מערכת היחסים שלנו עם קנאביס, יותר נכון של המוח שלנו עם קנאביס, היא דבר מורכב להפליא. יש כאלה שהסיבה העיקרית שבגללה הם מעשנים היא הצורך להירגע. ובעוד שיש אנשים שעבורם ל-THC יש אפקט מרגיע, המאפשר להם להיות יותר פתוחים ויותר ידידותיים לזולת, הרי שיש גם מעשנים שאותו חומר פעיל עשוי לגרום להם לחרדות ופראנויות, ושימוש תדיר דווקא גורם להם להתבודד. לפני כשנתיים פורסם מחקר במגזין נייצ'ר, שמנסה להבין איך החומר הפעיל בקנאביס משפיע על המוטיבציה החברתית שלנו במוח. הוא מנסה, בין היתר, לענות על השאלה מדוע יש אנשים שמרגישים מאוד אנטי סוציאליים אחרי שהם מעשנים קנאביס.
אבל לפני שנבין איך עישון משפיע על הצד החברתי במוח שלנו, ראוי לבדוק אם קנאביס הוא בכלל משהו חברתי מבחינה תרבותית, או שהוא עסק אישי ופרטי. אם לשפוט על פי ההיסטוריה הרחוקה והקרובה יותר, הרי שעישון קנאביס במהלך השנים היה אקט חברתי מובהק. "אני לא יודע לגבי ההיסטוריה הקדומה, אבל בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הטענה נגד מעשני קנאביס הייתה שזה סם שטני שמעשנים אותו במועדוני ג'ז", אומר לנו שלומי סנדק, פעיל חברתי ותיק ומוכר ולוחם למען לגליזציה של הצמח מזה עשורים. "אני יכול להבין מזה שזה היה משהו חברתי יותר. אם אנשים היו הולכים למועדון כדי לשמוע את המוזיקה האיומה הזאת ולעשן סמים, אז זה במובהק משהו חברתי. אני לא חושב שכוסית וויסקי היינו מעבירים בין האחד לשני".
עצם האקט של העברת הג'וינט מאחד לשנייה והלאה, הוא בהחלט סממן חברתי מובהק – אין הרבה דברים שאנחנו חולקים ככה עם אנשים אחרים, כשעצם השיתוף הוא למעשה חלק מההנאה. מעשנים נוטים ליהנות גם מהעובדה שהחברים שלהם מתמסטלים יחד איתם. יש פה אפקט של שותפות סוד.
אלא שבשנים האחרונות, כשקנאביס רפואי הפך למערך תרופתי שלם, והוא מיועד לכלל הציבור, כולל כאלה שלא עישנו מימיהם, צריכת קנאביס קיבלה גם ממד מאוד אישי ופרטי. סנדק מסכים: "אם יש לי כאבים, או יש לי את הסימפטומים של הפוסט טראומה בבוקר, אז זה לחלוטין משהו אישי. כשזה למהות רפואית זה בהחלט נצרך לבד. לי יש מרשם לרפואי, וכשכואב לי הגב אני לא מחפש חברים שיעשנו איתי".
יש עוד מקרים שהקנאביס הוא אישי. למשל, כשהמעשן נמצא בארון ולא מעוניין לשתף אנשים במנהג, בין אם מהפחד מסטיגמות, או כי הסביבה מאוד לא תקבל את זה. ויש את המעשנים לטובת היצירתיות. "יש כאלה שצורכים קנאביס בשביל חיזוק הקריאייטיביות, נניח כשמתיישבים לכתוב משהו או ליצור, ואז זה מאוד אישי", אומר סנדק. "אבל בגדול זה משהו שלרוב עושים עם בן או בת הזוג או בחבורה".
אנשים יושבים ועושים ישיבות כמו פעם?
"בטח, אבל לא אצל המעשנים הרפואיים. אני מעשן כמה שאני צריך לכאבים בבית, אבל אם אני נמצא בסביבה של אנשים שמחים שמעבירים ג'וינט אני אף פעם לא אומר לא. אין לזה יתרון מובהק לעשות את זה בחברה, זה בעיקר תלוי בסיטואציה ועם אילו חברים".
האפקט החברתי של הקנאביס קיבל בוסט רציני ביותר עם העברת חוקי הלגליזציה במדינות בארה"ב. בקליפורניה, למשל, עישון חברתי הפך לביזנס לכל דבר. חברה בשם high minded events מציעה ללקוחותיה אירועים שכולם על טהרת מוצרי הקנאביס כדי להעצים את האפקט החברתי של עישון משותף. "קנאביס הוא תוספת נהדרת לכל התאספות או אירוע חברתי", נכתב באתר החברה, "עבור רבים, זו גם אלטרנטיבה מצוינת לאלכוהול".
