בשנות ה-60 של המאה הקודמת, מיכאל צור היה מהאנשים הבכירים ביותר במשק הישראלי. הוא כיהן, בין השאר, כמנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, מנכ"ל החברה לישראל ויו"ר דירקטוריון צים. ב-1975, אחרי שהורשע בעבירות חמורות ביותר של מעילה ומרמה, הוא נידון לעונש חסר תקדים של 15 שנות מאסר, והיה לאסיר "הצווארון הלבן" המפורסם ביותר בארץ.
באוגוסט 1981, שש שנים בלבד אחרי שנאסר, צור זכה לשחרור מוקדם מהכלא בשל התנהגות טובה, וכן בהתחשב בכך שהוא החזיר את רוב הכספים שגנב. במהלך שהותו בכלא הוא למד רבות אודות מערכת הענישה בישראל, הסיק מסקנות ורכש תובנות. כאיש כלכלי מבריק, הצעותיו של צור זכו להתייחסות רבה. הוא ייעץ לא פעם לקציני ביטחון בכלא בנושאים שונים, ולאחר ששוחרר הוא שימש כיועץ לרשות בתי הסוהר בנוגע לתוכניות לשיקום אסירים.
עוד רגעים בהיסטוריה של הקנאביס:
>> הכלבה הראשונה בעולם שלמדה לאתר חשיש
>> כשרוסיה התירה שימוש בקנאביס
>> המקטרת האבודה של ג'רי גרסיה
זמן קצר לאחר ששוחרר, העניק האסיר המפורסם ראיון לעיתון "דבר". הוא סיפר על חייו במאסר, וחלק עם הקוראים את תובנותיו אודות רשות בתי הסוהר בישראל. בנוסף, הוא התייחס בהרחבה גם לנושא שהפך לכותרת הראשית של הכתבה שפורסמה בעיתון המיתולוגי ב-28 באוגוסט 1981, וזו לשונה: "מיכאל צור מציע: "להלאים" את החשיש".
"סוחרי חשיש סיפרו לי למי הם מוכרים"
הדבר הבולט ביותר בראיון של מיכאל צור ל"דבר" הוא כמה שהוא מקדים את זמנו. מדובר, אמנם, בעבריין מורשע שביצע פשעים חמורים, אבל אין ספק כי מדובר בכלכלן מבריק ובאדם שידע היטב לראות את הנולד. אלמלא האזכורים החוזרים של המטבע ל"י (לירה ישראלית) ולא ש"ח, ניתן היה לחשוב שמדובר בראיון שנערך ב-2022 ולא ב-1981, שנים רבות לפני שהשימוש בקנאביס לצרכים רפואיים הפך לחוקי, לא רק בישראל אלא בכל העולם.
"מה זה חשיש?", תוהה מיכאל צור וגם עונה בעצמו: "אם מעשנים חשיש בכמויות לא גדולות הוא לא מסוכן. הוא לא מביא להתמכרות. אומרים שהחשיש מזיק לבריאות. אני מודיע לכם – כל הספרות שקראתי בנושא, וכל הרופאים שדיברתי אתם ברמלה אמרו לי שזה מקהה את התגובות. הלכתי לרופא שיניים ושאלתי אותו: "כשאתה עושה את זריקת ההרדמה להוציא שן, האם לזה שמעשן חשיש אתה צריך לתת מנה כפולה של הזריקה בגלל קהות תגובותיו?". אמר לי הרופא: "לא!".
"לדעתי, יש צורך לבטל את האיסור על עישון חשיש במדינה. אני לא חושב שעישון חשיש הוא יותר חמור מעישון סיגריה. עישון סיגריה, כולם יודעים, מזיק לבריאות, ולא אוסרים את זה. אותו הדבר – אלכוהול. האמריקאים ניסו, בשעתו, להילחם באלכוהול על ידי איסור מכירתו ויצרו את הפשע המאורגן.
