יחסית לעולם, מדינת ישראל מתקדמת בכל הנוגע לתחום הקנאביס הרפואי, וגם בנוגע לצרכני פנאי חלה התקדמות בשנה האחרונה, עם ההחלטה להחיל אי-הפללה ולפטור אותם באזהרה בלבד. מסביבנו, לעומת זאת, נמצאות מספר מדינות שבהן משטרים פחות דמוקרטיים מאשר בישראל, וכן ניתן למצוא בהן שמרנות דתית גדולה יותר. מצד שני, מדובר בכמה מהמדינות הכי מזוהות בעולם עם שימוש קנאביס: לבנון נחשבה במשך שנים לאחת מיצרניות החשיש הגדולות בעולם, ואילו מצרים הייתה מהצרכניות הגדולות ביותר של אותו המוצר בדיוק. זה גם מה שהפך את ישראל לתחנת מעבר חשובה ומרכזית של החומר, וחלקים גדולים ממנו נשארו פה מבלי להמשיך אל היעד הבא. כך הופץ החשיש, גם בישראל (או בפלשתינה של לפני קום המדינה), בכמויות גדולות.
גם היום, ידוע לנו שהשימוש בקנאביס נפוץ למדי בסיני, וישראלים רבים עושים בו שימוש נרחב במהלך החופשה המדברית שלהם בחצי האי השכן. מהצד השני – בלבנון – ניסיונות הברחה רבים עדיין נתפסים על ידי סיורים של כוחות צה"ל בגזרות השונות, ויתכן שניסיונות אחרים גם צולחים. הפער הזה, בין שמרנות דתית מוסלמית לבין התפוצה הנרחבת של חשיש וקנאביס, מעלה את השאלה: מה הסטטוס של קנאביס במזרח התיכון כיום? בסדרת הכתבות הבאה ננסה לענות על השאלה הזו, תוך התמקדות במדינות השונות. והפעם – לבנון.
שווייץ של המזרח התיכון?
נראה שהשימוש בקנאביס בלבנון היה נפוץ כמעט מאז ומתמיד. הבקאע (בעברית: "הבקעה") הוא אזור במזרח לבנון, שנחשב לקרקע הפורייה ביותר – מטאפורית וגם לא מטאפורית – לגידול קנאביס במדינה, כבר הרבה מאוד שנים. מבחינה גאוגרפית מדובר בהמשך ישיר של עמק החולה בישראל, והוא השטח העיקרי בלבנון לגידולים חקלאיים רבים. מבחינה מדינית, מדובר בשטח שנשלט כמעט לחלוטין על ידי חיזבאללה.
האיסור להשתמש בקנאביס בלבנון הוטל בימי המנדט הצרפתי, בשנות ה-20 של המאה הקודמת. עם זאת, גידול קנאביס היה נפוץ מאוד לאורך כל השנים מאז ועד היום, והתגבר במיוחד החל מהרבע האחרון של המאה ה-20. אחוזי צריכת הקנאביס, ובעיקר החשיש המיוצר ממנו, הם גבוהים מאוד בשטח לבנון, ובמשך שנים רבות הייתה המדינה ידועה גם בשיעורי ייצוא החשיש הגבוהים ביותר שלה, בעיקר לעבר מצרים ולמדינות שכנות. לפי חלק מההערכות, באזור בקאע בלבד מגיעות ההכנסות השנתיות ממכירת קנאביס לכדי סכום השווה ל-5.5 מיליארד שקלים. על פי הדיווח של fanack.com, נראה שהרשויות נטו במשך שנים להעלים עין מהנושא ולאפשר לחקלאים המקומיים להתפרנס בשקט, דבר שלמעשה קורה עד היום.
לבנון של המזרח התיכון...
בשנים האחרונות החליטו להסדיר את תחום הקנאביס בלבנון ולנסות להוציא אותו מהתחום האפור. לכן, באפריל 2020 (תחליטו אתם אם ה-4/20 מקרי או לא), אישר הפרלמנט בלבנון גידול וייצור של קנאביס לצרכים רפואיים. מדובר במהלך שלא באמת הביא ליצירת מקומות גידול חדשים, אלא בעיקר נתן הכשר לאלה הקיימים בין כה וכה, כשהמטרה העיקרית – כמו במדינות רבות אחרות – היא לאפשר למדינה לגזור קופון באמצעות מיסוי הקנאביס הנמכר. המהלך הגיע במקביל למשבר כלכלי חריף שהתרחש בלבנון, מה שמסביר אפילו טוב יותר את הצורך של המדינה למצוא מקורות מימון חדשים. ההבנה כי חלק גדול מהקנאביס שיימכר כחלק מהאסדרה החדשה לא ישמש כלל לצרכים רפואיים התקבלה בהבנה. השימוש בקנאביס בלבנון גם ככה נפוץ במיוחד – אז למה שלא להרוויח מזה כסף לטובת המדינה?
