את הריאיון עם גולן ערכתי כשהוא מתקשר אליי מהטלפון הציבורי בכלא צלמון. אני לא יודע באיזו שנה אתם קוראים את הספר, אבל יש סיכוי טוב שהוא עדיין בכלא.
גולן הוא חולה פוסט טראומה מאובחן, עם רישיון לקנאביס רפואי, הרבה מזל רע ופרצוף ששוטרים כנראה לא אוהבים. כשגולן היה בן 17 שוטרים עצרו אותו לחיפוש בחוף הים ומצאו אצלו קנאביס לשימוש עצמי. אז, הוא עדיין לא אובחן ולא היה לו רישיון לקנאביס. זרקו אותו לשבוע במעצר.
"גזרו עליי חצי שנה מאסר על תנאי. זה היה המשפט הראשון שלי. המשפט השני היה אחרי ששוטר מצא אצלי חמישה גרם. הפעילו לי את המאסר על תנאי והכניסו אותי לכלא צלמון. שמו אותי עם הנרקומנים של ההרואין, באגף הכי מסריח, עם אנשים שרגילים לגור ברחוב והחיים שלהם מתנהלים סביב פגיעה באחרים כשגרה: באיומים, בהתנכלויות, בגניבות. נפלתי למקום שאין בו היגיינה בסיסית, עם אנשים שהם באמת תת-רמה. זאת הייתה טראומה בפני עצמה.
אחרי שלושה וחצי חודשים שחררו אותי על התנהגות טובה. בהתחלה קבעו שאני מכור לקנאביס, והכניסו אותי לגמילה יחד עם נרקומנים שנגמלו מהרואין. בגמילה נשברתי. לא הבנתי מה קורה איתי, מה הולך בתוך הראש שלי. ניסיתי להתאבד. אחרי ניסיון ההתאבדות החזירו אותי לגמילה ושוב ניסיתי להתאבד. הפעם גם כמעט הצלחתי.
בדרך כלל מכניסים מכורים לגמילה והם נגמלים, ואז יוצאים החוצה וחוזרים להתמכרות או מצליחים להיגמל, אבל הם לא מגיעים למצב הנפשי שאני הגעתי אליו. אני לא מבין: בן אדם מנסה להתאבד, ובמקום להבין שיש בעיה ולטפל בו מחזירים אותו לאותו מצב?
אחרי שני ניסיונות ההתאבדות העבירו אותי לבריאות הנפש, והבנתי שיש לי בעיה מעבר להתמכרות. לא ידעתי להגדיר אותה או מה לעשות איתה. פניתי לפסיכיאטרית פרטית כדי להבין מה קורה איתי. רק אז, היא אבחנה אותי כפוסט טראומתי כתוצאה ממקרים קשים בילדות. ידוע שאנשים עם פוסט טראומה מטופלים בקנאביס רפואי ומתקשים להתמודד בלעדיו.
רק אז הבנתי שבעצם הכניסו אותי לכלא בגלל מחלה. אני אדם שאוהב ומכבד את החוק מאוד. לא תרצח, לא תגנוב, לא תפגע באחר. אבל לא תיקח תרופה? על זה לא שמעתי.
ב-2012 המשטרה עצרה אותי שוב. מצאו לי בתיק 0.5 גרם. קשה להאמין שעל כמות כזאת נטפלים לבן אדם. ישנתי עוד לילה במעצר. כבר הייתי מאובחן פסיכיאטרית, בתהליך הוצאת רישיון לקנאביס רפואי.
הודיעו לי שיעמידו אותי שוב למשפט. לא רציתי לחזור לכלא. ציפיתי שיסתכלו על ההיסטוריה שלי, על כל מה שעברתי בחיים, ובעיקר על זה שכבר מזמן הייתי אמור לקבל אישור לקנאביס. הרי ראו מהמעצר הראשון ומהניסיונות האובדניים שאני סובל מבעיה. לדעתי אדם במצב כזה צריך לקבל מהמדינה שיקום ראוי, לא לנעול אותו עם נרקומנים ולהפוך אותו לאחד מהם. כלא הוא לא מקום מתאים לאנשים שצריכים טיפול תרופתי, ואם הטיפול התרופתי שעוזר הוא קנאביס, למה אתם חוסמים את הברז? קנאביס יכול לעזור להרבה מאוד אנשים. לשפוט אותי ולהכניס אותי לכלא בגלל תרופה שהוכיחה את עצמה, היחידה שהוכיחה את עצמה בשבילי – למה?"
המעצרים המתוקשרים של עמוס סילבר, מייסד טלגראס, ושל ניר "המלאך" יופטרו שהכין שצן קנאביס עבור חולי סרטן, זעזעו את גולן. עבורו, שניהם גיבורים: הגנרל של המאבק וקצין הרפואה שלו, שנתפסו על ידי האויב ונגררו למעצר - למרות שלא הזיקו לאיש, רק התוו דרך אידיאולוגית של מסירות והקרבה אישית במלחמה לשחרור הצמח, דרך שהוא העריץ.