חוקי הלגליזציה של קליפורניה, הציתו מהפכה בתרבות המסיבות. תנועות הוולנס והטיפול העצמי הפכו את הקנאביס לכלי שיתופי במסיבות שמחליפות את האלכוהול בוויד. "קנאביס מחבר אנשים אחד לשני וזה גם מחבר אנשים לעצמם", אומרת שרי גבאי, מייסדת ארגון בשם Redefining Cannabis. "אני מאמינה שאנשים יוצאים מהארון, וסוף סוף יש להם סביבה שבה הם יכולים להרגיש חופשיים לחלוק את החוויה הזו עם אנשים שהם אוהבים", אמרה בהתייחס למסיבות הקנאביס שהיא מארגנת.
סנדק מוסיף שזה דומה לעובדה שקנאביס בחתונות הפך להיות טרנדי מאוד בשנים האחרונות, ולא מתחת לשולחן. בני זוג שמעשנים ושנמצאים בחבורת מעשנים, יעמידו לרוב שולחן קנאביס ובו מחלקים ג'וינטים לכל דורש במהלך החתונה. זה אולי לא עובר בשלום אצל הדודים הבומרים, אבל בהחלט יכול לעזור להוריד את שכיחותם של אירועי שכרות מביכים.
יש אנשים שמעשנים והם לא מאוד תקשורתיים, איך זה מסתדר עם העישון החברתי?
"זה נורא תלוי. במעשנים, בקנאביס. בגדול זה משהו שכשמעשנים אותו כן נכנסים לבועה, אבל יש כאלה שלא מפסיקים לדבר לרגע. אז נורא תלוי".
אמנם אצל אנשים רבים הקנאביס משפר אינטראקציות חברתיות, מסייע להירגע, נותן בוסט למצב הרוח וגורם להכל להיראות מצחיק, אבל יש כאלה שחשים אנטי סוציאליים בעליל כשהם מעשנים – מעדיפים להסתגר, לא מצליחים לנהל שיחה וחשים מבוכה כללית בסיטואציה. אותו מחקר שפורסם בנייצ'ר ונערך במשך עשור, מצא שהסיבה לכך עשויה להיות בגלל אקטיבציה של אחד הרצפטורים לקנאביס, 1CB. המדענים מצאו ששינוי התנהגותי הקשור לאפקט החברתי מתרחש בעקבות הפרעה לסדר האירועים שמאפשר לתאי המוח לחדש אנרגיות. אמנם המחקר נערך בעכברים, אבל החוקרים מאמינים שגם בבני אדם מתרחש תהליך דומה. לעומת זאת, מחקרים רבים אחרים מראים שאנשים משתמשים בסמים בסיטואציות חברתיות, למשל בברים, מועדונים ומסיבות, כדי להגביר את האינטראקציות שלהם עם אחרים הודות לביטחון עצמי מוגבר, פחות חרדה ויותר פתיחות חברתית.
אבל גם אם לא כולם מגיבים בצורה דומה לחיבור בין קנאביס לאינטראקציות חברתיות, כולם כנראה יסכימו שמעשני קנאביס יחושו חיבור ואחווה למעשנים אחרים. "כשאתה פוגש מישהו ואתה שואל אותו אם הוא מעשן, אם הוא עונה לך 'מעשן מה?', אז הוא מיד חבר שלך", אומר סנדק. "אם הוא אומר שזה רק סיגריות אז זה לא ככה".
זה גם לא ככה באלכוהול או בכל סם אחר. מאיפה האחווה הזאת דווקא בהקשר של קנאביס?
"לא יודע, אולי יש פה אחווה של נרדפים. גם סביר להניח שאם אדם מעשן קנאביס, אז נהיה יותר באותו ראש מאשר אם הוא מעדיף אלכוהול. אני נורא משתעמם עם אנשים ששותים אלכוהול. בגלל זה אני חושב שצריך לקחת סטלנים מימין ומשמאל ולהושיב אותנו ביחד. אנחנו נפתור את הבעיות אם החומר מספיק טוב. יש לי חבר שאני מכיר הרבה שנים, שהוא באמת ימין קיצוני, מימינה לו יש רק תהום. הצעתי לו שנשב ונדבר וננסה להגיע להבנה. ישבנו ועישנו וכמובן שהצלחנו להגיע להבנה, עד כדי כך שאני נוסע אליו ואנחנו נצלם ונעלה וידיאו בנושא. אנחנו מעשנים ביחד וזה נותן לנו כוח".