בקרוב מאוד נתבקש כולנו לממש את זכותנו הדמוקרטית בהשפעה והכרעה על קווי דמותה של מדינת ישראל בבחירות 2022. כל אחד כהשקפת עולמו. ימנים, שמאלנים, ערבים, דתיים, חילונים, חרדים - הפערים בין המעמדות הולכים וגדלים, ונראה שמעולם לא היינו מפולגים יותר. עד כדי כך שצריך חמש מערכות בחירות, ועדיין היציבות השלטונית אינה נראית באופק.
מפלגת "עלה ירוק" הוותיקה מציינת כבר למעלה מ-20 שנות פעילות. המפלגה הוקמה בשנת 1999 ע"י בועז וכטל ואחרים, יחד עם חברי היקר גורו הקנאביס שלומי סנדק, וצברה עליה הולכת וגוברת בקרב המצביעים בכל אחד מסבבי מערכות הבחירות בהם השתתפה. בפועל, אם לא היה משתנה אחוז החסימה, הייתה "עלה ירוק" כבר חוגגת את ההישג אליו לא הגיעה מעולם, משכן הכנסת. בבחירות לכנסת ה-19, המפלגה הגיעה ל-43,734 קולות המהווים, 1.15% מסך הקולות הכשרים. בבחירות לכנסת ה-20, היא העפילה ל-47,156 קולות (1.12% מסך הקולות הכשרים) בהנהגת חברי היקר אורן ליבוביץ, אך מעולם לא עברה את אחוז החסימה.
מאז 1999 השתנו הזמנים מאוד. בימי רפאל איתן (רפול) ז"ל היו צרכני הקנאביס נתונים ללעג ולקלס, ומטופלים בקנאביס ברישיון כלל לא היו במדינת ישראל לפני סוף שנות ה-90. באותם הימים, "עלה ירוק" הייתה מפלגה ליברלית בעלת גוון קול אטרקטיבי לציבור הבוחרים שוחרי החופש. אלא שבשנת 2022 מצויים במדינת ישראל למעלה מ-114,000 מטופלי קנאביס ברישיון, צריכת קנאביס (לצרכי פנאי) הפכה לעבירה מנהלית, ובשורת הלגליזציה שהייתה פעם למילת גנאי נושבת חזק על פנינו. כיום, ניכר שיותר ויותר מפלגות ממהרות לשלוף את "הבטחת הקנאביס" לפני כל מערכת בחירות, או לצבור הישגים בתחום – למשל חברי הכנסת משה פייגלין, שרן השכל, רם שפע, אילן גלאון ז"ל, תמר זנדברג ועוד. ברור שהדבר נובע מהכוח האלקטורלי שמייחסים לכמות ההולכת וגוברת של משתמשי הצמח ואוהדיו, אומדן של כ-2 מיליון אזרחים, שהם 25% מהאוכלוסייה בישראל, ו-700,000 דירות בהן מתבצע גידול קנאביס לצריכה עצמית, להערכת הבעלים של אחת מחברות ההידרו הגדולות בישראל.
2022 – רצים לבחירות
מאז הבחירות לכנסת ה-20 נעדרה מפלגתנו החביבה "עלה ירוק" מריצה לכנסת והדבר, בגילוי לב, כאב לי אישית. חשבתי שאין זמן טוב יותר לבחור בחופש תחת מגבלות הדיכוי והקורונה. אך ביוני האחרון, יחד עם הריב המתוקשר בין המייסד בועז וכטל ליו"ר המפלגה עו"ד חץ-דוד, הודיעה המפלגה על ריצתה לכנסת ה- 25 השנה. חשוב לציין כי בין כותלי בית המשפט הגיעו וכטל וחץ-דוד להסכמות לפיהן חץ-דוד ימשיך להוביל את המפלגה לבחירות, לאחר שהביע התנצלות כנה בפני וכטל. על פי ההסכם, אם חץ-דוד לא יצליח להוביל את המפלגה לכנסת במערכת הבחירות הנוכחית אז זו תחזור לידיו של וכטל. חץ-דוד, מצידו, סבור שהפעם זה הולך לקרות. מצידו של וכטל, הדרישות היו צנועות בהרבה והוא ביקש שהמפלגה תשמש גם כמפלגה שדואגת לאיכות הסביבה. וכך בינתיים.
עלי לספר בגילוי מוקדם כי עו"ד חץ-דוד הוא חבר יקר ואהוב שלי. יחד עם רבים וטובים ממייסדי קהילת צרכני הקנאביס בישראל זכיתי לשעות עבודה רבות לצד האיש המרתק הזה. עוד עלי לגלות כי הוצע לי המקום ה-7 ברשימת המפלגה לכנסת הנוכחית. כעת אספר בגילוי לב מה גרם לי להתכווץ, ובסוף לוותר על ההצעה הזו שפעם כל כך קיוויתי לה, מתוך השקפותיי שלי. על הדרך גם אסביר מדוע, לדעתי כמובן, הכיוון הנוכחי של המפלגה לא מנבא לה טובות.
