פוסט טראומה הורג, אבל לא בפעם אחת, אלא לאט לאט, אוכל אותך מבפנים. הסיפור של איציק סעידיאן מוכר לי. אני יודע עד כמה הוא קשה, אבל גם עד כמה הוא לא יוצא דופן. הטרגדיה הנוראית שהתרחשה אתמול ממחישה זאת ביתר שאת. מי שלא חווה את זה לא מבין את הקושי שבהתמודדות, יום יום שעה שעה. בפרפארזה למשפט הידוע, כלפי חוץ הפוסט טראומטיים דומים לכל אחד אחר, אבל כל פוסט טראומטי סובל בדרכו שלו.
אני מדבר קודם כל ברמה האישית. אני מכיר היטב את הסבל השקט והארור הזה. את המטענים הפוסט טראומטיים שלי קיבלתי בזמן שירותי הצבאי, אבל אחרי שנים של חוסר מודעות והודות לאשתי, הבנתי שלילות טרופים ללא שינה וחוסר שקט מתמשך מקורם במחלה. עם הידע שצברתי והניסיון האישי שלי, אני מסייע לטפל בפוסט טראומטיים.
אבל לצערי, את מה שרבים כבר יודעים, הרשויות מתקשות לקבל. על פי ההנחיות שקיימות היום, הלום קרב צריך לנהל "קרב" נוסף בדרך להשגת הרשיון. מי שנכנס לתהליך יודע מהם מדורי הגיהנום שהוא צריך לעבור, עם חובת התנסות ב-5 תרופות פסיכיאטריות. אלה כוללות תרופות אנטי-דיכאוניות ותרופות לטיפול בסכיזופרניה. חולים רבים ואני ביניהם התייאשנו ופנינו לעזרה לעורכי דין המתמחים בתחום ושילמנו ממיטב כספינו. אפשר רק לשער מה התהליך הזה מחולל למי שגם כך סובל מתנאי חיים לא נורמאליים.
*קובי מולכו, כיום, כמנכ"ל בטר (better), מייעץ ומרצה למשוחררים ולסובלים מפוסט טראומה על התמודדות והשגת רישיון קנאביס.