אילן בן פורת הוא לא אדם שמאמין בניסים. אבל אחרי שהוא כמעט הגיע לסף מוות, אחרי שגילה שיש לו סרטן לגמרי במקרה ונרפא, ואחרי שהצליח לשקם את חייו בזכות הקנאביס – הוא חושב שאולי יש פה בכל זאת איזה עניין של השגחה.
הכל התחיל ב-2011, כשתאונת עבודה קשוחה הותירה אותו כמעט משותק. "הרמתי איזו אבן ענקית והטלפון צלצל והסתובבתי, וכל חוליות הגב התחתון שלי יצאו מהמקום בגלל המשקל הכבד שנשאתי". הוא הובהל מיד למיון במצב קשה, לא מסוגל לזוז. "היו כמה ימים טובים שלא יכולתי לקום אפילו לשירותים. מצבי היה ממש לא טוב". בצל הכאבים הבלתי נסבלים היה גם ברור שזה לא משהו שאי פעם יעבור. הוא קיבל 100 אחוז נכות, ויחד איתם גם מרשם לכדורים חזקים נגד כאבים – אופיאטים למיניהם. "כמובן שהפסקתי לעבוד, אבל מילא זה, הייתה במצב שאני לא מסוגל ללכת, לא מסוגל לעמוד, לא מסוגל לשבת. משהו לגמרי בלתי אפשרי. רוב הזמן שכבתי מחוסר ברירה. קיבלתי כמה מהכדורים הכי איומים שיש, כולל מדבקות פנטניל. הם עזרו לי באותה תקופה והצליחו למסך את הכאב, ואולי לא הייתי שורד בלעדיהם, אבל גם גרמו לי להתמכר, הם בעלי השפעה הרסנית", אומר בן פורת, בן 66 מראש פינה.
איך בעצם משפיעים הכדורים האלה?
"אני לגמרי הפסקתי את החיים. את יודעת מה זה זומבי? זה להיות זומבי. לא כואב לך, או כואב מעט, אבל הנזק שהוא גורם הרבה יותר גרוע מהכאב. אי אפשר לעשות כלום. אתה אפאטי לגבי החיים לגמרי, אתה לא מסוגל ולא בא לך לעשות כלום, החיים עובדים לידך ואתה לא בתוכם בכלל. זה משפיע על כל הרבדים של החיים. אין חיי אישות, אין חיי חברה. אתה מאבד חברים כי נהיית אדם אחר. אתה לא עובד. אין עניין אצלך בתוכך, אתה בשולי החיים לגמרי, ואתה מת לעלות על הרכבת אבל לא מסוגל. אני מוזיקאי ולא יכולתי להחזיק כלי. בטח לא לקרוא, לשוחח עם אנשים, לצאת לסרט או אירוע. הכל באפלוליות. אתה מבקש לסיים את החיים. אני מתבייש בעצמי שחשבתי ככה פעם, אבל בא לך לגמור. ואתה בכל זאת ממשיך לקחת את הכדורים כי אין לך ברירה, אתה לא מסוגל להפסיק כי אז הכאב יבוא, והכאב בלתי נסבל. אז אתה ממשיך להיות זומבי. אמנם השאירו אותך חי, ואתה לא כואב נורא, אבל חי אתה לא".
החוויה האיומה הזו שבן פורת מתאר, נותנת הצצה לאיך נראים החיים של מיליונים ברחבי העולם שהתמכרו לאופיאטים. "זו התמכרות נוראית ואתה מוכן לעשות הכל כדי שיתנו לך את זה כי זה כמו הרואין. לא הייתי ממשיך ככה עוד הרבה זמן. זה משפיע על הלב והריאות, תוך כמה שנים הגוף מתנוון. סופי היה ברור. לא הייתי פה היום אם זה לא היה נגמר".
אחרי קרוב לשנתיים של סבל על שלל משככי כאבים, בן פורת הגיע לד"ר דרור רובינסון, אורתופד ומומחה לקנאביס רפואי. "האיש המדהים הזה פשוט לקח אותי בידיים", הוא אומר, "כשהגעתי אליו לא יכולתי לשבת על הכיסא. עמדתי עם הגב לאיזה עמוד שהיה שם. התחלתי טיפול עם קנאביס, ועד היום אני מטופל בקנאביס, גם עם שמן קנאביס וגם עם תפרחות".
מה קרה אחרי שהתחלת להשתמש בקנאביס?
