בלב משפטו של עמוס סילבר, מייסד טלגראס, עומדת שאלה אחת שעליה יקום או ייפול המשפט הזה – האם טלגראס הוא ארגון פשיעה. תהיה החלטת בית המשפט אשר תהיה, ישנן שאלות רבות שראוי לשאול סביב הסוגיה.
בשנת 2000, ישראל חותמת על אמנת פלרמו, אמנה בינלאומית שנועדה להילחם בפשע המאורגן. האמנה נוסחה על רקע המאבק בקוזה נוסטרה, המאפיה האיטלקית. בהמשך לחתימה על האמנה, נכנס לתוקף "חוק המאבק בארגוני פשיעה" בשנת 2003. הסמכויות והמשאבים העומדים לרשות רשויות האכיפה מן הרגע שגורם מסוים נחקר כארגון פשע הן אדירות ולכן הן אמורות להיות שמורות ברמת העיקרון לארגונים הנפשעים והמסוכנים ביותר. על אף שהשלכות ההגדרה הזו הן כל כך מרחיקות לכת, ההגדרה בחוק היא כללית מאוד וניתן לפרש אותה בדרכים רבות.
איך ארגון פשיעה נולד?
"כדי שנבין במה הדברים אמורים, נתחיל בהגדרה המופיעה בחוק", מציע איתי בר עוז, עורך הדין מטעם הסניגוריה הציבורית המייצג את עמוס סילבר יחד עם עורך הדין ניצן ביילין. "זוהי ההגדרה כלשונה: 'חבר בני אדם מאוגד או בלתי מאוגד שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות מסוג פשע – הוא ארגון פשיעה'. כלומר, כל קבוצה של אנשים שמבצעת עבירות מסוג פשע יחד באופן מתמשך ומאורגן אפשר להגדיר כארגון פשע. זו הגדרה כל כך רחבה. נניח למשל שעכשיו אתה, אני וניצן החלטנו לאסוף יחד סכינים ולהחזיק אותם מחוץ לבית, באיזה תיק במחסן. החלטנו שכדי להתייעל, אנחנו עושים את זה במבנה היררכי. אני המפקד, ניתן הסגן שלי ואתה החייל שלנו. לפי ההגדרה בחוק – אנחנו ארגון פשיעה".
>> לצד משאבים רבים, חקירת טלגראס בעיקר עלתה לנו בפרטיות
כבר היו מקרים שבהם אישומים כאלו נפלו?
"יש כמה מקרים כאלה, אבל מקרה אחד ידוע נדון ממש מעט אחרי שחוקק החוק, כשנתפסה כנופיה ששדדה מכולות בנמל אשדוד. בית המשפט קבע באופן ברור - זה לא ארגון פשיעה. לא לארגונים כאלה התכוון המחוקק כאשר חוקק את חוק המאבק בארגוני פשיעה".
והמקרה של טלגראס דומה לקבוצה של גנבים קטנים ששודדים מכולות?
"תראה, חשוב שנבין בדיוק מה אופי הפעילות של הארגון כדי שנוכל לשפוט את זה. כדאי לזכור, ראש ארגון פשיעה יכול לקבל עונש של עשר שנות מאסר, ללא קשר לעבירות האחרות שהוא ביצע. אנחנו טוענים שגם אם כל הסעיפים בכתב האישום נכונים, ואנחנו חושבים שלא, לא היה ראוי להשתמש במשאבים הכלכליים ובאמצעים שנדרשו תחת הטענה שטלגראס היא ארגון פשיעה. גם לפי כתב האישום, ליבת הפעילות של אותו "ארגון פשיעה" הייתה מקרים רבים של תיווך של קנאביס. ביום מתן ההחלטה בטענות המקדמיות שלנו, אז טענו שגם אם כתב האישום יוכח כפי שהוא, לא מדובר בארגון פשיעה, הכותרות בעיתונים היו: 'בית המשפט קבע – טלגראס ארגון פשיעה' – זה לא נכון! בית המשפט טען שאם יוכח שטלגראס היא אכן ארגון פשיעה, ניתן יהיה להחיל את ההגדרה הזו, אבל יש לשמוע את הראיות ולבחון את המאפיינים הכלכליים של הארגון כדי להכריע בשאלה הזו".