חץ-דוד נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר ומרבי-הפעלים שבחלוצי שחרור הצמח בעשור האחרון, ובעיני הדומיננטי שבהם. האיש היה לי למורה לפעילות הציבורית ובארגון מחאות ענק למופת בפרטי פרטים, בהיותו אשף משפטי בתחום הקנאביס, בתחום המשפט המנהלי ובניהול הפגנות. זכיתי לפעול לצדו בהפגנות רבות שלדעתי עשו היסטוריה שטרם הושגה שוב עד היום (מרבית הפגנות הקנאביס ההמוניות בין השנים 2013-2015 אירעו בזכות פעילותו של חץ-דוד, אז היה שמו דקל דוד עוזר). חץ-דוד ואורן ליבוביץ הובילו ביחד הישגים רבים בתחום, והובילו להכנסתו של צמח הקנאביס, עליו גדלתי בילדותי כמזוהה עם פשע, מהשוליים אל תוך המיינסטרים של השיח החברתי, כזכות ראשונה במעלה לצד הזכות לחיים ולבריאות. מה שבשנת 1999 כלל לא נראה בכיוון, הפך למציאות יום יומית בכל בית קפה בתל אביב, וכמות הולכת וגדלה של מטופלים בקנאביס רפואי נוספו למעגל הצרכנים ברישיון מידי שנה, יחד עם עליית מודעות משתמשי הפנאי והמגדלים לצריכה עצמית. חץ-דוד ואורן ליבוביץ נחשבים בעיני לאדריכלי האי-הפללה בישראל – לא פחות – תוך היותם משמשים פה לציבור שותק ועושים זאת נאמנה מאז (בג"צ הנהיגה ומרב העתירות הקשורות בלגליזציה וצרכני הקנאביס בעשור האחרון נרקמו על ידי השניים).
"קמפיין מגוחך וחסר מעוף לחלוטין"
אך בעוד אני מדבר על חברי עו"ד חץ-דוד כאיש רב פעלים, משהו בפעילות של "עלה ירוק" מאז הודעתה על ריצה בבחירות בהובלתו מעלה בי תמיהות ותהיות רבות, שהכריעו את נפשי ששבעה מקרבות אבודים מראש. היום, כאיש משפחה, אבא לשלושה ילדים, ביניהם נהוראי המקסים, ילד עם אחוזי נכות ניכרים וצרכים מיוחדים, וכמי שהוא מטופל בקנאביס בעצמו, עלי לשמור את מיטב כוחותיי לקרב הנכון. אם אני מרכז את מאמציי למקום כלשהו, אני רוצה להיות בטוח שאני עושה כן בלב שם, מתוך תחושת מחויבות, אחריות ושליחות עצומים לציבור הבוחרים בי. זו השקפתי. והקרב הזה, כמו שנראה מכאן, הוא לא הקרב הנכון לדעתי. לא בשביל "עלה ירוק" ובטח שלא בשבילי.
מובנת לי לחלוטין עמדתו של חץ-דוד בריב המתוקשר עם בועז וכטל, ומובנת לי הסכמת הפיוס (שנדמה היה לי כי פניו של וכטל בישרו שלא הייתה קלה הדרך לשם, לאחר עוצמת התקיפה שהפנה אליו באחת חץ-דוד כאשר שם אותו למטרה). מובן גם גיוסו של המועמד המצוין ד"ר דניאל מישורי, מרצה באוניברסיטת תל אביב וחוקר מוערך בתחום הביו-אתיקה, אדם ראוי ביותר בעיני שנחשב גם הוא להישג חשוב של חץ-דוד במאבק הנוכחי. אך לא כך הם שאר הצעדים של יו"ר עלה ירוק וחברי הטוב. לדוגמה, קמפיין "החלפת הצבעים", אשר נתפס בעיני כמגוחך וחסר מעוף לחלוטין, ובעיקר בחירת אנשי הצוות – חשישן והרבליסט (להגדרת החבר'ה בעלה ירוק, בחיי שלא נגעתי) ואסיר לשעבר – לשורות המפלגה. השיר לרגל ראש השנה, שפורסם בעמוד הפייסבוק של המפלגה בשבוע שעבר, ממחיש זאת היטב. כל אלה בישרו לי שאין למפלגה הזאת נכון להיום עוד מה להציע לבוחריה מלבד חלומות בהקיץ על ידי צוות שספק בידי אם יזכה לראות את משכן הכנסת, אלא אם יגיע משיח צדקנו עוד קודם.
בנוסף, צריכים אנחנו לקחת בחשבון נדבך נוסף - תופעת הבטחות השווא וזילות חשיבות הבטחתם של הפוליטיקאים במהלך קמפיין הבחירות, מדאיגה היום יותר מתמיד. אני רוצה להאמין שיש רוב שפוי שצמא לשינוי של ממש, אך אנחנו עם הספר, "עם קשה עורף", צמאים להיאחז בענף של הבטחה שמבטיחים לנו. אך באותה נשימה, אי מימוש ההבטחות ושינוי המצב הופך את הציבור לחשדן וספקן יותר מתמיד. לזאת יש להוסיף כי הימים הם ימי פוסט האינטרנט והרשתות החברתיות, החושפות בפנינו כמעט כל מידע כנגיש, עולם בו כל טוקבקיסט נהיה לכל הפחות הפרשן הפוליטי של חברת החדשות. בימם כאלו, זקוקים האזרחים נואשות לבניית אמון מחודש עם נבחרי הציבור שלהם.
