בחמישי האחרון אינפקטד מאשרום הוכיחו שמוזיקת הטראנס היא רק התבנית לבשורה המוזיקלית שההרכב המוזיקלי הזה רוצה להשאיר בעולם. הרחק מקצב בועט ומוכר שיימדד על "145BPM" כיאה לז'אנר הכל כך מזוהה עימם, העדיפו הפעם חברי ההרכב עמית דובדבני וארז אייזן להעיף את הקהל המקומי באמצעות מופע בסימן האלבום הכפול והמיתולוגי שלהם, Converting Vegetarians, מופע שלם של רוקנ'רול פסיכדלי שנשמע כאן בפעם האחרונה ב-2015. כמו אז, גם הפעם הפטריות הגיעו מחוזקים בלהקת מיומנה ובאמנית הבריטית מישל אדמסון. זו הייתה חוויה מיוחדת.
2,000 איש התגלגלו אל פתחו של ההאנגר 11 לרגל אירוע "אינטימי" במושגי הלהקה, שלא מפסיקה להופיע באין ספור מסיבות ופסטיבלים המוניים מסביב לעולם במשך שני עשורים שלמים. המופע שהחל את דרכו עם קטע תיפוף הפחים המוכר של להקת מיומנה לרקע נגיעות אלקטרוניות, המשיך לשיר הנושא של האלבום. זו הייתה פתיחה סוערת עבור קהל שידע לאן הוא מגיע ומה הוא רוצה לקבל. הוא קיבל. I Wish הסנסציוני התקבל בתשואות ואדמסון הצליחה לעטוף את Blink, Illuminaughty ו-Drop Out בכישרון אין קץ.
זו הייתה הופעה טובה, הרהרתי ובחנתי לעומק, בסוף החלטתי – כתבת הביקורת לא תהיה בכלל על האירוע. היא תהיה מיועדת לארגון שאמור לעודד יצירה ישראלית, לקדם מוזיקה על כל גווניה ולתת הכרה לאמנים הבולטים והמשפיעים על הז'אנר ממנו הם באים ועל תרבות המוזיקה המקומית בכלל, אקו"ם.
כשיצאתי מן ההאנגר נכנסתי לאתר הארגון בכדי לבדוק אילו פרסים מיועדים למי. להלן רשימה חלקית: פרס ע"ש נעמי שמר על מפעל חיים למלחין בתחום הזמר העברי, פרס ע"ש פאול בן חיים על מפעל חיים למלחין בתחום המוסיקה הקונצרטית, פרס ע"ש דניאל סמבורסקי לעידוד פרסום היצירה למלחין בתחום המוסיקה הפופולארית, פרס ע"ש מרק קופיטמן ליצירה המוגשת בעילום שם לתזמורת (עם או בלי סולן) / להרכב קאמרי/לכלי יחיד (עם או בלי קול) / למקהלה, פרס ע"ש מנחם אבידום על הישג השנה בתחום המוסיקה הקונצרטית, פרס "בית היוצר" לתמיכה בהפקת אלבום, פרס ע"ש יאיר רוזנבלום למעבד השנה, פרס על הישג מיוחד למפיק מוסיקאלי של מופע.
חיפשנו טוב. טוב טוב. לא מצאנו אפילו אמן אלקטרוני אחד שזכה בפרס, בהכרה, במשהו מטעם הארגון הזה עד היום בכל מקצה כזה או אחר. האמנים הישראלים שמשתייכים לז'אנר המשפיע ביותר על דעת הקהל העולמית, האמנים שמושכים להופעותיהם בישראל מספר תיירים גבוה יותר מכל זמר ישראלי כזה או אחר, האמנים בעלי מאות אלפי (וחלקם מיליוני) העוקבים ברשתות החברתיות זוכים להתעלמות עקבית מארגון אחד, ארגון שאמור לעודד את הגל החיובי הזה שנמשך פה כבר למעלה מעשרים שנה בהן מספר האמנים הישראליים שזכו להכרה עולמית קרוב לוודאי גדול ממספר חבר השופטים שהיו חברים בוועדת הפרס לאורך כל השנים האלה ויודעים מהו שמו האמיתי של אסטריקס או היכן מרכז גיא גרבר את מרכז פעילותו. אחרת אין לי הסבר למחדל הזה.
ויש לו בהחלט תוצאות, אחת מהן היא שלמרות שישראל היא יצואנית על של אמנים אלקטרוניים, ולמרות שתל אביב נחשבת למכה של הז'אנר (לא פחות מברלין או איביזה), האמנים שלנו מעדיפים להיות מיוצגים בארגונים מקבילים לאקו"ם רק במקומות אחרים בעולם, מארה"ב ועד הולנד. איזה אינטרס יש לאמן להיות מזוהה כאמן ישראלי אם מדינת ישראל ומוסדותיו לא מכירים בו? אין לי תשובה טובה. אני מניח שגם לא למדינת ישראל.