המאפיינים הכלכליים? באיזה מובן?
"ארגון פשע, כמו כל ארגון עסקי, אמור להפיק רווח, לא? זה בעצם היתרון הכי גדול שלנו – עמוס סילבר חי כמו דלפון לאורך כל פעילות טלגראס. בשיא הפעילות שלו, עמוס סילבר היה תקוע בבית כי לא היו לו 150 דולר להחליף שמשה ברכב שנסדקה. לא ממש חי כמו דון קורלאונה. טלגראס גבתה סכום סמלי ממי שפרסם את מרכולתו בפלטפורמה שלה, ולא עמלות מעסקאות, כמו שארגון פשיעה אמיתי היה עושה. גם סכומים אלה שימשו לתפעול עלויות ולא לרווח כלכלי של הדרג הניהולי. מה שעמד בבסיס טלגראס כל העת היה הנגשת הקנאביס לציבור בישראל".
לטענת ההגנה – האינטרסים של טלגראס אינם זהים לאלו של ארגון פשע
הטענה האחרונה של בר עוז מעלה שאלות רחבות יותר ששווה להתעכב עליהן, מהי עבריינות ומהי סכנה לחברה. אחרי הכול, מטרת המאבק בארגוני פשע היא ליצור חברה בטוחה ומוגנת, כזו שבה גורמים בעלי שררה וכסף לא יוכלו לעשות צדק לעצמם ולהתעצם על חשבון החלש. לכן, במובן המהותי ביותר, ארגון פשיעה אמור להיות בראש ובראשונה בעל אינטרסים להתעשר, להתחזק ולפעול באופן מתמיד כדי לרכז את הכוח בידיו. גם במקרה של טלגראס, זוהי השאלה שחייבת לעמוד בלב הדיון.
"אנחנו יודעים על מקרים מבוססים בחומר הראיות של סוחרים שפונים לסילבר ורוצים לפעול באופן שיכול להשתמע לחלוטין כהתנהלות של ארגון פשע", מדגיש בר עוז. "סוחר בחיפה פונה לעמוס ומציע לו תשלום גבוה יותר על השימוש בפלטפורמה כדי לקבל מונופול בחיפה. הוא למעשה מציע לו לקנות בלעדיות ולחסל את התחרות. מהיוזר של עמוס מתועדת הודעה שדוחה אותו – 'אני לא רוצה מונופול!', הוא כותב, 'אני רוצה שוק חופשי'. אתה מכיר חיה כזו? ארגון פשיעה שמעודד תחרות בריאה והוגנת? ארגון פשיעה רוצה להתרחב, לבנות מונופולים, להשתלט ולהתעשר במהירות. אלו מעולם לא היו מטרות טלגראס".
אז איך הייתם מגדירים את מטרות טלגראס?
"מבחינת עמוס, כל שהוא עשה הוא לקחת את אלפי האנשים שנחשבים עבריינים בעיני המדינה ולעזור להם להעביר את החיים שלהם בשקט, על כך פשעו", טוען ניצן ביילין.
"עמוס הוא אדם שסיפור חייו יחסית ידוע", מוסיף בר עוז. "זה אדם שחזר בשאלה בגיל ההתבגרות, גילה את הקנאביס כשהיה קטין וגילה שזה עושה לו טוב. במהלך השירות שלו כלוחם קרבי, הוא מסתבך בתיק קנאביס וכדי להשתחרר למעצר בית, אביו היה צריך לוותר על רישיון הקנאביס שלו. המחיר הבריאותי שנגבה היה כבד. בסופו של דבר הוא חזר לכלא מכיוון שלא הסכים להתחרט על מעשיו וללכת לטיפול. החוויה הזו הבהירה לו שהוא לא מוכן לחיות יותר במדינה שרודה כך באזרחים ביחס לקנאביס. הוא עובר לארה"ב שהיא מדינה הרבה יותר מתירנית היום בנושא הזה. אבא שלו נפטר בסופו של דבר כתוצאה מהמחלה שלו. גם זה אירוע שמאוד דחף אותו לפעילות הזו. השיא של ההבנה הזו מגיע כמובן בליל הבאנגים הגדול הראשון ב-2014 שנועד לומר 'אנחנו כאן ואנחנו יוצאים מארון הקנאביס".