"אני מציע דבר מרחיק לכת", ממשיך צור ומציג רעיון שבאותן השנים באמת נשמע כמעט מופרך לחלוטין. "חברה ציבורית שתמכור חשיש. מה העבירה המוסרית בעישון חשיש? כל המומחים אומרים שמי שמעשן חשיש התחיל בסיגריות, אז צריך לאסור את הסיגריות? אני אומר שאנשים מגיעים להרואין מחשיש דווקא בגלל האיסור על השימוש והמכירה של חשיש. אדם אומר – החשיש אסור, ואני כבר עברתי על החוק ומעשן וזה לא מזיק לי. אין לי בעיה של התמכרות. ואז הוא לא מאמין לכל הסיפור שהחשיש מזיק לבריאות ועובר גם להרואין. אני חושב, להפך, שאם החשיש יהיה מותר והמשטרה תתרכז אך ורק במלחמה בסוחרי הרואין ו"תעלה עליהם" עם מאסר עולם, המלחמה בהרואין תהיה הרבה יותר יעילה.
"אני מעריך שהיום יש בארץ לפחות 120 אלף אנשים המעשנים חשיש. ביניהם יש שמעשנים יותר ויש שפחות. בחוגים הכי גבוהים – עורכי דין, אנשי בוהמה, באוניברסיטאות, פרופסורים. סוחרי חשיש סיפרו לי למי הם מוכרים חשיש. יש אנשים שמשום שהחשיש אסור, זה מגרה אותם לנסות."
"ישבתי עם סוחרי סמים, ביררתי מה הרווחים"
מלבד הכשל המוסרי שמיכאל צור רואה בענישה על צריכת קנאביס (כלומר "עישון חשיש"), הוא בהחלט רואה גם את היתרונות הכלכליים העצומים שלגליזציה של הצמח יכולה לעשות לכלכלה המקומית. מדובר כאמור בכלכלן מבריק, שכבר ב-1981 זיהה את הגורם ש-30-40 שנה מאוחר יותר הביא מדינות רבות בעולם (ובעיקר בארצות הברית) לאשר את השימוש בקנאביס לצרכי פנאי, ולגזור את הקופון העשיר היישר אל קופת המדינה. גם את ההשקעה הכספית הדרושה בחינוך והסברה לצריכת קנאביס נכונה ובטוחה, צור זיהה עשרות שנים לפני שמדינות שונות בעולם החלו ליישם צעדים דומים בפועל.
"איפה הפשע המאורגן? – בחשיש. צריך להתארגן, לארגן חבורות, ואז יש מלחמות על תחנות ואז יש רצח על רקע פלילי. אנחנו מדברים על הון שחור. אני מעריך, לפי חשבון, שבנושא החשיש מסתובבים כל שנה 7.5 מיליארד ל"י הון שחור. עשיתי חשבון. ישבתי עם סוחרי סמים, שוחחתי אתם, ביררתי מה הרווחים. כמה עולה במקור, מה הרווח הקימעונאי. התברר שיש 1,500 אחוז רווח בין המקור הראשון של החשיש ועד שהוא נמכר לצרכן. ב-7.5 מיליארד ל"י אפשר לפתור הרבה בעיות. דיור לזוגות צעירים, למשל. כל ההון השחור הזה הולך היום בדרגים הנמוכים לצריכה ראוותנית ולבזבוז הכסף. בדרגים הגבוהים – להלבנה בשוק המקומי, וחלקו הגדול להברחבה לחו"ל.
”אילו המדינה הייתה גובה בעצמה את ה-7.5 מיליארד ל"י האלה מסחר החשיש, לוקחת מזה מיליארד לחזק את המשטרה, מיליארד להפעיל מסלול שיקומי בבתי הסוהר, חצי מיליארד להסברה חינוכית מדוע לא לעשן חשיש בהפרזה, אלא רק במידה – אני בטוח שאז אנשים היו מנסים את החשיש, רואים שזו לא מציאה גדולה, כי ברגע שאדם תחת השפעת חשיש, "מסטול", הוא לא שולט על עצמו – כמו מי ששותה לשכרה – וזה קצת מפריע לו – והוא יפסיק.