אבל בפועל, תחת מעטה של בירוקרטיה מסובכת, לא הצליחו בלבנון לקדם בשלוש השנים שחלפו מאז את תעשיית הקנאביס החוקית. למעשה, כיום עדיין אין שוק קנאביס רפואי חוקי המעשיר את קופת המדינה באמצעות מיסוי של מכירת מוצרים מקומית או ייצוא למדינות אחרות. ומה לגבי הוועדה שאמורה הייתה אמורה לנהל את האסדרה? היא אפילו לא הוקמה.
יתרה מכך, החקלאים המקומיים לא ששים להתחיל ולשתף את המדינה בהכנסותיהם מהעסק המניב שלהם. וכשלמדינה אין מספיק משאבים כדי לאכוף את החקיקה החדשה ולווסת אותה, מי שממשיכים לנהל את הפצת הקנאביס לשטחי המדינה ומחוצה לה הם כמו בכל מקום - ארגוני הפשיעה הגדולים. והם, ששולטים בשוק הקנאביס בלבנון כבר שנים, עושים כל שביכולתם כדי להשאיר את המצב כמו שהוא.
קנאביס וטרור – הולך ביחד?
לבנון היא ממש לא מדינה הנשלטת על ידי הצבא המקומי לבדו. למעשה, את עיקר הכוח מרכז תחתיו ארגון הטרור חיזבאללה, ולכן זה טבעי לבחון ולבדוק מה הקשר בין הארגון לבין תעשיית החשיש המשגשגת במדינה השוכנת מצפון לנו. על פניו, חיזבאללה מתנער מכל קשר לצמח הקנאביס. כארגון אסלאמי דתי, אנשי חיזבאללה טוענים כי מבחינתם הגידול של הצמח והשימוש בו אסורים מכל וכל. זו גם הסיבה, לטענתם, שבגללה התנגדו ללגליזציה של שימוש בקנאביס לצרכים רפואיים.
אבל נראה שכמו במקרה של ארגון טאליבן – שמצהיר על איסור מוחלט להשתמש בסמים מחד ומרוויח מיליונים ממכירת קנאביס ואופיום מנגד – גם פיו ולבו של ארגון חיזבאללה אינם שווים. גורמים עיתונאיים בעולם הערבי טוענים כי חיזבאללה, בצוותא עם תנועת אמל, מנהל את רוב הסחר בקנאביס בשטחי המדינה. מה שבהחלט מחזק את הטענה הזו הוא השליטה הכמעט מוחלטת של חיזבאללה בשטחי בקאע, שם כאמור מיוצר מרבית החשיש של לבנון. זאת ועוד, ידוע כי כמויות גדולות של חשיש מופצות מלבנון אל סוריה, ובעיקר דרך מעברי גבול שגם הם בשליטת חיזבאללה. קשה, אפוא, להניח שארגון חיזבאללה לא מודע למסחר בקנאביס באזור, ואף קשה עוד יותר להניח שהוא מודע אליו ולא לוקח רווחים גדולים לעצמו.
פרסומים שונים בעבר, על מעורבותם של בכירים בחיזבאללה בסחר בקנאביס – כולל עם גורמים בישראל – ועל הרווחים שמועברים ממכירת קנאביס לצרכי טרור, בהחלט מחזקים את הטענה כי חיזבאללה מעורב מאוד בשוק הקנאביס הלבנוני. למעשה, זו ככל הנראה הסיבה האמיתית לכך שראשי הארגון התנגדו לאסדרת שוק הקנאביס בלבנון באופן חוקי; זה פשוט פחות משתלם להם.
כך או כך, נדמה ששוק הקנאביס בלבנון נראה כיום כפי שנראה במשך עשרות רבות של שנים: לא חוקי, אבל נפוץ. לא לגיטימי, אבל גם לא עוצרים אותו. מפרנס משפחות רבות, אבל גם מפרנס את האויב הכי גדול של ישראל.