"מעניין לציין שעמוס היה אחד הראשונים שהיה ידוע בכך שהוא לא מפחד לצלם את עצמו מעשן ולפרסם את זה", אומר ביילין, "עמוס הוציא המון אנשים מארון הקנאביס והיום רובנו יכולים להגיד באופן פתוח וברור מה אנחנו חושבים על קנאביס וכיצד צריכים להתייחס אליו".
אז האם העובדה שסילבר לא התעשר ופעל מתוך מטרה חברתית מבטלת בהכרח את העובדה שמדובר בארגון פשע?
"זה רק היבט אחד במכלול גדול יותר. כשחוקרים ארגוני פשיעה, השאיפה היא להגיע לקדקוד הפירמידה, זה שרק מעביר הוראות ולא נוגע בפשע עצמו. לכן, לעתים קרובות, ההתנהלות של ראש ארגון הפשיעה תתאפיין קודם כל במידור. הוא ירחיק את עצמו כמה שיותר מהגורמים שיבצעו את העבירה בפועל, וכל הוראה שלו הוא יעביר בצורה מאוד מרומזת וחשאית. תראה כמה זה שונה במקרה של עמוס סילבר. במרץ 2017 הוא מפרסם בפייסבוק שלו שיש דבר חדש שנקרא טלגראס ומזמין אנשים לקנות קנאביס, ככה, בכלי פרסומי בתפוצה רחבה כשהוא מזדהה עם כל הפרטים האישיים שלו. יותר מזה – הוא אפילו מתייג את משטרת ישראל בפוסט! לאורך כל הפעילות של טלגראס, סילבר מעולם לא פועל במחשכים. המשטרה רואה את זה כחומר ראיות, אבל מדובר בראיות שלא מתיישבות בשום צורה עם ארגון פשיעה".
זה נכון רק לגבי סילבר או בכלל לפעילות של טלגראס?
"לטלגראס יש ענף דוברות – לאיזה ארגון פשיעה יש ענף דוברות? ממתי הם פונים לציבור בצורה מסודרת? לטלגראס יש ענף אקטיביזם, ענף אירועים חברתיים - מארגנים אירועים כמו ה"פסטיגראס" לקידום הלגליזציה. אנחנו לא רואים לאורך כל חומר הראיות לא דיבור בקודים, לא מידור של ראש הארגון מהעבירה, לא התנהלות חשאית ומרומזת – הכול פתוח".
אולי זה מה שגם משך כל כך את תשומת הלב של המשטרה
"טוב, בוודאי שהם ראו אותו כמשתין מהמקפצה. כמובן שזה הרגיז אותם וזה פגע להם באגו. סביר מאוד להניח שזה מה שגרם למלחמת החורמה הזו. זו הסיבה שישנם מספר אנשים שעד היום עצורים ומבקשים עליהם עונשים של שנות מאסר ארוכות, אפילו על הדרגים הנמוכים והזוטרים ביותר בטלגראס".
ארגון פשיעה או פלטפורמה פרסומית?
להזכירכם, נכון להיום עמוס סילבר לא מואשם במכירה של גרם אחד של קנאביס. טיב הפעילות העבריינית של טלגראס אינה בהכרח סחר בסמים, אלא בניית התשתית הפרסומית שאפשרה מגע בין הסוחרים והצרכנים. לטענת עורכי דינו של סילבר, מדובר בצעד שאין לו אח ורע במשפט הפלילי בישראל.
