ב-2015, מנכ"ל אנונימי יחסית של חברת תרופות אמריקאית, הפך ל"נבל השבועי" אחרי שרכש את הפטנט של תרופה נפוצה לטיפול בטפילים – והקפיץ את מחירה בבת אחת מ-13 דולר ל-750 דולר. עד כמה הפך ל"נבל השבועי"? עד כדי כך שזומן לשימוע בקונגרס להסביר את מעשיו, שימוע שהיה אולי הפעם האחרונה שבה דמוקרטים ורפובליקנים הסכימו על משהו: שגם אם מה שהוא עשה אינו לא חוקי, הוא עדיין אינו מוסרי. הוא מעשה שלא יעשה.
גם בישראל, במדינת היהודים, בקרב עם שאינו עומד על דם רעיו וטס לכל קצות תבל על מנת להציל ולו נפש אחת, לא יכול איש להעלות על דעתו שמעשה שכזה יעבור בשתיקה. הרי יש שופטים בירושלים, יש עקרון הגנה מן הצדק – כלומר היכולת לאסור דבר-מה בשל פגיעתו גם אם אינו אסור מפורשות בחוק. ויש גם את הסמכות של בית המשפט העליון להעניק כל סעד שנראה לו נכון כדי למנוע פגיעה בזכותו של אדם לחיים בכבוד ולבריאות. יש, כל עוד המילה "קנאביס" לא מעורבת.
לפי החלטת בית המשפט העליון ביום חמישי האחרון, זה בסדר להקפיץ את מחירו של הטיפול בקנאביס רפואי במאות אחוזים בין לילה, ולהכריח את עשרות אלפי הנזקקים לו והתלויים בו לבחור בין רכישתו לבין רכישת מזון או קורת גג. למרות שגם על פי משרד הבריאות מדובר ב"מוצר חיוני" ו"טיפול קו אחרון". מדובר בהחלטה שדחתה את בקשתינו לדיון נוסף – והותירה על כנו את פסק הדין שמוחק את עתירתינו כנגד הרפורמה בקנאביס רפואי ואינפלציית המחירים שהיא גררה.
לא, הם לא אמרו את זה ככה, ברור, הם פשוט בחרו לא להתערב, ולהשאיר עשרות אלפי חולים קשים במחלות חשוכות מרפא לגורלם. אבל עם יד על הלב: מישהו היה מעלה על דעתו שכך היתה החלטת בית המשפט, לו מחר בבוקר היה עולה מחירו של מזרק אינסולין במאות אחוזים? או מחירו של משאף אסטמה?
"שופטי בג"צ מילאו פיהם מים"
אפשר לטעון שזו סטיגמה, ואפשר לטעון שזו סמנטיקה – כי אלו מוגדרים בחוק כתרופה וקנאביס עוד לא. כך או כך התוצאה זהה: בית המשפט לא היה מעז לקבוע שאפשר למנוע מילד אסתמטי גישה למשאף, אבל בהחלטתו שלא להחליט – הוא הלכה למעשה נתן רשות למנוע מילד תרופה נגד פרכוסים או התקפי זעם, רשות למנוע מחולי ניוון שרירים תרופה שתאפשר להם לזוז בכוחות עצמם, רשות למנוע מחולי סרטן תרופה שתאפשר להם להילחם בגידול שעלול להרוג אותם, רשות למנוע מהלומי קרב טיפול שיאפשר להם לחזור הביתה בנפש ולא רק בגוף. רשות למנוע מחולה טיפול שהרופא אמר שהוא צריך וכבר היה בידו.
"תפקידנו כשופטים הוא להכריע בסכסוכים על־פי המשפט. שואפים אנו, עם זאת, כי ההכרעה שלנו תעשה צדק בין הצדדים. כמו כן שואפים אנו כי ייעשה לא רק צדק במשפט המתנהל בפנינו אלא גם צדק במשפט הישראלי כולו". כך כתב נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אהרון ברק.
בהתעקשותם לבחון את הטיפול על פי הגדרותו החוקית בלבד – ולא על פי השלכות מניעתו מאלו שזקוקים לו, לראות את המילה "קנאביס" – ולא את החולים הקשים שזקוקים לו, שופטי בג"צ מנעו ממטופלי הקנאביס הרפואי לא רק צדק – אלא את זכותם הבסיסית ביותר לטיפול רפואי הולם ונגיש. במקום לגנות ולהעניק לנו הגנה מפני המעשה שלא יעשה, שופטי בג"צ מילאו פיהם מים – ועומדים על דם רעיהם. גם זה מעשה שלא יעשה.