הקנאביס אינו חוקי בארצות-הברית כבר כמעט מאה שנים. תחת תקנות כאלו ואחרות, רק ב-1970 הפך השימוש לבלתי-חוקיי לחלוטין באופן גורף ולכל שימוש (כולל רפואי), אבל כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת הדברים היו ברורים למדי: קנאביס הוא סם מסוכן, השימוש בו הוא עבירה על החוק.
רבים מאמינים שמלכתחילה המניעים של הממשל האמריקאי לאסור שימוש בקנאביס לא היו טהורים, וממש לא נבעו מרצון כן לשמירה על בריאות הציבור. הצד האפל של איסור שימוש בקנאביס מגיע מהאינטרסים של חברות הטבק והאלכוהול, שרצו להפחית משמעותית את התחרות נגדם ודאגו ללובי מסיבי נגד הצמח. הצד האפל אף יותר מגיע מעדויות על השאיפה של המשטר להגביר את האכיפה ואת ההפללה נגד האוכלוסייה השחורה, שהייתה ידועה בשימוש בקנאביס יותר מאשר כלל האוכלוסייה.
עוד רגעים בהיסטוריה של הקנאביס:
>> האיש שהבין לפני 400 שנה את מה שאנחנו מתחילים להבין רק היום
>> כך גילו שאי אפשר למות מקנאביס
>> סיפורו המדהים של "מיסטר נייס"
לפיכך, קנאביס היה לחומר בלתי-חוקי, ובתוך כך גם השימוש התעשייתי בהמפ (קנבוס) לייצור בדים, חבלים, ניירות ומוצרים אחרים שיכלו לשמש היטב את התעשיה. זאת על אף שמדובר בזן של קנאביס שבין כה וכה מכיל אחוזים אפסיים של THC, החומר הממסטל וזה שהופך את הקנאביס ל"סם מסוכן" מלכתחילה.
אז האינטרס האמריקאי נשמר, במסווה של דאגה לשלום הציבור. אבל מה קורה כאשר האינטרס משתנה? מה קורה אם פתאום הממשלה האמריקאית מבינה שהיא רוצה, או אפילו צריכה, ייצור מסיבי של המפ? אחרי שנים של הטפה אגרסיבית נגד הצמח האיום, מה הממשלה יכולה לעשות כדי לגרום לציבור לראות את הצמח בעין שונה? ובכן, היא יכולה לעשות על זה סרט.
בשנת 1942 ארצות-הברית כבר הייתה מעורבת עד מעל לראש במלחמת העולם השניה, וזה רק הלך והתעצם. בצפון אפריקה, באוקיינוס האטלנטי ובאירופה, האמריקאים לחמו בכל החזיתות, והיו זקוקים לכוח אדם, ציוד, מזון ותחמושת בכמויות שהצבא של הדוד סם לא ידע מעולם. החלטה שהתקבלה במשרד החקלאות האמריקאי הייתה להסיר זמנית את האיסור על גידול צמחי המפ ולהעניק רישיונות לחקלאים לגדל את הצמח בכמויות מסחריות. המטרה הייתה להשתמש ביבולים בכדי לייצר בדים, ובעיקר חבלים חזקים במיוחד לתועלת הצבא בחזיתות השונות.
הסרט – המפ למען הניצחון
אחרי שנים של הסברה אינטנסיבית אודות הסכנות החמורות שמצויות בצמח הקנאביס, ניסו לחשוב בממשלה האמריקאית כיצד יוכלו פתאום לפנות לחקלאים ולהגיד להם "תשכחו לרגע מכל מה שאמרנו, הכל בסדר, תכינו לנו קנאביס". הפיתרון – סרט באורך רבע שעה, הסוקר בקצרה את ההיקפים הנרחבים של שימוש תעשייתי בהמפ לאורך ההיסטוריה, ומוקדש רובו להסברים כיצד יש לגדל את הצמח על-מנת להפיק תוצרת מיטבית.
הסרטון מלמד לפרטי פרטים את שלבי הגידול של הצמח וקורא לחקלאי אצרות-הברית להירתם למאמץ המלחמתי, ללכת להשיג אישור ממשלתי לגדל קנאביס ולהתחיל למלא את הארץ בהמפ, למען הצלת המולדת. שמו של הסרט – Hemp for Victory. המפ למען הניצחון – לא פחות.
הסוד הגדול
כשהמלחמה נגמרה, חזרו הדברים לקדמותם במהרה. ניצחון גדול והרואי, תבוסתם שם הנאצים וכניעת היפנים התקבלו בשמחה גדולה, ואילו החקלאים חזרו לעיסוקיהם הרגילים. איש איש וגידוליו. כך גם חזרה המלחמה העיקשת בצמח הקנאביס, שהלגיטימיות שלו נשללה מכל וכל. והסרטון? ככל שהשלטון האמריקאי יודע, לא היה ולא נברא.
ההתכחשות המוחלטת באה לקצה בעקבות מלחמתו העיקשת של ג'ק הרר, איש מרתק בפני עצמו ואבי מאבק הלגליזציה בעיני אנשים רבים. הרר שם ידו על עותק רעוע במיוחד של הסרט, ועשה מאמצים רבים לאתר את העותק המקורי בארכיון הלאומי האמריקאי. ביחד עם אקטיביסטים נוספים הצליח הרר לקדם את המודעות וכך גם את החיפוש אחר הסרט האבוד, ומי ששם עליו את ידו בסופו של דבר היה ג'ון בירנבאך, אקטיביסט קנאביס ידוע בפני עצמו, בחודש מאי 1990.
מאז כבר לא יכול היה אף אחד להתכחש. ארצות-הברית, הלוחמת הגדולה ביותר בצמח הקנאביס, קידמה גידול מסיבי של הצמח על-ידי חקלאיה, כשהממשלה ראתה בכך תועלת. האמריקאים, ביחד עם בעלי בריתם, אכן ניצחון במלחמה. האם המפ הוא שהביא להם הניצחון, כפי שנאמר בכותרת הסרט? זאת כנראה שלעולם לא נדע בוודאות.