באופן אישי אני לא מתיימר להיות מבקר מוזיקלי, לא זוקף לזכותי את סל הכישורים שיסמנו אותי כראוי לקבוע מי נחשב לפורץ דרך, מיהו אמן השנה בתחומו, מיהו אמן שיש לשים אליו לב, מיהו אמן שכדאי לשתף איתו פעולה לשם המוזיקה, היצירה ואפילו למען יחסי הציבור. אם נבדוק את סיפורם של אינפקטד מאשרום, תראו מי כן זיהה: הדג נחש, בלקן ביט בוקס, החברים של נטשה, התקווה 6, היהודים, אמיר דדון, ברי סחרוף, מתיסיהו, טונה, תזמורה המהפכה, מישל אדמסון, ג'ונתן דיוויס (סולן Korn), דאסטיק, סאשה גריי, פרי פארל (סולן Janes Addiction), פגבורד נרדס, סאוונט, מיומנה וג׳ייויוז. מילא אני, אבל האם כל אלו טעו? מה הם הבינו שאקו"ם פספסו?
יש שתי אפשרויות: או שמישהו לא עושה את עבודתו, לחקור לעומק את כל האמנים הישראלים המשפיעים על הענף המוזיקלי בכלל ובתחומם בפרט, או שבאקו"ם טרם הבינו שמוזיקה אלקטרונית היא ז'אנר מוזיקלי רציני בדיוק כמו רוק, פופ, היפ הופ או מוזיקה קלאסית.
אנחנו פה כדי לתקן. יש לנו אפילו שתי הצעות – להתחיל לבדוק לעומק את השפעתו של הז'אנר ולעקוב אחר אנשיו שמצליחים למשוך אלפי אנשים מדי הופעה ופורצים את סף מיליוני הצפיות בממשקים המוזיקליים השונים, כמובן תוך בדיקת עוצמות ההשפעה אל מול השפעתם של אמנים אחרים מכל קצוות הקשת המוזיקלית, או פשוט להציע פרס נוסף שלא קם עד היום, פרס לאמנים המשתייכים לז'אנר האלקטרוני, פרס מקביל לזה של המוזיקה הקלאסית או הפופולארית. אם תשאלו אותי, פרס ע"ש אינפקטד מאשרום נשמע קליט. מדובר בהרכב האלקטרוני הישראלי הגדול בכל הזמנים, עם הדרך הארוכה ביותר ומספר הלהיטים הרב ביותר.
המופע האחרון בחמישי הפיל לי את הלסת אבל גם הפיל לי אסימון. הגיע הזמן שחוץ מהקהל הרחב שרוקד, שר ומלווה את הסצנה האלקטרונית המקומית שנים ארוכות, יגיעו לנסות ולבדוק אותו גם האנשים שאחראיים על עידוד היצירה. אני בטוח שהם לא יתאכזבו.
מטעם אקו"ם פנו למערכת mako BLEND וביקשו להגיב. זוהי תגובתם המלאה:
"לכל יוצר יש אפשרות להיות חבר באקו"ם לכל העולם או לטריטוריה של ישראל בלבד ובמקרה זה להצטרף במקביל לאגודה אחרת בעולם לטריטוריות אחרות, זאת על מנת למקסם את הכנסותיו מתמלוגים, במקרה בו יש לו קריירה בינלאומית. כך למשל חברי להקת 'אינפקטד מאשרום' שבחרו שלא להירשם כחברים באקו"ם אלא להיות מיוצגים ע"י אגודה מקבילה בחו"ל. אקו"ם אינה מונעת מיוצרים בתחום המוסיקה האלקטרונית להצטרף לאגודה אלא ההפך, מעודדת ומחבקת את היוצרים מתחום זה, ממש כמו בכל ז'אנר מוסיקלי אחר.
במהלך השנים יוצרים שונים מתחום המוסיקה האלקטרונית זכו בפרסים ייעודיים לתחום זה שהוענקו בטקס פרסי אקו"ם, ביניהם ניב ארזי, דורי סדובניק, גיא גרבר, ועדי גלברט. בעבר נעשה ניסיון לכלול בפרס אקו"ם קטגוריה קבועה לז'אנר המוסיקה האלקטרונית, אך היקף היוצרים שהגישו מועמדותם לפרס היה קטן יחסית. למרות זאת, הוחלט באקו"ם שמדי כמה שנים תינתן התייחסות מיוחדת לז'אנר זה כפרס בפני עצמו ולא כחלק מהפרסים הקבועים בתחום המוסיקה הפופולארית".