בימים כתיקונם, בשבועיים האחרונים של חודש יולי אלפי ישראלים ועוד מאות אלפי תיירים מרחבי העולם היו מבלים כרגע באמסטרדם, נחים אחרי הסופ"ש הראשון של טומורולנד. אלא שמאז פרץ נגיף הקורונה לחיינו, נאלצנו לאמץ מציאות חדשה ומוזרה שעדיין קשה להתרגל אליה.
בין שאר הגזירות הנוראיות שהגיעו לעולמנו בחסות נגיף הקורונה, גם טומורולנד, פסטיבל המוזיקה האלקטרונית הגדול והחשוב בעולם, נדחה לשנה הבאה והשאיר מיליוני מעריצים שסופרים מדי השנה את הימים עד להגעתם למכה של סצנת ה-EDM, שבורי לב.
כדי להמתיק במעט את הגלולה המרה, החליטו מארגני הפסטיבל לקיים את "Tomorrowland: Around The World", פסטיבל וירטואלי מושקע עם מיטב הדיג'ייז מהטופ העולמי, שנפתח ביום שבת האחרון והגיע לסיומו אמש. כדי שנגיע מוכנים לפסטיבל, החבר'ה ב-XL, שהיא נותנת חסות רשמית של הפסטיבל, דאגו לשלוח לנו ערכה מיוחדת של טומורולנד שכללה צמידים, קונפטי, קלפים ועוד כמה מזכרות חמודות שעזרו להכניס אותנו למוד של הפסטיבל. אלו, ובחיזוק קצת אלכוהול (אנחנו הלכנו על מוחיטו קפוא, שהיה מושלם לחום הזה) יצרו את האווירה המשוחררת והמתאימה לפסטיבל.
אחרי תהליך הרשמה קצר ופשוט, נכנסו לתוך מתחם הפסטיבל. השנה, בגרסה הדיגטלית שלו, הפסטיבל לקח אותנו לאי הקסום "Papilionem". ב"אדמת" הפסטיבל הוירטואלי תמצאו לא רק במות, אלא גם פעילויות שונות הכוללות שאלות טריוויה על הפסטיבל, מתחמים ייעודיים עם מתכונים וקוקטיילים באווירת האירוע, צ'אט ועוד. גם בצד הטכני לא היו בעיות כלל ומלבד לכמה תקיעות בודדות בהתחלה, השידור עבד חלק במשך שעות ארוכות ללא הפרעות כלל.
הגרסה הדיגיטלית של הפסטיבל כללה שמונה במות: במה המרכזית וכמה במות נוספות ייעודיות לז'אנרים ולייבלים השונים. מאנשי טכנו, דרך חובבי טראנס, טראנס או האוס מלודי, מעריצי דאבסטפ ועד רייברים של הארדסטייל - כולם יכלו למצוא מקום ליהנות בו מהמוזיקה שהם אוהבים.
בנוסף, כל במה עוצבה בקפידה בהתאם לקהל ולז'אנר שהיא מזוהה איתו (במת הטכנו יותר אפלה, במת ההארדסטייל מלאה באש וכו'). הבמות השתנו במהלך היום בהתאם לשעות, כשזיקוקים ולייזרים וירטואליים נוצרו כדי להוסיף מעט אווירה.
ראשית, היו כמה נקודות ביום הראשון ששווה לציין - הסט של אלן ווקר, הדיג'יי באחרון בפרופיל גבוה שהופיע בישראל לפני הקורונה. האמן הצעיר והמוכשר סיפק סט נהדר שכלל את מיטב הלהיטים שלו וגם לא מעט אנרגיה, שהצליחו לעבור טוב גם דרך מסך ותפאורה דיגיטלית.
אז פתתחנו עם אוליבר הלדנס, דיג'יי שבדרך כלל יודע לספק את הסחורה אך הפעם זה פחות עבד. אוליבר ככל הנראה לא ממש הצליח לעשות את ההתאמה לסט דיגיטלי וסיפק סט עייף ולא מספיק מושך, שהרגיש מתיש ומאולץ.
