינסטרים ולא על גרסאות קיצון כדי להישאר קרובים לסוג כלי הרכב בהם נוהגים מרבית האנשים ולא קומץ חולי הגה או חיות שטח.
בדיעבד, הבחירה הוכיחה את עצמה משום שגם בכביש וגם בשטח לא היה צריך יותר משתי בריות אלה כדי ליהנות מאוד, אבל בל נקדים את המאוחר.
הדבר היחיד שחסר לנו היה צוות שופטים (הרי אוהד לא יצליח לשכנע אותי ואני לא אותו) שיתן את דעתו המכובדת בסוגיה הנכבדה.

כחולה הגה אוהד בלע את הפיתיון ואני דאגתי למנות לחבר השופטים כמה חברות קרובות (אני תמיד מסתדר טוב יותר בסביבה נשית נטולת אגו, וזה גם מצטלם טוב יותר ומעלה את הרייטינג) שיחוו את דעתן ויחליטו איפה יותר כיף, בכביש או בשטח, או יותר נכון, עם מי יותר כיף, עם אוהד או כמובן איתי.

חבר השופטות ה"אובייקטיבי" שמיניתי כלל את הדס גלברט (בת 25 מת"א) אשתו של עומר, חבר טוב ודמות מוכרת בתחום הרכב והנהיגה. הדס מאוד מחוברת לתחום הרכב, היא עבדה כסוכנת מכירות בצ'מפיון ושייכת לקבוצה מועטה של נשים שיכולה בכיף להיכנס לשיחה מקצועית על מכוניות ונהיגה.
יעל כהן (בת 24 מירושלים) מעצבת בגדים עם חוש סטיילינג מפותח שלעולם לא תתפסו לבושה בצורה לא מוקפדת ומסוג הבנות שמושכות את תשומת הלב של כל הסביבה, גם גברים וגם נשים שמתעניינות איפה קנתה את השמלה...
מורן ישראלי (בת 27 מת"א), חברת ילדות, אחת הנשים (וגם האנשים) המדהימים שיצא לי להכיר. לא הייתם מנחשים מהמראה החיצוני העדין, אבל מורן שירתה כלוחמת ביחידה מובחרת, עובדת כיום בערוץ 5 והיא היחידה שהגיעה עם נעלי הרים איכותיות להתמודדות עם הבוץ...
עוד שופטת בכלל לא משוחדת היא נופר תורג'מן (בת 23 מגבעת שמואל) שהיתה חניכה שלי בצבא בקרוס מדריכות האמרים, ואחת הבולטות שבהן. עם יכולת וורבלית מפותחת ומוח חריף היא אחת הנשים המצחיקות שאני מכיר, נהגת שטח מצוינת (אחרי ההדרכה שעברה, אי אפשר אחרת) וכיום היא סטודנטית לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן.
והשיא, אם אוהד לא קלט עד כאן שעושים לו אמבוש, גלי בן זקן (בת 19 מירושלים) נושאת ולא בכדי את שם המשפחה המכובד והגנים האיכותיים... בקיצור אחותי הקטנה, שהיא גם מפקדת טירונים בצבא הגנה לישראל, וכמו כל בני המשפחה אחזה הגה וכידון ממונעים עוד לפני שלמדה את אותיות האל"ף-בי"ת.
כדי להגיע למסקנה מלומדת ככל האפשר הוחלט שכל אחת מהבנות תנהג ביונדאי וולוסטר כמה הקפות על המסלול בכוכב יאיר שייצג את תחום הכביש וב-iX35 במסלול ביער בן שמן שיכלול נהיגת שבילים וכמה אתגרי עבירות פשוטים. פרט לכך אוהד ואנוכי ניקח כל אחת מהבנות לסיבוב כשאנחנו מאחורי ההגה והן מחוברות לשעוני דופק בכדי לראות מי יצליח לקבוע נתונים גבוהים יותר, מה שיספק לנו גם סוג של נתון "מדעי" כלשהו להכרעה.

