View this post on Instagram
חווית הבילוי של ישראל ממשיכה לצמוח. ללא שום צל של ספק, רמת הפסטיבלים האלקטרוניים בשנה האחרונה הצליחה לעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים, בכל חודש מפציעים בעיר הגדולה ברים חדשים ולאחרונה אפשר לזהות מגמה חדשה בגזרת בתי המלון. המתחמים המנומנמים שהכרנו, משנים את תיעדוף ההשקעה מתשומת לב בחביתות הירק לניצחון מוחץ על הצע הבילוי והפנאי שנמצאים ממש מחוץ לדלת המסתובבת של קומת הקרקע.
ברים כמו האימפריאל והפנטסטיק הם רק ההתחלה של קריאת התיגר על העולם שבחוץ. רוצים לאכול טוב? במלון. מחפשים ערב זוגי על מצע קוקטיילים? במלון. רוצים ולהתפרק ולרקוד? תשכחו מכל תוכנייה שכוללת אגדודו על שפת הבריכה או ערב לובי מסעיר שכולל 18 גרסאות שונות לשיר Hotel California שיוגשו ע"י צוות הבידור. פשוט תגיעו למלון לייטהאוס (מקבוצת מלונות בראון) בתל אביב ותבינו על מה אני מדבר.
זה התחיל בעוד ערב שישי בו נשבעתי שאני לא יוצא. בשבוע שחלף ביליתי בחוץ יותר מכל פומרניין שמחזיק דוג ווקר צמוד בעיר הזאת ותכננתי להיזרק על הספה. אני, הנטפליקס ושאריות הקססה. זה לא קרה. "יש יומולדת ל..." גרם לי לבטל את הדייט שלי עם עצמי, להרים את הראש במרמור מעלה, לשאול את אלוהים "בשביל מה זה טוב?" ולקלוט את הרטיבות שהחלה להצטבר בתקרה. כנראה שזה המחיר של שבועת שווא.
View this post on Instagram
הגעתי לפינת הרחובות אלנבי – בן יהודה. שם, עומד לו המבחן של הערב - מלון לייטהאוס, אחת מפנינות הנופש של קבוצת בראון. אין זו כתבת ביקורת על עוד לאונג' עם 1+1 על האלכוהול בין 16:00-18:00. זהו מסמך מפורט על חוויה עוצמתית שנעה בין שמיים ובין הארץ. ומה שמתחתיה.
תחילה עלינו לדרינק. נדחקנו במעלית וכשנפלטנו אל חוץ, חזר לי האוויר ונחשף הפלא. בקומה ה-18 אנחנו מזהים את הרופטופ האימתני ביותר בעיר, "הייקו". נקודת תצפית של 360 מעלות הכוללת רצועת חוף, אלפי נקודות אור מן המגדלים המוחשכים ותור שלם של בחורות שלא יכולות להתאפק יותר וחייבות להצטלם על הרקע המתויג ביותר בעיר, למרות סגירת החורף והחושך שלא מאפשר להבין את העוצמה החבויה בלוקיישן ההיסטרי הזה. הצטרפתי לשולחן. בין השמפניורות שנתלו לצד רולים מדויקים מבית TYO, זיהיתי כמה אנשי עסקים, אנשי לילה ובחורות שמפרסמות יוגורט בחשבון האינסטגרם שלהן.
View this post on Instagram
הוייב של המקום ברור כמו וואסבי על הלשון – חריף כאן. אין כאן מקום ללבוש יומיומי או לתלונות על מחיר. בינוניות זה לא כאן. הספות המפנקות, קווי העיצוב המוזהבים והבר העשיר נועדו לשרת את מי שיודע להעריך את המרחב בו הוא מבלה. וכן, המחיר בהתאם. מי שרוצה לחיות "בגבוה" שידאג למכנסיים עם כיסים עמוקים. אם באתם בשביל סטורי חולף עדיף שתעשו צ'ק אאוט ותלכו לנשנש אדממה במקום אחר. לחצנו ידיים, הרמנו לחיים וירדנו למטה. פיזית ל"מטה".
הלייטהאוס, שמציע את הגג האקסלוסיבי בעיר, לא מסתפק באוויר פסגות. הוא רוצה להתחרות גם בקטגוריית הקלאבינג. הוא מצליח. המדרגות הנעות שמובילות אותנו אל קומת מינוס 1 מגלות לנו עולם מקביל. אנחנו מפקידים בכניסה את המעילים, חולפים על פני הפסנתר הלבן, על פני הבר הקטן שיציע לכם צ'ייסר כסיפתח ופותחים את הדלת. מאחוריה, אנחנו חושפים את הרחבה החדשה של העיר, ה"מטה".
מצויד במערכת הסאונד של "בית מעריב" שנסגר לפני פחות משנה, ה"מטה" מציע רחבה חשוכה ומתובלת בנורות זהובות וחמימות שקוטעות את האפלוליות וחושפות חוויה אלקטרונית שתואמת את 2020, שנה בה נגלה כי האנדרגראונד נמחק אי שם בעשור שעבר. התרבות הפופולארית חדרה אל לב ליבה של סצנת הלילה והפיקה מוצר חדש להמונים, בילוי מחתרתי אך גלוי לעיניי כל.
View this post on Instagram
מדובר בדיסוננס שיכול ליצור מרחבי בילוי שאינם יודעים מה זהותם וכאלו שחיכו כל החיים כדי לפרוץ. המאטה שייך לסקטור השני והוא עושה את זה ביג טיים. אנשי הלילה ששומרים על הפאסון בתנועות ידיים נצורות מפזזים לצד המגזר הסטודנטיאלי שהגיע בכדי לפרוק את החומר הנלמד, האפטריסטים של ההייקו שירדו למטה חוגגים עם בליינים שבאו כדי לעלות גבוה, בחורות שאוהבות טכנו לצד בחורות ש"אין להן בעיה עם זה".
הקהל כולו משדר פלואו אמיתי למען רחבה חמימה שמרגישה הומוגנית למרות מנעד האוכלוסין הרחב שבסך הכל רוצה להשתחרר לרקע הסאונד של ג'ניה טרסול שללא כל צל של ספק הפך לסיבה היחידה לצאת מהבית בעידן שבו אפשר להזמין הביתה אפילו את חיים כהן הגדול באמצעות עם וולט. חגגנו לצליליו עד השעות הקטנות. כשקמתי בבוקר חיפשתי את החלוק שלי ורציתי להיכנס אל הספא. לצערי לא ישנתי במלון ונרדמתי בסלון של הדירה העקומה שלי. הסתכלתי על הרטיבות בתקרה, היא הסתכלה עליי, נשבעתי לא לצאת בשישי הבא. אלא אם כן יהיה שוב יום הולדת כלשהו בלייטהאוס. של חבר, חברה או סתם מישהו שאני לא מכיר.