החשמלית של ניסאן כובשת את ההר - בנסיעה לאחור

הניסאן ליף אמנם מציגה טכנולוגיה מתקדמת ראשונית אך קשה למצוא קשר בינה לבין שלל מכוניות הספורט והמרוץ השונות שהתארחו בפסטיבל והציגו, בצורה המוחשית ביותר, מבט מרהיב לאחור לנתיב המהיר של מעל למאה שנות היסטוריה מוטורית מלהיבה.

רגע, מבט לאחור? בשביל זה בדיוק הליף הגיעה לגבעה הציורית שבגודווד, ובעוד שכל המכוניות - מכלי רכב ספורטיביים ראשוניים מראשית המאה העשרים ועד למכוניות פורמולה 1 חדישות עם טכנולוגיות שהן המילה האחרונה בתחום הרכב - התחרו על כיבוש מעלה הגבעה בזמן הקצר ביותר בעת נסיעה קדימה, נהג הפעלולים טרי גרנט, על סיפונה של הליף, קבע אף הוא זמן מרשים ביותר - אבל בנסיעה לאחור.

בזמן שבעת בנסיעה קדימה אין לליף, עם מנוע חשמלי המפיק קצת יותר מ-100 כ"ס, שום יתרון של ממש אל מול כמעט אף מכונית מודרנית, ברגע שמשלבים להילוך אחורי המצב משתנה והיא מסוגלת ללא בעיה להביס כמעט כל מכונית ביצועיסטית וסופר חזקה.

בעוד שמכוניות עם מנוע בעירה פנימית מצוידות בתיבות הילוכים שבעת נסיעה לאחור מאפשרות להגיע למהירות של בין 30-60 קמ"ש  לכל היותר, למעשה הליף, ברגע שמבטלים את ההגבלה האלקטרונית במחשב הניהול, מסוגלת להציג את אותם ביצועים בדיוק גם לאחור – משמע להאיץ למהירות תלת ספרתית בקצת יותר מ-10 שניות ולא לעצור עד לכ-140 קמ"ש.

אבל הטיפוס במעלה הגבעה של גודווד הצריך מגרנט יותר מיכולת להחזיק את ההגה ישר, להביט לאחור וללחוץ על פול גז ולמעשה מדובר במסלול מפותל הכולל נתיב צר למדי ברוחב של כ-6 מטרים ובנקודות מסוימות גם חומות לבנים מאיימות ממש בשולי הנתיב.

בניסיון הראשון ביומו הראשון של הפסטיבל הצליח גרנט לסיים את המסלול המפותל שאורכו כ-1.9 קילומטרים בשתי דקות ושלוש שניות שזה זמן לא רע בכלל שלעצמו, בהתחשב בתוואי הדרך, אך ביום השלישי, רגע לפני סיומו של האירוע, גרנט נכנס שוב אל מושב הנהג בליף התכולה, הביט לאחור, לחץ על דוושת התאוצה לרצפה וחצה את קו הסיום כעבור דקה ו-37 שניות - מהירות ממוצעת של כ-90 קמ"ש לאחור.

גרנט ציין שהליף התגלתה, עם ראות טובה לאחור והגה מדויק,  כפרטנרית האידיאלית לקביעת ההישג ושהזמן אותו השיג בסופו של דבר תואם את השאיפות שלו ושל אנשי ניסאן.