צמח הקנאביס הוא אחד מהנושאים הנחקרים והמרתקים בעולם המדע של ימינו. משנה לשנה מתפרסמים יותר ויותר מחקרים אודות הצמח, כשהדגש הוא על הפוטנציאל הטמון בו לטיפול במגוון רחב של מחלות והפרעות בבני אדם. העלייה במספר המחקרים על קנאביס בכל שנה היא מדהימה. רק בשנת 2022 שהתחילה זה עתה, כבר פורסמו יותר מחקרים על הצמח מאשר ב-120 השנים בין 1840 ל-1960. אבל מי היו החוקרים הראשונים שעשו את זה? מי היו החלוצים להתעמק בסגולותיו של הצמח המסתורי והמיוחד הזה? הפסיכיאטר הצרפתי ד"ר ג'ק ז'וזף מורו (Jacques-Joseph Moreau) בהחלט היה מהראשונים שבראשונים. אולי הוא אפילו עשה זאת לפני כולם.
מורו היה תלמידו (משחק מילים לא מכוון) של ז'אן אסקירול, מהפסיכיאטרים החשובים ביותר של המאה ה-19. בהשפעתו של אסקירול, התעניין מורו בנושא של הזיות ופסיכוזה, תוך אמונה שאם ניתן יהיה להבין מה גרם להזיות מלכתחילה ניתן גם יהיה לטפל בהן. אבל בשלב הראשון, כדי להבין למוחו של אדם הסובל מהתקף פסיכוטי, טען מורו שעליו לחוות חוויה דומה בעצמו. רק כך יוכל להעריך כראוי את התחושות של מטופליו, ולהסיק מסקנות ראויות אודות דרכי הטיפול בהם.
עוד רגעים בהיסטוריה של הקנאביס:
>> כשהאמריקאים היו בעד קנאביס (כי זה היה להם נוח)
>> האיש שהבין לפני 400 שנה את מה שאנחנו מתחילים להבין רק היום
>> כך גילו שאי אפשר למות מקנאביס
לשם כך, חיפש ג'ק מורו כלי ראוי שיאפשר לו לייצר מודל לפסיכוזה, ואת הכלי הזה הוא מצא בחשיש. לתפיסתו, קיימים שני מצבים תודעתיים, האחד קשור בתקשורת עם הסביבה ועם העולם החיצוני, והשני קשור בעולמות הפנימיים. "החלום", כתב מורו פעם, "מצוי באמצע, בין שני העולמות הללו". וחשיש? יכול להביא אותך באופן רצוני בדיוק לאותו המקום.
מסע לעולם אחר
ג'ק מורו נולד בצרפת בשנת 1804. בגיל 32, הוא יצא למסע במדינות ערב, בו למד הרבה מאוד על השימוש בחשיש, שהיה נפוץ למדי באותן המדינות. זו הייתה התקופה בה התנסה לראשונה בקנאביס בעצמו ולמד על בשרו את ההשפעות של הצמח על נפש האדם. כשחזר לצרפת, הוא כבר הוקסם לחלוטין מהשפעות החשיש על התודעה ובחן את האפשרות להשתמש בו ככלי מחקרי לכל דבר.
על אף שהסיק מסקנות רבות על הצמח משימוש עצמי, הבין מורו שכדי להבין באמת את האפקט של הצמח עליו לבחון את השפעותיו על אנשים אחרים, כשהוא עצמו נשאר פיקח לחלוטין. לכן הוא אסף מתנדבים, סיפק להם חשיש ובחן את התנהגותם.
ראשית, הוא הבחין בהשפעות השונות של חשיש כשנעשה בו שימוש במינונים שונים. בעוד מינון נמוך של חשיש עורר תחושות של רוגע ואופוריה, מינונים גבוהים יותר הביאו לאובדן קשב, תנודות בתשומת הלב ולפגיעה בתפיסת הזמן. מינון נוסף עורר דמיון פורה יותר. הרבה יותר. כמו סוג של חלומות בהקיץ. כמו סוג של הזיות. כאמור – מודל להזיה פסיכוטית.
הניסיונות של ג'ק מורו הובילו אותו למסקנה כי "אי-שפיות" אינה תוצאה של נזק פיזי למוח, כי אם תולדה של פגיעה בפעילות הפנימית המתנהלת בתוכו, כלומר שינויים כימיים המתרחשים במערכת העצבים. לקח לעולם המדע כמעט עוד מאה שנים כדי להסכים עם טענתו, אשר בכלליות נחשבת כמקובלת עד היום.
מורו ייסד בפריז את "מועדון החשיש", שהוקדש כולו לחקר הצמח בקרב מדענים. ב-1846 הוא פרסם את ספרו "חשיש ומחלות נפש – מחקרים פסיכולוגיים". הספר זכה בפרס יוקרתי מהאקדמיה למדע בצרפת, אבל ממצאיו לא קיבלו הכרה משמעותית ולא נעשה בהם שימוש במשך שנים רבות מאוד אחר כך. כמו במקרים רבים של אנשים פורצי דרך, רק שנים לאחר מותו זכתה עבודתו של מורו להכרה על תרומתה להבנת ההשפעה של חומרים משני תודעה על ההתנהגות האנושית. מורו נפטר ביוני 1884. כיום הוא נחשב לאחד המדענים הראשונים, אם לא הראשון מכולם, שבדק באופן מחקרי את ההשפעות של צמח הקנאביס.