בצד הפחות חיובי, אפשר למצוא את ההופעה הקצרה של קייטי פרי, שאמורה ללדת בימים הקרובים. ניכר שלכוכבת הפופ היה קשה מאוד להופיע, וזה התבטא לא רק בחוסר תזוזה על הבמה, אלא בחוסר היכולת שלה לספק משהו שמתקרב להופעה שהיא אפילו טיפה סוחפת. בהתחשב בליינאפ שגם ככה היה עמוס ובזמן הקצר שניתן ללא מעט דיג'ייז גדולים, היה אפשר לוותר עליה בקלות ולתת יותר זמן לסטים אחרים.
סטים טובים נוספים שנרשמו ביום הראשון היו של האחיות נרבו וארמין ואן ביורו, שכהרגלו סיפק את הסחורה אבל אם צריך לבחור מישהו אחד שבלט מעל כולם מדובר ללא ספק, Tiësto, שהציג את הפרויקט החדש והמרתק שלו VERWEST.
למי שלא יודע, Verwest (שם משפחתו של הדיג'יי ההולנדי) הוא פרויקט חדש של טייסטו, שמתמקד בהאוס מלודי שלגמרי מושפע מהסאונד המוקדם של הדיג'יי, שנחשב במשך שנים למלך הבלתי מעורער של הטראנס. טייסטו סיפק סט שנגע בשלמות והראה שגם בגיל 51, הוא יכול להמציא את עצמו מחדש ולהדהים את הקהל.
היום השני של הפסטיבל היה עמוס לא פחות וכלל לא מעט סטים טובים, אבל הסט הראשון הבולט של הערב הגיע מהצמד ויני ויצ'י הישראלי, ששוב סיפק את הסחורה בענק. אבירם סחראי (חצי מהצמד ומי שייצג אותם בפסטיבל השנה) נתן סט נהדר שכלל את כל הלהיטים הגדולים שלהם וכן כמה רמיקסים מצוינים שעשו את העבודה. ההופעה הזו בטוח עזרה לקדם את מעמדם של השניים לקראת ההצבעה ל"טופ 100 דיג'ייז" של המגזין הנחשב DJMag. סט סוחף נוסף הגיע מבמת ההארדסטייל, שם סאב זירו פרוג'קט סיפקו סט פשוט אדיר שהזכיר לכולם מדוע הז'אנר הקשוח צבר תאוצה בשנים האחרונות.
אם בדירוג הדיג'ייז עסקינן, הפסטיבל היווה הזדמנות מצוינת להתרשם מהשלישייה שצפויה להתחרות על המקום הראשון בדירוג השנה: דימיטרי וגאס ולייק מייק, דיוויד גואטה ומרטין גריקס. כבר לפני הסט של הראשונים היו חששות לגבי היכולת שלהם, שנקודת החוזקה שלהם היא עבודה מול קהל, לצלוח פסטיבל דיגטלי ואכן, זה לא ממש עבד להם. הדיג'ייז בילו הרבה יותר זמן בניסיון לדבר אל הקהל ופחות התעסקו במוזיקה עצמה. בהתאם לכך, הסט שלהם היה רחוק מלהיות טוב, לא משנה כמה זיקוקים דיגיטליים העיפו אנשי הפסטיבל (שתומכים בדימיטרי וגאס ולייק מייק בגלוי) באוויר.
בניגוד גמור אליהם, דיוויד גואטה ומרטין גריקס הם דיג'ייז שנותנים קודם כל למוזיקה שלהם לדבר, וזה בלט בסטים שלהם, שהיו מהטובים של סוף השבוע. גריקס מטבעו התמקד בסט ששילב את המוזיקה האלקטרונית המעולה שהוא ואנשי הלייבל שלו מפיקים וכן בלהיטי הענק שלו. גואטה לעומת זאת הציג סט יותר ורסטילי, שכלל גם נגיעות של טכנו ואפילו טראנס. כך או כך, שניהם הראו כי הם בטופ העולמי לגמרי בחסד.
כצפוי, הגרסה הדיגטלית של טומורולנד השאירה אבק לכל לייב סטרים אחר שעלה מאז תחילת הקורונה אבל לצד זה רק המחישה עד כמה אנחנו מתגעגעים לפסטיבל המציאותי. כן, זה עזר מעט להמתיק את הגלולה המרה מאוד הזו שנקראת 2020 אבל גם מאוד הגביר את הרצון לחזור לאדמת הקודש של טומורולנד, בתקווה שעד יולי 2021 הקורונה תהיה זיכרון רחוק והפסטיבל היפה בעולם יחזור במלוא תפארתו.