במשך השנים בהן הדרכתי מטופלים, תמיד הצעתי להם לקחת 2 שאיפות קטנות בלבד, להמתין 5 עד 10 דקות על מנת לאפשר לקנבינואידים להתחיל לפעול ורק אז, במידת הצורך, לקחת שאיפה או שאיפות נוספות. במידה והמטופל חסר ההתנסות הקודמת ישאף כמה שאיפות יותר מידי, הוא עשוי לחוש את מה שאנו מכנים כ"סוטול כבד". זה לא בהכרח דבר רע, למעשה זו בדיוק הסיבה לשמה מליוני אנשים עישנו ומעשנים קנאביס, מאז ימי קדם, דרך ימי וודסטוק העליזים ועד לימים אלה ממש. אולם, אם חווית ה"סוטול הכבד" נופלת על המטופל בהפתעה, מבלי שהוא מוכן לכך, מבלי שהוא קיבל הסברים מרגיעים למפרע, הרי שהחוויה בהחלט יכולה להיות לא נעימה.

אם מישהו בקרבתכם צרך "שאיפה אחת יותר מידי", כך תוכלו לסייע לו לעבור את החוויה בשלום
הדבר הראשון שיש לזכור ולשנן הוא שלא משנה כמה מוזרה, או אפילו מפחידה החוויה, הרי שהיא חולפת תוך כשעה (או קצת יותר): חשוב לזכור שאף אחד, מעולם, לא מת כתוצאה ממינון יתר של קנאביס. 
במידה מסויימת, החוויה עשויה להיות דומה לנסיעה ברכבת הרים בלונה פארק - לא משנה כמה מפחידה החוויה יכולה להיות, חשוב לזכור שזה זמני, שזה חולף, שזה יגמר ויעלם בקרוב. עד אז, אפשר לעצום עיניים ולחרוק שיניים, או אולי פשוט להרפות ולנוח.

 תוך כמה זמן החוויה חולפת?

נשווה את חווית ה"סוטול הכבד" לחווית הטיסה, בדקות הראשונות לא מרגישים שום דבר, המטוס עודנו על הקרקע, הקנבינואידים טרם התניעו. כעבור דקות ספורות זה מתחיל - שלב ההמראה. כמו המטוס הממריא, כך גם השפעת הקנאביס: היא ממריאה. בשלב זה ההשפעה הולכת וגוברת, בדיוק כמו המטוס שהולך ומגביה.
לרוב זהו השלב המפחיד ביותר שכן אינך יודע כמה גבוה המטוס עוד יגיע. אותה תחושת חוסר הידיעה, או חוסר השליטה, היא הגורם העיקרי לחוסר הנוחות שעשויים לחוש בשלב זה של השפעת הקנאביס.
כעבור זמן מה (כחצי שעה אולם יכול זה יכול להתארך בהתאם לכמות שנצרכה) המטוס מתייצב, אפשר להתרווח ולשחרר את החגורות. זהו השלב ה'מהנה' יחסית, צוות הדיילים והדיילות יגיש בקרוב את הארוחה. בשלב זה השפעת הקנאביס מתחילה להיות יציבה וכתוצאה מכך המטופל מתחיל להרגיש יותר ויותר בטחון.
השאלה הנפוצה ביותר שהמטופלים שואלים בשלב זה של המסע היא: "כמה זמן זה ימשך?"
לא פעם, כשאני משיב שזה "יגמר כנראה בשעה הקרובה", הבעת הפנים של המטופל מסגירה מעין אכזבה, שכן בשלב זה הוא כבר המיר את תחושות הפחד והחשש בתחושות של הירגעות, נינוחות, שחרור מדאגות והקלה משמעותית בכאבים הפיזים. לבסוף, המטוס נוחת. חוזרים לקרקע. הכל חלף, שום נזק לא נגרם, להיפך: לרוב, תובנות חדשות יתווספו לחוויה.

להלן מספר טיפים לקיצור זמן ההמראה או במידה והמסע ברכבת ההרים הינו תלול מידי:
מתוק - שתיה מתוקה, אכילת פרי או כל דבר מתוק אחר עשויה להנמיך את גובה הטיסה.
מקלחת - אפשר לקום, לבדוק שהעמידה יציבה ואם כן - מקלחת מרעננת היא אחת האופציות כדי למתן את ההמראה.
התכרבלות - אין כמו להתכרבל עם בן/בת הזוג, לעצום עיניים, להקשיב לפעימות הלב. מהר מאד תגלו שהחוויה מפסיקה להיות מפחידה והיא אף יכולה להיות נעימה.
להכנס למיטה - אל המקום המוכר והבטוח. אם אפשר, לעצום את העיניים, להרפות את הגוף ולהניח לקנבינואידים לעשות את עבודת המרפא שלהם בניחותא.
CBD - החומר הלא-ממסטל שבקנאביס, ידוע בתכונות האנטי-פסיכוטיות והמרגיעות שלו. כמה טיפות של השמן מתחת ללשון (20-60 מ"ג) בהחלט עשויים למתן את ההשפעה.

לסיום, חשוב להיות רגוע ולזכור שההשפעה היא זמנית, היא חולפת ולא מותירה שום נזק לאחר מכן.

למעשה, ככל שהחוויה הינה עוצמתית יותר, כך משך ועוצמת הריפוי שלה יהיו חזקים יותר. מטופל שחווה את חווית הטיסה בצורה מפחידה במשך שלוש שעות (מתחילת המסע עד לנחיתה ו"לעצירת הגלגלים המוחלטת" של המטוס) דיווח לי כי במשך שבוע שלם שלאחר מכן הוא לא חש בשום כאב פיזי, מדובר בבחור שהיה מעורב בתאונת דרכים קשה שנים אחדות קודם לכן ועד לאותו יום, לא חוה לדבריו "רגע אחד ללא כאבים" ועכשיו - שבוע שלם ללא כאבים.

מתוך הניסיון רב השנים שלי עם הצמח ובהדרכת מטופלים, אני יכול להמליץ לאנשים שהם בעלי צורך חזק בשליטה עצמית ("פריק קונטרול") לעבור את ההתנסות הראשונה שלהם בקנאביס בחברת אדם אהוב ומוכר אשר יתמוך בהם במידת הצורך לאורך המסע. מאחר והשפעת הקנאביס היא משחררת - אנשים בעלי צורך חזק בשליטה עצמית עשויים לחוש שלא בנוח כתוצאה מהקונפליקט שבין הקנאביס שירצה 'לשחרר' לבין השכל שרוצה 'לשלוט'. כתוצאה מכך החוויה עשויה להתבטא בכאבי ראש או בבחילות. שוב, שתיה מתוקה ו/או אכילת פרי יכולה להקל על הסימפטומים אבל כדי להימנע מהם - חשוב להיות בסביבה הבטוחה והמוגנת שלך (בבית) ובחברת אדם מוכר שעלי אתה סומך.

 שלומי סנדק הינו יועץ בכיר ב"עץ הדעת" – המרכז לקנאביס רפואי