View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Red Axes (@red_axes_we_are) on

שתינו כוס תה עם ניב ארזי ודורי סדובניק, חברי ההרכב Red Axes, שאחראיים פחות או יותר על פסקול החגיגות של כולנו. התיישבנו בקפה "נחמה וחצי" בתל אביב בין שלל עסקנים, שחקנים ומובטלים שחוגגים על ה-Wi Fi ופרסו בפנינו את משנתם. רגע לפני השקת הטור שלהם "Originals 100%" כשהבלוק תהיה התחנה הראשונה מתוך 6 ערים בעולם, הופעה בועטת בפסטיבל "Port2Port" (שיתקיים בנמל חיפה) ובפסטיבל ההולנדי Awakenings, הגרזנים כאן כדי להסביר איך הפכו לחלק אינטגרלי מקומץ השגרירים המוזיקליים הטובים ביותר שידעה מדינת ישראל.

"התחלנו לעשות מוזיקה ביחד כבר בגיל 16", פותח ארזי. "הייתה לנו להקה בשם Red Cotton עם יובב אחי, אור רימר ואודי נאור. הלהקה שניגנה בעיקר רוק והתגלגלה לפרוגרסיב, התאפיינה בנגיעות אייטיז. אהבנו ניו ווייב, ניו ווייב פאנק, ניו אורדר ואלקטרוני, בו נגענו רק מהצדדים הלבנים יותר של מוזיקת הדיסקו. הושפענו מלהקות כמו דפש מוד".

איך זה היתרגם לעשייה?
סבודניק: "בתקופה הזו הוצאנו דיסק אחד, הופענו בהמון מועדונים כאן בארץ וטסנו ללונדון כדי להצליח בגדול. אבל זה נגמר בחותמת שחורה בכל הקשור לעשייה מוזיקלית לשנים הקרובות באנגליה, כי ביקשנו באותו יום כולנו בקשה להתקבל לאיזה בית ספר לאנגלית. היינו ילדים וחטפנו, אז טסנו במקום זה לאמסטרדם".

"בילינו שם במשך 4 חודשים", ממשיך סבודניק. "בנינו אולפן מגניב מחוץ לעיר ופתאום הרגיש שיש פה איזה רגע של התאהבות מחדש בהפקה. בחיים האלה. התחלנו לתפוס פתאום כיוון אלקטרוני, התופים והבס הפכו לחשמליים, שילבנו סינתיסייזר והתחלנו לצאת למסיבות. סמים, עניינים, נכנסנו לעולם הלילה, יצא לנו לתקלט שם שזה פחות היה הקטע שלנו וכשחזרנו לארץ היינו די מושפעים".

מה היה הצעד הבא?
"יובב החליט לעזוב את הלהקה כפרידה טבעית בגלל שהפורמט המוזיקלי של הלהקה השתנה, באופן אישי החלטתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה להפיק והתחלנו ללמוד במכללת BPM. לקחנו דירה בחשמונאים עם אודי ופתחנו אולפן מחולטר. ריפדנו אותו במזרונים שהבאנו מהרחובות. אלו היו שנתיים מצחיקות בהן ניסינו להתחיל לתקלט כאן בעיר, התערבבנו עם אנשים, יצאנו הרבה לבלות, לא פספסנו אף גיג של דיג'יי גדול שנחת כאן - זו ללא ספק אחת מתקופות הזוהר של הקריירה שלנו, שברנו כל שיא של תשוקה סביב הרצון לפרוץ".

אחרי שספגו את אווירת האינדי-רייב של אמסטרדם שטרם הגיעה לישראל, ולצד חמישה חברים נוספים, ניסו השניים לייצר את התבנית הרייבית הזו ובכך לייבא לכאורה מוצר מקביל. "היינו מגיעים למקומות ומנקים אותם בעצמנו, מודה סבודניק. "היינו הולכים ברחובות ומזמינים אנשים למסיבות, כיאה לתקופה שקדמה לפייסבוק. באותה תקופה התחלנו לתקלט באמת. היינו צעירים והצלחנו לייצר ליין חבר'ה משמעותי עבור המשך דרכנו".

ארזי: "בפרספקטיבה לאחור אנחנו מבינים שהיה לזה אפקט. זה הוביל לכך שאמנים מובילים כמו הקטיק ויוג התחילו לשים לב אלינו, נוצרו שיתופי פעולה והתחלנו לנגן באירועים שלהם והם בשלנו. נכנסנו לקליקה. זו תקופה שהייתה לך אולי מסיבת האוס אחת בשבוע בתל אביב, הסצנה סביב המוזיקה הזו עדיין הייתה כאן בהתהוות – הדראם אנד בייס היה חזק פה, הדאבסטפ בדיוק התחיל לפרוץ, מהזווית שלנו הרגשנו שאנחנו מתחילים משהו חדש כאן".

