בשנת 2005 דנו בוועדות הבריאות בכנסת על החובה לייעל את ענף הקנאביס ואת הליך קבלת הרישיונות. בוועדה אחרת, ממש באותו הזמן, אישרה הכנסת את תיקון 72 לפקודת התעבורה, שמגדיר כי כל מי שסם בגופו, מבלי קשר לשאלת הריכוז, הוא שיכור הצפוי לעונש של מינימום שנתיים פסילה לצד עונשים נלווים. אז מה הבעיה? המדינה לא החריגה את מטופלי הקנאביס ברישיון מהתיקון. אם אתה אוחז גם ברישיון קנאביס וגם ברישיון נהיגה – אתה נחשב שיכור כמעט תמיד. כיום מנסה המחוקק לתקן את הטעון תיקון, אך נראה כי הדבר רק יפגע במטופלים.
נדמה שהיו אלה שני העשורים הדומיננטיים ביותר בעבור הצמח ירוק. יותר ויותר מדינות אישרו חוקי החזקה ושימוש חדשים בקנאביס, לצרכים חברתיים ומסחריים כאחד (למשל אורוגואי, וושינגטון וקולורדו ולאחרונה גם תאילנד, שם עד לאחרונה סחר בקנאביס יכול עלול היה להוביל לעונש מוות). המדד בבורסה העולמית מעולם לא היה ירוק יותר. אלא שלצד הקלה בחוקים הראשיים יש להפנים כי יש אנשים שמקבלים קנאביס בשל נסיבות רפואיות. וכך, לדוגמה, ריח של קנאביס באותן המדינות כבר לא נחשב ל"חשד סביר" מבחינת שוטר לכך שנעברה עבירה של נהיגה בשכרות, ואין הוא רשאי לעקב את האזרח בשל חשד זה בלבד.
אלא שבישראל כבר משנת 2005 נערך תיקון 72 אשר לא לוקח בחשבון את האפשרות לקבלת קנאביס במרשם רופא ואינו מבדיל בין צריכת קנאביס ברישיון לזו אשר נעשית תוך כדי עבירה על פקודת הסמים. בעיני החוק (לאחר התיקון) גם מי שקיבל קנאביס במרשם רופא וגם זה שרכש אותו בטלגראס – שניהם שיכורים במידה שווה. הגיוני? לא. בתי המשפט בישראל מיהרו לזעוק למחוקק בדבר הטעות שנתגלתה, בשורה של פסקי דין והמפורסם שבהם היה עניינו של כוכב הרשת וסדרת הטלוויזיה "מחוברים" רן שריג, שם ציווה בית המשפט העליון למחוקק לקדם תקנות למען מטופלי הקנאביס ברישיון. לא פחות מחצי עשור חלף כאשר המצב הבלתי נסבל בו מטופל נחשב שיכור חזר על עצמו במקרים רבים עד שלשופטת אחת, טפטפה גריידי מבית המשפט השלום בעכו, זה היה יותר מידי – והיא הורתה על זיכוי הנאשם אילן שכטר ז"ל מחמת שתי טענות: האחת, טעות במצב דברים – היה על המחוקק להבהיר לשכטר כי רישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף, והטענה השנייה: הגנה מן הצדק בשל ההפליה הבוטה בין מטופלי קנאביס למצבים רפואיים אחרים לצד הביקורת שמושמעת מזה 6 שנים מבלי שהמחוקק נקף אצבעו לתיקון המחדל.
למרות שנראה כי קריאת הפרוטוקול בעניינו של רן שריג מגלה כי הפרקליטות הצהירה כי לא תגיש כתב אישום בעניינו של אדם שתתקשה להוכיח כי השתמש בקנאביס בניגוד להנחיות הקליניות – קרי – איסור לנהיגה למשך 3 שעות לאחר נטילת קנאביס באידוי או עישון ו- 6 שעות לאחר נטילתו כשמן, בפועל הוגשו כתבי אישום גם מבלי לעמוד בקריטריונים לעיל ותוך פירוש דווקני של תיקון 72 לעיל. עד עניינו של שכטר. הפרקליטות לא השלימה עם פסק דין שכטר ומיהרה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור נתקבל לפתחו של כבוד השופט אברהם בולוס, והפרקליטות חזרה על עמדתה השמרנית לתיקון החוק, תוך ציון ששתי סיגריות קנאביס מגולגלות אשר נמצאו ברכב הן ההוכחה כי שכטר אינו עומד בהנחיות הקליניות. השופט בולוס לא התרשם, ובפסק דין מנומק דחה את ערעור המדינה.
למרות ששני שופטים הרבו לכתוב ולפרט על המחדל העצום שהותירה המדינה בהזנחתה את הסדרת נושא רישיונות הנהיגה למטופלים בקנאביס, ועל האפליה רבתי אשר סובלים ממנה הזקוקים לצמח ברישיון, לא מצאו הטענות פתחון לב בפרקליטות המדינה, וגם היא החליטה לערער על פסק הדין של שכטר ברשות ערעור לבית המשפט העליון. בוקר הדיון והמלצת בית המשפט חזרה בה הפרקליטות מהערעור ושכטר שוחרר לחופשי. זמן לאחר מכן הוא נפטר מבלי שעלתה שוב בעיה עם הרישיון שלו. שכטר היה חולה קשה שהיה זקוק לרישיון הנהיגה שלו עד מאוד ורק בזכות מלחמתו נחלו המטופלים ניצחון ראשון ותקדימי בסוגיה זו בבית המשפט, אשר בחר באנושיות ולא בסטיגמה.
לפני שבוע פרסם שר הבריאות הכושל ביותר שנראה כאן לאחרונה בתחום הקנאביס (לדעת הכותב) תקנות חדשות שאמורות להסדיר את נושא השימוש בקנאביס. אך נראה כי סף המינימום אשר נקבע שם עדיין איננו מתיישב עם ההנחיות הקליניות. שכן סך של 5 ננו-גרם THC (החומר הפעיל בקנאביס) למיליליטר דם הינו רמת הסף של הבדיקות במכשירים מהסוג הזה. מה שבטוח זה שלכל מטופל קנאביס, גם אשר נחשב שעומד בהנחיות הקליניות המצוינות לעיל, עדיין ייחשב שיכור לפי הקריטריונים החדשים. כך נראה כי למרות שבית המשפט העליון הטיל על המחוקק הישראלי להתיר את הסבך מעל למטופלי הקנאביס הרפואי, יאלץ ככל הנראה בית המשפט העליון להתיר את הקשר בעצמו.