לפני מספר חודשים פרסם חברי שלומי סנדק טור דעה יפה, ובו הוא קבל על כך שבמשך שנים רבות מדינת ישראל גרמה לו להיות עבריין בעל כורחו. כמו סנדק, הגורו של הקנאביס, מאות אלפי אזרחים במדינה,  אנשים נורמטיביים, מלח הארץ, ללא דפוסי עבריינות חס וחלילה, מצאו עצמם עוברים על החוק הפלילי, ובעצם נהיים עבריינים בעל כורחם, רק משום שהם חשקו לעשן קנאביס מפעם לפעם. סנדק אף תיאר את מצוקתו, כאדם הסובל מבעיות רפואיות, שבמשך שנים השימוש בצמח שהקל על מכאוביו הפך אותו לעבריין.

לי דווקא אין בעיה להיות עבריין בעל כורחי. על פי הגישה שלי לחיים, חוקים נועדו כדי להפר אותם, שהרי אחרת לא היה צורך לחוקק אותם מלכתחילה, נכון? אין ולא הייתה לי בעיה להפר את החוק הפלילי ולצרוך קנאביס לצרכי האישיים, כל עוד זה לא בעבודה, לא בצבא, לא בנהיגה ולא אגב טיפול בילדיי. רוצים להפוך אותי לעבריין בגלל שעישנתי ג'וינט בסוף היום, בחדרי חדרים? – שיבושם לכם.

מה שלי הפריע זה שהמדינה הפכה אותי, כעורך דין שמייצג עברייני קנאביס, לצבוע. כבר הרבה שנים אני חי בצביעות נוראית. עכשיו הגיע הזמן לפרוק.

מעצר על קנאביס (יח''צ:  New Africa, shutterstock)
יח''צ: New Africa, shutterstock

עורך-דין ב"עלה ירוק"

בשנת 1998 הוסמכתי כעורך דין. באותה השנה גם הוקמה מפלגת עלה ירוק, ואני הייתי מהראשונים להצטרף אליה. הצעתי אז למייסד המפלגה, בועז וכטל, שאייצג אנשים נורמטיביים שנתפסו צורכים קנאביס. בראש כבר תכננתי נאום הגנה חוצב להבות שיהיה משמעותי לעת המודרנית לא פחות מנאום ההגנה של סוקרטס (נאום ההגנה המפורסם יותר בספרות היוונית, שבו מבקר סוקרטס את אופן ההתנהלות של הדמוקרטיה האתונאית, יוצא כנגד מספר החלטות שהתקבלו באספת העם ומנסה להסביר לקהל את השקפת עולמו).

הכנתי לעצמי בראש נאום חד כתער, שבו אני מטיף לשופט, לתביעה, לפרקליטות, כמה זה בלתי סביר בעליל לנהל הליך פלילי נגד אדם שבסך הכל עישן תפרחת של צמח, עד כמה הזוי המאבק בקנאביס, למה אין שום הגיון במאבק הסיזיפי במגדלי הקנאביס, עד כמה הקנאביס לא מזיק (בטח לא יותר מאלכוהול וסיגריות) ולמה – ריבונו של עולם – המדינה נכנעת לתכתיבים היסטוריים של תעשיות מתחרות שפעלו להוצאת הקנאביס אל מחוץ לחוק. הכוונה המקורית שלי הייתה לתקוף את הרשויות על הוצאת הקנאביס אל מחוץ לחוק, ולבוז לשופטים המשמשים כמריונטות בידי מחוקק אינטרסנט שמכר את עצמו ואת נשמתו למען בורגניות מתחסדת.

תכננתי להצהיר קבל עם ועדה שמרשיי מסרבים להתנצל על כי צרכו קנאביס, וכי זכותם המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו – לצרוך קנאביס לשם הנאתם הצרופה – גוברת על כל איסור כזה או אחר שיוטל עליהם, וכי לא בית משפט יאמר לנו מה מותר ומה אסור, לאור המטרייה הנורמטיבית של זכויות היסוד של מדינת ישראל דמוקרטית, ליברלית וחופשית. שלא לדבר על כך שההעמדה לדין פלילי גורמת לאזרח הרבה יותר נזק מאשר נגרם לו מעישון קנאביס, ככל שבכלל נגרם איזשהו נזק מצריכת קנאביס מתונה.