"זו הפעם ראשונה שמי שמואשם בסחר בארגון הוא דרג הביניים", אומר ניצן ביילין, "טלגראס לא מואשמת בסחר בסמים, אלא מוגדרת כדרג הניהולי שסייע בתיווך בין סוחרים לצרכנים. אנחנו טוענים שאין כאן אפילו תיווך, אלא פרסום בלבד. בוא נשים את זה רגע בתוך הקשר, ארגוני הפשיעה שעד כה הואשמו בתחום הסמים הותירו אחריהם אלפי נפגעים שנותרו נרקומנים, או שעברו עבירות אלימות קשות. בטלגראס אין לנו מצב כזה. להיפך, מאות עדים מצהירים שעמוס הציל להם את החיים. אנשים איכותיים, עובדי הייטק ויוצאי יחידות קרביות שלא הצליחו לקבל את הטיפול הראוי להם דרך הרישיון הרפואי שלהם".
"החלק המדהים הוא שבזה הם משתמשים נגדו", אומר בר עוז. מ', אדם שהקנאביס שרכש בטלגראס שינה את איכות החיים שלו, פונה לשופטת באחד הדיונים ומבקש לדבר איתה. היא בתגובה אומרת לו "תכתוב לי מכתב ואקרא אותו אחר כך". לדיון הבא היא מקבלת מאה מכתבים מאנשים חולים, אסירי תודה לעמוס סילבר. בתגובה לכך טוענת השופטת כי הדבר רק מגביר את המסוכנות שלו, מכיוון שזה מוכיח שיש לו תומכים והשפעה ציבורית".
מה המשמעות של זה בעצם? מה מהות העבירה?
"החוק הישראלי המוצע לאסדרת שוק הקנאביס מגדיר כבר עונש לפרסום מוצרי סמים – קנס. זהו אותו העונש שמוטל על פרסום מוצרי טבק ואלכוהול ברשת", אומר בר עוז. "אם החוק כפי שהוצע לכנסת יעבור, המעשים שמיוחסים לטלגראס יהיו לכל היותר עבירות קנס. באופן אירוני, שר המשפטים שתחתיו התבצעה החקירה של עמוס, אמיר אוחנה, הוא הומוסקסואל מוצהר. עד שנת 1988, הנטייה המינית שלו הייתה עבירה על החוק. מה שעמוס עשה זהה במידה רבה למה שפעילי הקהילה הגאה עשו בתקופה הזו – ביקשו לבטל חוק לא מוסרי. גריינדר היא אפליקציה, שבדומה לטלגראס משמשת מקום מפגש (או לפי הפרקליטות – גורם מתווך). לשני הצדדים רצון חופשי, שניהם לא פוגעים במעשיהם באיש וכמו שהם נרדפו על ידי החוק הפלילי כך גם צרכני הקנאביס, שמצאו חברים ובית בקהילת טלגראס. אם עמוס היה מקים את גריינדר ב-1987 – יתכן שהוא היה מואשם באותה עבירה. המאפיינים מתאימים להגדרה בחוק המאבק בארגוני פשיעה. זה היה ארגון פשע שמקים פלטפורמה פרסומית שנועדה לעבור על החוק. מה יקרה בעוד כמה שנים כשפקודת הסמים תשתנה? מה תהיה המשמעות של עבירות התיווך בקנאביס שמיוחסות לטלגראס אז?".
במובנים רבים, עצם החשדות וסעיף האישום "עמידה בראש ארגון פשיעה", היא זו שאפשרה לנהל חקירה בכזה סדר גודל נגד עמוס סילבר ושאר חברי טלגראס ולהצדיק את השימוש באמצעים הבלתי שגרתיים שיושמו בה. בין אם יוכרע בסופו של דבר שטלגראס הוא ארגון פשע ובין אם לא, בינתיים משפטו של סילבר מתארך ומתארך ללא סוף ברור הנראה לעין.