אחרי שפת הקודש, העברית,
שהיא השפה הרשמית
מתבססת בישראל השפה המשנית
שפה קשוחה ועוצמתית
קוראים לה אלימות.
השפה הזאת מדוברת ונפוצה
היא שגורה בכל מגזר ומפציצה
וככל שהיא יותר מפציעה
כך היא יותר צוברת תאוצה
אין כבוד בין אדם לאדם
מוד של השרדות והפרדה של דם מדם
מהלכים בדריכות, מה יפול עליי הפעם
בכל רגע יכולים לתקוף אותי שליחים של זעם
בשם המפלגה (או בשם הסמל)
עניין של עיקרון (או סתם עניין של הבל)
בשם הדת, בשם הכת, וגם בשם הדגל
(זה אפילו יכול להיות דגל של קבוצת הכדורגל)
אלימות הפכה לביטוי לגיטימי של עוצמה
אלימות היא לב הפריים-טיים, היא הטלוויזיה בעצמה
האומה הרי בסך הכל רואה שם את עצמה
אז תגביר לי את הווליום ונחגוג את הביצה
זכור היטב:
אם אתה חושב אחרת – אתה הוא האויב
אם המחנה שלך ייבחר – המדינה פה תיחרב
אם שר האוצר יהיה משלך – אני אהיה רעב
אדם לאדם זאב
אז בשם הצדק (שהוא שלי ובשבילי)
מותר להרביץ - כי מה כבר יעשו לי?!
מותר לקלל (בעיקר כי אכלו לי ושתו לי)
מותר למעוך את האחר – כך המנהיג שלי הראה לי!
ככל שהפוליטיקאי אלים יותר – כך הוא נערץ
ככל שהוא יותר מסובך עם החוק – נעשה בשבילו מאמץ
ואם נגד המשטרה הוא רץ?
נעשה לו ים כבוד ונתפלש גם בחצץ
ההולך בדרך ארץ – הוא סמרטוט חלש ורך
מי שרוצה לשלוט חזק צריך להיות אלים ומלוכלך
שידרוס ת'מתחרים, שילעג ושיצרח
שישפיל את האחר – כי האחר הוא מגוחך
אז...
הפוליטיקאים אלימים,
האזרחים אלימים,
שומרי החוק אלימים
וזה לא שאני תמים
אני איש בין אנשים
אני נפלתי וטעיתי והתססתי – יש גם אותי להאשים
אני מודה ומתוודה ומשתדל בכל כוחי
וקורא לנו להרגיע, לנסות לכבד אחד את השני
לנשום
לפני שכותבים תגובה ברשת
לפני שמפיצים מידע או רכילות כוזבת
לפני שמשתפים סרטון שמראה חצי סיפור, זווית אחת ולא אחרת
ולגבי המסיבה בכנרת:
אני מביע צער עמוק על גילויי האלימות; זריקת החפצים והאבנים על השוטרים היא פשע שאסור לנו לקבל אותו כחברה. כן - המשטרה שלנו טעונת תיקונים ושיפורים בלשון המעטה, וכן – יש משבר אמון עמוק בין האזרחים לכוחות האכיפה, וכן – המשטרה חייבת ללמוד איך להתנהל בחכמה במצבים כאלה, וכן – זכות האזרחים לדרוש לתחקר גם את ההתנהלות של השוטרים במקרה הספציפי הזה, אבל תקיפת שוטרים כזו - אסור לנו שתקרה. היא עלולה להצית מלחמה של ממש, היא כתם על ציבור שלם, והניסיונות לקלטג ולהפריד "אלה ערסים, אלה לא משלנו" לא יקדמו אותנו לפתרון הבעיה. הם כן משלנו, גם אם הם השוליים שלנו, הם מתוכנו, הם משלנו.
ונכון - אלה שוליים שיש לטפל בהם, אבל שוליים הם שוליים של משהו, הם לא צנחו עלינו מהשמיים. אלה שוליים של חברה שהולכת ונהיית יותר ויותר אלימה, אלה שוליים של ציבור שיש בינו לבין המשטרה משבר אמון לא פשוט, אלה שוליים במדינה שבה נבחרי ציבור משתלחים במערכת אכיפת החוק, אלה שוליים במקום שבו שוטרים אלימים לא נותנים את הדין, אלה שוליים של עם שכבר לא מתרגש כמו פעם מאלימות נגד רופאים, ממפגינים שזרקו עליהם סלע, מקטטות המוניות במרכזי בילוי ובפארקי מים, אלה השוליים שלנו – אלה שוליים, אבל הם ש-ל-נ-ו, וכולנו חייבים לבדוק איך אנחנו עושים מאמץ להרגעת הרוחות.
חייבים להרגיע. חייבים להכיל גם כשאי אפשר להכיל. גם כשמטורף, גם כשמגעיל. אנחנו יכולים להיות טובים יותר.