עו"ד ליאור פרי
עו"ד ליאור פרי

המציאות העגומה

אותו נאום הגנה מבריק מעולם לא נטען בשום פורום משפטי. הפונים הראשונים אלי היו שני חבר'ה צעירים שנתפסו עם ג'וינט צנוע. הם לא רצו שום סוקרטס ושום נאום הגנה, הם לא רצו שאגיע עד בית המשפט העליון עם טיעונים לחוק יסוד: כבוד האדם, ושלא אקשקש על המטריה הנורמטיבית או על השופט כמריונטה. הם רק רצו שהתיק ייסגר בלי הרשעה כדי שהתיק הפלילי המטופש הזה לא יהרוס להם את החיים. הם בקשו שאשכח מסוקרטס ונאום ההגנה המהולל שלו (אגב, שכחתי לספר שבסוף סוקרטס הפסיד במשפט והוצא להורג) ואחלץ אותם מהרשעה בפלילים.

במקום נאום הגנה שכל כולו כתב אישום לחברה מתחסדת, צבועה, צדקנית ומחליאה, שרודפת ללא הצדקה צרכני קנאביס, שיניתי את נאום ההגנה שלי ב-180 מעלות. לשופט חמור הסבר הסברתי עד כמה מרשי מבינים את חומרת מעשיהם, כמה הם מפנימים כי שגו וגם טעו, הם יודעים היום שאין סמים קלים וסמים קשים, כל הסמים הם מסוכנים, אסורים ולא ראויים. הצהרתי כי מרשי הפנימו היטב כי מי שמתחיל בקנאביס עלול להגיע להרואין, הם אפילו מודים למשטרת ישראל שעצרה אותם ובעצם קטעה את הידרדרותם לסמים. במבט מפוקח לעבר, הם מבינים שהדבר הכי טוב שקרה להם זה שהם נתפסו, וכתוצאה מכך חדלו לצרוך קנאביס, ובעצם הם הפיקו הרבה תועלת מההליך המשפטי, שכן מעכשיו ולעולמי עד הם לא יצרכו יותר קנאביס.

התיק הסתיים כצפוי באי-הרשעה, ואני חשתי צבוע, אבל מרוצה משפטית.

גבר מעשן ג'וינט (צילום: Alexandru Logel, shutterstock)
צילום: Alexandru Logel, shutterstock

צביעות כשגרה

ומאז, הצביעות חוגגת. נאום ההגנה הצבוע שלי השתכלל מלקוח ללקוח. לכל נאום שכזה הוספתי עוד טיעון, עוד התחנפות, עוד הגיג לשפר את סיכויי צרכני הקנאביס שלא להיענש בחומרה. פעם אחר פעם ביקשתי רחמים על לקוחותיי, הדגשתי שאת הלקח הם למדו גם למדו, הדגשתי שמרשי עברו לחיות אורך חיים בריא, שלא רק שהם לא נוגעים בקנאביס, הם גם לא מעשנים סיגריה, מתרחקים מאלכוהול, ומקפידים לאכול לחם מקמח כוסמין, גרנולה אורגנית והרבה סובין מלא עשיר ברכיבים תזונתיים. הדגשתי כי מרשי נטשו את הסמים לטובת ספורט יחידני, שמירה על גוף בריא בנפש בריאה, ובמקום להתמסטל הם מעדיפים בשעות הפנאי לסייע לקשישות לחצות את הכביש.

את הלקוחות תדרכתי להפסיק לעשן לפני שהם הולכים לשירות המבחן, שם בודקים את השתן שלהם, כמובן שדקלמתי איתם טקסטים להגיד לקצינת המבחן, על כמה הם מתרחקים מקנאביס כמו מאש, וגם לא מתקרבים למי שמעשן קנאביס, ושהגראס מהם והלאה. בעצם שכללתי את נאומיי עד לרמה שבה הקנאביס הוא אם כל הטומאות בחברה שלנו, השטן בכבודו ובעצמו. במילים אחרות, השטן לובש ירוק.

23 שנה אני עורך דין. 23 שנים של להודות, לבקש סליחה, לקחת אחריות, להתנצל, להצהיר כי הבנו עד כמה הקנאביס אסור. 23 שנים של לשאת את אותו הנאום הצבוע והמתחסד שהשופטים רוצים לשמוע, התובעים מתמוגגים ממנו, קצינות המבחן מתות עליו. נאום שבו בשיא הצביעות אני תוקף את הקנאביס, העיקר שהלקוח לא יורשע, או אם מדובר בעבירה חמורה כמו גידול או סחר, שלא יילך לכלא. קצרתי הצלחה לא רעה כעורך דין, אני נחשב לעורך דין די טוב בתחום ייצוג נאשמי קנאביס. ועדיין אני לא מבין: למה אתם מכריחים אותי להיות צבוע?

עו"ד ליאור פרי הנו מראשוני המצטרפים למפלגת עלה ירוק, פעיל בולט למען הליגליזציה, וככל הנראה עורך הדין הראשון בארץ שיצא בגלוי למאבק למען הזכות לצרוך קנאביס.