יעל עולה שנייה על המסלול. מאז הטסט לא נהגה על גיר ידני והיא נהנית מהחופש והמרחב שמאפשר המסלול נטול התנועה. היא מתלוננת קצת על הישיבה הקרובה שמצריכה מכונית בעלת דוושה שלישית.
למדריכת ההאמרים במיל' נופר אומנם לא יצא לנהוג "חזק" על אספלט אבל כמו שהנהגים הפינים מוכיחים, שכשאתה יודע לנהוג על משטחים דלי אחיזה, אין לך בעיה לנהוג בשום מקום וגם נופר מפגינה ביצועים נאים.
גלי עולה להגה ולא מביישת את הפירמה, היא קורעת את המסלול וכשהיא מסיימת להשחיז את דפנות הצמיגים וחוזרת לפיטס החיוך על פניו של אוהד מספר הכל. "רואים שחינכת אותה כמו שצריך", הוא אומר לי.


נופר מתיישבת שנייה מאחורי ההגה, זמן רב חלף מאז שירות המילואים האחרון שלה, שכלל מתוקף התפקיד ג'עג'וע על האמרים בחולות צאלים, והיא טסה בשביל, גורמת ליעל, גלי ומורן שיושבות מאחור דפיקות לב מואצות. הן אפילו טענו בסיום, שאם מדי הדופק היו מחוברים כשנופר נהגה, התוצאות היו גבוהות הרבה יותר מאשר אני הצלחתי להשיג... אז הנה אני מקבל בראש בפעם השניה באותו יום.

גלי לא מתרגשת יותר מידי, ומחפשת משהו קצת יותר מעניין מהשבילים הכבושים ומנסה לאתגר ללא הצלחה את ה- iX שצולח בכבוד רב את כל המכשולים שהחרטום מכוון אליהם.
מורן היא הבאה בתור ושוב היא מפתיעה אותי ביכולת האינסטנקטיבית שלה למצוא את האחיזה על השביל החלקלק, תוך פיתוח קצב נסיעה מהיר וזורם ומעבר המכשולים עם מינימום מאמץ. למרות שחשבה שתהנה יותר בכביש ערב המבחן, הדס מתענגת על האפשרות להחליק במהירות אפס על מצע הבוץ מאתגר השליטה בכיוון הנסיעה המצריך הפניה של ההגה הרבה לפני הסיבוב.
ועכשיו זה התור שלי להפגין את מה שאני חושב שאני יודע, הבנות מתחברות למדי הדופק, אני מכוון את הכיסא, מכבה את בקרת היציבות, מעביר את בורר ההילוכים למצב ידני ואנחנו יוצאים לדרך. רגע לפני אני מבצע תחבולה נוספת להגברת דופק ומעדכן את הבנות שאני לא כל כך מכיר את השטח, פעם התהפכתי כאן באחד הסיבובים וגם שיש מלא רוכבי אופניים.
הכל שקר כמובן, אבל המטרה מקדשת את האמצעים. את השבילים כאן אני מכיר די טוב, אבל רמת האחיזה הנמוכה שיצר הגשם מפתיעה אפילו אותי. נטול בקרות מחליק ה-iX כמו ברווז על אגם קפוא ומשתרע לרוחב השביל כל הזמן. אני מגביר קצת את מדד הפחד, עולה לשיפוע צד, מגביר מהירות לתלת ספרתית על שביל כורכר לבן ומנסה להוציא את המיץ ל-iX ואת ארוחת הצהריים מקיבת הבנות. למרות שאני נותן את כל מה שאני יכול גם המכונה וגם היפות נשארים שלווים.



רוב תודות - לערן חיון מ"הילוך שישי יונדאי ראשון", לברק גולדפינגר ולאון טאובס מהמסלול בכוכב יאיר על העזרה והסבלנות הרבים ול"אנגטק" יבואני שעוני "פולר" שהשאילו לנו שעונים לצרוך הבדיקות המדעיות.