לרוב המפלגות יש שקר כלשהו במצע הבחירות שלהם – "הבטחת בחירות" קוראים לזה בשפה מכובסת – כמו זו שהבטיח נפתלי בנט לבוחריו שלא לשבת עם רע"מ ועם יאיר לפיד, ועשה במתכוון את ההפך וחמד את השלטון (דוגמה קלאסית). בימים בהם כמעט לכל מפלגה יש הבטחה לא ממומשת שכזו כלפי המשתמשים בצמח הקנאביס, הייתה זו מפלגת הליכוד שהובילה למתכונת "אי ההפללה" הראשונית. ממשלתו של בנט אף עידנה את הנוסח הדרקוני שהיה למתכונת "אי ההפללה" הקודמת, ושינתה את שיטת חישוב הקנסות לחלוטין, הפעם לפי קריטריון השימוש: אם נתפסת "מחזיק" קנאביס ולא "בעת השימוש", תשלם קנס של 500 ש"ח בלבד, ואילו אם נתפסת "בעת השימוש" תשלם קנס של 1,000 ש"ח. זאת כאשר אין מגבלה למספר הקנסות שיכול לשאת אזרח בודד. החרגת השימוש בקנאביס לצריכה עצמית לעבירה מנהלית בלבד, היא כבר הסדר מכובד בהרבה מקודמו.
בדרך להפוך למפלגה לא רלוונטית?
מפלגה בשם "עלה ירוק", ללא שום מצע אחר חוץ מהמטרה החשובה והמקודשת לשחרור הצמח, תהפוך היום ליותר ויותר לא רלוונטית, במיוחד לאור הוויכוח אשר הפך לקיומי היום יותר מאי פעם, על זהות הנהגת המדינה בין המחנות הגדולים של ימין לשמאל. הבוחר הישראלי עבר קורס קרבי מזורז במספר השנים האחרונות עם הכמות הרבה ביותר של מערכות בחירות שנראו במדינה מזה שנים – ובכל פעם מחדש לא הושג הרוב הנדרש למי מהצדדים באופן מייאש לחלוטין. ציבור הבוחרים רווי הקרבות של היום כבר השכיל להבין כי עליו לבחור את מלחמותיו בקפידה, ובחירה במפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה היא בזבוז משווע של הזכות להצביע ואיבוד קריטי של היכולת להשפיע. מפלגת "עלה ירוק" צריכה היום, לדעתי, להיות אטרקטיבית לציבור הבוחרים שלה ולראות אותם כציבור חכם ולמוד ניסיון שחיכה לקבל מהנהגתו מסר חדש ונקי מרבב, ולהפיח רוח חדשה במפרשים: אטרקטיבית במצע (ונניח וזה יהיה קיים), ויתרה מכך – אטרקטיבית לבוחר ע"י מגוון המועמדים שלה, וחשובה מכך - איכותם. איזו ביקורת ציבורית נטיח ביו"ר ש"ס אריה דרעי (עבריין מורשע שריצה מאסר), או בבנימין נתניהו (נאשם בפלילים), כאשר יש אסיר משוחרר גם בין המתמודדים הנאורים שאנחנו (הדור החדש) מציעים?
יחד עם גיוסו של ד"ר דניאל מישורי, חתימת הסכמי אברהם (הכינוי שניתן להסכם בין "עלה ירוק" לבין הרשימה הערבית "אוסרת אל איסלמיה") הייתה אולי הדבר הרציני היחיד שנעשה בקמפיין הנוכחי. אך בהיעדר רוח נוספת ומועמדים ראויים בעלי בשורה של ממש, ללא קמפיין רציני, איכותי ונקי ממסרים אנרכיסטים, שיסביר לעומק את הדורש הסבר, ובחוסר שאיפה לטוהר מידות, לצערי אני צופה שיהיה זה המספר הנמוך ביותר של תומכים במפלגה הירוקה מאז היווסדה. זאת אני צופה אך ורק מפרשנותי את הקהילה ואת משבי הרוח שלה, מהתמיכה הדלה עד מאוד "הנשקפת" ברשתות החברתיות למפלגה, שיש תחת כנפיה 77 אלף חברים בפייסבוק. לא ערכתי מספור כמותי ומדויק, אך בחוויה האישית שלי יש לרוב ביקורת שלילית על התנהלות המפלגה בחודשים האחרונים ועל צעדיה.
כולי תקווה כי יישמע דבר וכי הביקורת תתקבל בהבנה ובנימוק ראוי, ולא תוחמץ ההזדמנות להשיב את מפלגת "עלה ירוק" אל המפה הפוליטית, כי נראה שהעלה הירוק כבר החל להצהיב, ולדעתי ציבור הבוחרים של המפלגה לא בנוי לעבור משבר אמון נוסף.