הוא אמר בגלוי שאולי עדיף לו לחזור לכלא, שהעולם הזה הוא לא מקום בשבילו, אם הציבור בחוץ שותק ומפקיר את החולים להתעמרות הממסד. אז הוא פרסם בפייסבוק שהוא מארגן רכישה קבוצתית של כמות גדולה של קנאביס, כדי לקבל הנחה מהמגדל, ושכל מי שרוצה יכול לקנות ממנו במחיר העלות.
"קניתי בשוק השחור, כי הזנים שמכרו בבתי המרקחת באותם חודשים לא עזרו לחולים. מכרתי במחיר שקניתי, לא יכולתי להתמודד עם זה שאני מקבל זבל תעשייתי, פחות טוב ממה שילד בן 16 מגדל בעציץ" הוא מספר. "השוטר הסמוי אמר שהילדה שלו בבית חולים, רציתי לעזור לו. אבל גם אם היה אומר לי בצורה הכי גלויה שהוא שוטר, לא היה אכפת לי, כבר לא היה אכפת לי מכלום, נשברתי."
הוא נעצר שוב. ושוב, לכלא צלמון. פעם שלישית. "הייתי כל כך במצוקה שהשלמתי עם זה שחלק מהחיים שלי יהיה הגטאות האלה," סיפר גולן. "החברה בחוץ לא מוכנה לקבל אותי כאדם שזקוק לצמח, ואני לא יכול יותר לחיות עם מה שעושים למטופלים."
הפעם, גולן כבר מטופל קנאביס רפואי עם רישיון סופי ומאושר. לוקחים אותו למרפאה לתת לו שמן קנאביס, בבוקר ובערב. זה לא טוב לו – הוא מבקש לקבל בצהריים ובערב, כמו שהוא רגיל.
אבל אז מגיע יום חמישי אחד, וקצת שוכחים אותו. הוא קיבל שמן ב-07:00 בבוקר, ההשפעה כבר עברה מזמן, ועכשיו 20:30 ואף אחד לא בא לקחת אותו למרפאה. הוא נופל שוב לבור השחור, להתקף של פוסט טראומה.
רק אחרי שהוא משתולל וקורא לסוהר בצרחות, נזכרים לקחת אותו למרפאה לקבל שמן.
למחרת, שוב מגיעים לקחת אותו למרפאה בערב בשעה מאוחרת, הפעם לפני שהגיע התקף – אבל הרבה אחרי שהשפעת הטיפות מהבוקר התפוגגה. אז הוא הוגה תוכנית.
הוא לא מת עליה. אף אחד לא היה מת עליה. אבל הוא בכלא, אין לו יותר מדי אפשרויות.
למחרת, שבת בבוקר, לוקחים אותו לקבל טיפות בוקר, וכשהוא יוצא מהמרפאה הוא יורק רוק עם קצת שמן לתוך שקית קטנה. זאת מנת החירום שלו – אם עוד פעם ישכחו אותו, הוא ישתה את הרוק.
לא בדיוק כך הוא רצה שייראו החיים שלו, אבל מה אפשר לעשות? מצבים קיצוניים מצריכים פתרונות קיצוניים.
אבל לגולן אין מזל. אף פעם לא היה לו, גם לא עכשיו. בדרך חזרה לתא, הסוהר עושה עליו חיפוש ומוצא את השקית. את השבת הוא מבלה נעול בתא, מנוטרל. ביום ראשון מעבירים אותו לאגף הענישה. רופאת הסמים של הכלא מגיעה ומפחיתה לו את כמות הקנאביס לחצי ממה שמשרד הבריאות נתן לו ברישיון. עונש.
גולן אמר לי: "אין לי כסף לדברים כמו בטריות ושמן זית וקומקום שאני צריך, אני מתחנן לחברים לתרום לי כסף לקנטינה – והם, הממסד, מאשימים אותי בסחר בסמים ורוצים לתת לי 30 חודשים בפנים, כאילו אני לפחות פבלו אסקובר.
אני רוצה לבקש מהציבור שיקבל את החולים ואת צרכני הפנאי שמשתמשים בקנאביס. הם הרבה פחות מסוכנים מהאלכוהוליסטים, כמו 80% מהעבריינים האלימים שנמצאים פה איתי בכלא."
בסוף 2020, אחרי 9 חודשים במעצר, גולן ג'רופי נשפט ל- 30 חודשי מאסר בפועל. לאחר מכן, נשפט לשבוע נוסף של מאסר בפועל ועוד 4 חודשי מאסר על תנאי, בשל הברחת הרוק שלו מהמרפאה בכלא.