"זה פשוט גרם לי להתחיל את החיים מחדש. זה מאוד הדרגתי. זה לא שאתה לא מעשן ועל המקום כל הבעיות נפתרות. ד"ר רובינסון הנחה אותי להמשיך לקחת אופיאטים עד שהוא יגיד להפסיק, או עד שאני אבין שאני לא צריך יותר. הרישיונות לקנאביס היו אז לחצי שנה. כשבאתי אליו בפעם השנייה הוא אמר שהוא לא מאמין שככה אני נראה ושחבל שהוא לא צילם אותי. עליתי במשקל, היה לי אור בעיניים וצבע בפנים. ראו את החיוניות שלי".
כאילו לא הספיקה התאונה בגב, לפני מספר שנים בן פורת אובחן עם סרטן ריאות, לגמרי במקרה. "פה באמת היה לי נס. היו לי פרפורים בלב, הנחתי שזה לא נורא ולא הלכתי לרופא. יום אחד, אין לי מושג למה, היד שלי חייגה בנייד והזמינה תור לרופא משפחה. הוא ישר עשה לי אק"ג, והתוצאות היוו מצוינות, אבל הוא ביקש בכל זאת שאלך להיבדק והפנה אותי למיון בבית החולים בצפת לבדיקות מקיפות". בן פורת לא התכוון ללכת. למעשה, הוא תכנן לזרוק את ההפניה לפח ברגע שייצא מהרופא. "הספיק לי לשמוע שהלב בסדר", הוא אומר. "אבל איך שאני סוגר את הדלת שלו קיבלתי טלפון מחברה שלא פגשתי כמעט 25 שנה והיא הגיעה לארץ ומצאה אותי. תוך כדי שאנחנו מדברים ואני נוהג אני קולט שאני עובר את הבית ופשוט נוסע לבית החולים בלי לשים לב ומבלי שהתכוונתי. הבנתי שהיה לי חיבור עם עצמי, ושאם הגעתי כבר אכנס ואבדק".
הצילום שעשו לו בחדר המיון והראה ממצאים בריאה הציל את חייו. "חשכו עיניי. הייתי בטוח במשך שלושה חודשים שאני אמות. אבל למרבה המזל הייתי בר ניתוח. הוציאו לי את הגוש, עברתי כימו ואימונותרפיה ומחקר ניסיוני שגם הציל אותי. הסרטן נרפא לגמרי. המשכתי להשתמש בקנאביס רפואי כל התקופה ואני לא אפסיק. אני מאמין שזו תרופת פלא שמשהה תאים סרטניים בגוף".
באופן כללי, נשמע שהקנאביס די הציל אותך.
"אם הייתי עדיין על אופיאטים לא הייתי חי. אני אומר את זה ב-100 אחוז. זה משהו שצריך לפרסם לכל הפקידים שעושים לנו את המוות על משהו שהם לא מבינים בכלל. עברתי דברים איומים. אני זוכר שכתבתי פעם מה היה יותר קשה, הסרטן שעומד להרוג אותי או התאונה ההיא. היא הייתה הרבה יותר קשה. בסרטן, לפחות בסרטן ריאות, אין כאב עצבי שהורס לך את החיים".
הוא לא מבין את הנטייה של משרד הבריאות להקשות את התנאים לקבלת רישיון. "כן, יש סחר סביב הדבר הזה, אני מכיר את זה. אנשים שמתחזים לחולים ורוצים לקבל קנאביס, זה אחוז מאוד קטן. אבל זה לא נורא – גם אדם שרודף אחרי הדבר הזה הוא נזקק. גם גנב שגונב היום ופורץ לבתים הוא אדם מסכן וצריך לטפל בו", הוא אומר.
מה אומרת הסביבה הקרובה?
"היום הרבה אנשים מהסביבה שלי משתמשים בקנאביס. כולל עורכי דין, אנשים שעובדים בעבודות רגישות וצריכים להיות מרוכזים. זה עוזר בקטע הרפואי ומרים גם בקטע הנפשי. לאחרונה חידשתי את הרישיון ושוב הייתי צריך להביא רשימת תרופות שאני לוקח. ד"ר רובינסון הסתכל על הרשימה ואמר 'בואנ'ה אין פה אף אופיאטים'. אני נגמלתי לחלוטין. באמת, חיי ניצלו. אני הולך, עושה קצת פעילות ספורטיבית. לפני זה אפילו לא הייתי מסוגל לחשוב על זה. היום יש לי מלא שמחת חיים, ומלא חברים והרכבים מוזיקליים, וממש טוב לי".