בעקבות אי-ההפללה והשינוי במעמדו החוקי של הקנאביס שהחל לקרות בשנים האחרונות, מתעוררים גורמים רבים בחברה שטוענים שלגליזציה של קנאביס עלולה להיות מסוכנת וכי אין מקום לשנות את "הזמנים של פעם", בהם הקנאביס היה לא חוקי "מאז ומתמיד". אבל האם האמנם כך? ומה היה פה באמת עם קנאביס לפני הזמנים המודרניים?
כדי לצבוע את התמונה הנושנה בצבעים ולחשוף את היחס לקנאביס שהיה פה עוד לפני שהייתה פה ממשלה או מדינה, הזמנו לשיחה את פרופ' חגי רם, היסטוריון מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב, העוסק בין היתר בהיסטוריה החברתית של סמים במזרח התיכון ובפלסטין-ישראל. פרופ' רם הם מחבר הספר "Intoxicating Zion': A social history of hashish in mandatory Palestine and Israel" העוסק בנושא בהרחבה.
האם קנאביס מאז ומעולם היה פה לא חוקי?
"בשום פנים ואופן לא. הקנאביס הוצא מהחוק ב-1925 על ידי אמנת האופיום השנייה של חבר הלאומים, אך עד אז הוא היה חוקי לגמרי בלא מעט מקומות. היו מקומות כמו מצרים למשל, בה ניסו להוציא אותו מהחוק כבר בימי הביניים, ובעיקר את הסחר בו אבל גם את השימוש, אבל מדובר אפוא בניסיונות שכשלו באופן עקבי. תרבות צריכת הקנאביס המשיכה גם שם ללא הפרעה. במקביל, בארצות הברית עד שנת 1937 המריחואנה הייתה חוקית וניתן היה לרכוש זנים מסוימים אפילו בבתי מרקחת, ואז ב-1937 הקנאביס הוצא מהחוק מכל הסיבות הלא נכונות".
"הפללה על שימוש בסמים היא תופעה מודרנית"
"הפללה של סמים היא תופעה מודרנית יחסית ולא הייתה קיימת בתקופה "של פעם", לפני ראשית המאה ה-20 ובייחוד לא בראשית דרכה של ארץ ישראל", מסביר פרופ' רם. "בשנת 1925 בעקבות אמנת האופיום ואחר כך הוצאת הקנאביס מהחוק ב-1925 באנגליה, הוא הוצא מהחוק בעשורים הראשונים של המאה ה-20, בתהליך מורכב, ארוך ורב-שלבי אשר נמשך מאז 1917 ועד סוף ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל. הלכה למעשה, היו אלה הבריטים שהחליטו שקנאביס לא יהיה חוקי כאן.
הרשויות המנדטוריות הבריטיות הוציאו 4 פקודות סמים מסוכנים לאורך המנדט, ובעצם פקודת הסמים המסוכנים של 1936 שימשה בסיס לדחיקה נגד הקנאביס שבוצעה על ידי הרשויות במדינת ישראל עד לשנות ה-70. הפקודה קובעת בתיאוריה את האכיפה כלפי כל סוגי הסמים, אבל בפועל מדובר כמעט רק בקנאביס ובאופיום, שתי "המחלות" שפגעו יותר מכל בחברה האנגלית. אלו שני סוגי הסמים שנצרכו פה ובמקרה גם באנגליה, ולכן ההשראה לאותן פקודות הייתה אמנות נגד סמים של חבר הלאומים ודחיקה חוקית נגד סמים באנגליה. לעיתים, הפקודה כוללת גם התייחסות לאופיום ולקנאביס בפרט, כאשר המטרה הייתה להגביל שימוש בסמים למטרות רפואיות בלבד. אבל הקנאביס היה הסם הפופולרי והנצרך ביותר, וככל שהבריטים הבינו מה קורה, הם הגבילו עוד יותר את כל מה שקרה סביבו. למשל ב-1936 נוסף סעיף לפקודה שאוסר על בתי קפה להגיש קנאביס ללקוחותיהם, כלומר שהייתה התייחסות פרטניות לקנאביס בשל הנסיבות המקומיות שהיו קיימות אז".
איך מאופיינת אותה דחיקה שהפעילה מדינת ישראל נגד קנאביס?
"הצרכנים העיקריים של קנאביס בראשית דרכה של מדינת ישראל, מ-1948 ועד סוף שנות ה-90 היו בעצם ממוצא מזרחי, בני הדור הראשון והשני של ההגירות הגדולות של יהודי המזרח התיכון וצפון אפריקה. מסיבות מוכרות של דחיקתם של המזרחים לשוליים החברתיים, המעמדיים והכלכליים, קיבוצם בעיירות פיתוח ובמעברות והמצוקה הכללית שלהם, הם היו הרוב של צרכני הקנאביס בישראל בצורה ברורה. באותה מציאות היה אפשר לומר בבירור שיהודים אשכנזים יוצאי אירופה בדרך כלל לא צרכו קנאביס, ועצם השימוש בקנאביס על ידי המזרחים שימש ככלי שניצלו רשויות המדינה "להצדיק" ואפילו להגביר בעזרתו את תדמית הטיפשים, להפליל אותם, להציגם כעבריינים ולאשר את הטיעון המרכזי לפיו מדובר באוכלוסיות נחשלות שנדרשות לחינוך מחדש ותרבות מחדש".
"עד סוף שנות ה-60, קנאביס נחשב לחומר ערבי. לכן רבים נמנעו ממנו"
"עד סוף שנות ה-60 או תחילת שנות ה-70 רוב המשתמשים היו בני הדור הראשון או השני מהעליות של יהודי צפון אפריקה. בתקופה הזו, תהליכי הגלובליזציה חלו פה כמו בכל מקום אחר, ובעיקר ההתפעלות וההשתאות מארה"ב. השימוש במריחואנה בקרב בני מעמדות שונים בארה"ב גבר, הגבולות המגדריים, החברתיים והאתניים נשברו לאט-לאט, והיינו עדים להתגברות השימוש בקנאביס בקרב סקטורים שלמים ושונים בחברה בישראל שאינם מסתכמים רק במזרחים.
הלכה למעשה, עד סוף שנות ה-60 הקנאביס היה מתואר כחומר ערבי ולכן גם רבים נמנעו ממנו, מחשש כי זה שוהה עם רפרטואר תרבותי ערבי, אבל החל משנות ה-70 והלאה כאשר הפנים מופנות לאירופה וארה"ב ולצריכה הגוברת של קנאביס בעולם, הרי שהיה ניתן לנכס את זה לתרבות המערבית ולא הערבית, מה שהקל על רבים להפסיק לחשוש מהשימוש.
בנוסף, החל משנות ה-2000 הלך וגבר השימוש במריחואנה ולא בחשיש, כיוון שאת המריחואנה (וויד) ניתן לזהות עם רפרטואר התרבות האמריקאי. הקנאביס עצמו הפך מסמן תרבותי ערבי לסמן תרבותי של מערביות, למסמל של חברות ליברליות מתקדמות, והדבר עזר ליהודים ישראלים רבים להתחיל לצרוך קנאביס".