קצת יותר מ-10 שנים לאחור, אתם יודעים להצביע על הסיבה שהגל המוזיקלי - אלקטרוני הנוכחי פשט על כל מועדון ופסטיבל וניגח מחוץ למשחק כמעט כל זרם מוזיקלי שלא נקרא בפי הבליינים "טכנו"?
ארזי:
"בזמנו שלטו פה הדאבסטפ, הניו דיסקו והדיפ האוס, לאט-לאט כל אמן ניסה למצוא את החיבור המוזיקלי שלו למה שקרה כאן, גם הקצוות המוזיקליים של הסגנונות האלה החלו להתאזן. האינטרנט פתח פה לכולם את השיבר של ההאזנה, לא צריך יותר לקנות תקליטים ופתאום הדיג'יי חזר להיות מרכז הבמה. כשאנשים חקרו מי הדיג'יי, הם מצאו אמן שמשתייך לז'אנר אחר שמאוד קל להתחבר אליו. אם לפני 6 שנים היית בא ואומר לי 'אחי אתה תנגן על במות ענק' כמו אלו שקמו סביב הז'אנר הזה, הייתי צוחק לך בפנים. העולם השתנה".

יש נקודה שגרמה למפנה כלשהו בקריירה שלכם? מקרה שהקפיץ אתכם מהאולפן שעטור במזרונים מהרחוב לבמות הענק של הברנינג-מן, קואצ'לה וברגהיין?
סבודניק:
"הצמיחה שלנו הייתה איטית, אך יציבה ואורגנית מעצם העובדה שהיינו חלק מקהילה מסוימת של מוזיקה. לדברים לוקח זמן לקרות. הם צריכים להבשיל וברגע שזה קורה, קצב הצמיחה נהיה גדול יותר. דוגמא ברורה לכך הוא פרק הזמן שלקח לנו עד שהגענו לנגן בבמה של DGTL באמסטרדם, וחצי שנה לאחר מכן המנהל שלנו, גי דרייפוס, מביא את הפסטיבל הזה לישראל כשאנחנו משמשים כהד ליינרים באירוע. ברגע שזה קרה, אני חושב שדברים התחילו לזוז אצלנו בקצב גדול יותר".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Red Axes (@red_axes_we_are) on

נראה שלא רק במספר ההופעות אלא גם מבחינת היצירה עצמה – גרסה משלכם ל"נעליים" של פורטיסחרוף, עדכון גרסה מטעמכם ללהיט Spiritual Healing של חואן, יותר נגיעות שבטיות – אפריקאיות – ברזילאיות. אני צודק?
ארזי:
"לגבי הנגיעות הברזילאיות הן שם כבר תקופה ארוכה לאחר חיבור שקשה להסביר עם הזמר הברזילאי  Abrão. לגבי שאר המוזיקה שלנו אני חושב שזה לא קורה בגלל שפרצנו בגדול, זה המשך ישיר לקו הוורסטילי בו דגלנו מתחילת הדרך. לא חל פה איזשהו שינוי בצורת העבודה, אנחנו טסים ומקליטים באפריקה, נוגעים טיפה ברוק ובניו ווייב איתו התחלנו את הדרך, ופתאום מחליטים לחדש טראק אגדי שמשתייך לסצנת הטראנס שמזכירה לנו אירועים אליהם היינו מתפלחים בתיכון. אני חושב שלגבי הסיפור עם הטראנס זה יותר חלק מה- DNA שלנו מאשר רצון מסוים לשחרר איזושהי גרסה רק כי זה מגניב בעינינו. זה בוער בנו באמת".

אז למי שתהה, זו הסיבה בגללה הופעתם בהפגנת "תנו לרקוד בשקט"?
סבודניק:
"לגמרי, היה לנו מאוד חשוב לעשות את זה. אני לא חושב שיש הרבה נקודות בהן אתה מרגיש שאתה יכול ממש להשפיע. שם זה קרה ולכן באנו. החלטנו אפילו לבוא עם איזשהו ווקאל מסוים שיתנגן במיוחד לרגל ההפגנה הזו והצלחנו להביא אותו בצניעות גדולה, כך זה הרגיש לנו ואנחנו גאים בזה. שמחנו לחבק".

לאן אתם מכוונים את עצמכם בעשור החדש הזה?
סבודניק:
"שמע, היה לנו עשור כל כך מטורף שהתחיל בנקודה אחת ונגמר בנקודה כל כך אחרת. קשה לנחש. אני מסתכל על ההתחלה עם Red Cotton, ההתגלגלות לליין המסיבות המחתרתי 'Break It!', פתאום שחרור הריליסים בלייבלים בינלאומיים, פרויקט 'אחוזת בית' שאיחד יוצרי מוזיקת מחתרות, הקמת הלייבל שלנו גרזן רקורדס, והשנה האחרונה שבה הגענו למצב שאנחנו טסים בכל שבוע, מופיעים כל שבוע, הזוי! מצד אחד חווינו המון עומס ומצד שני היה בה המון עניין. הספקנו המון וניגנו בכל מקום עליו חלמנו מאז שהיינו ילדים, צעירים ובוגרים".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Red Axes (@red_axes_we_are) on

יש עוד לאן להתקדם?
"יש עוד המון במה להשתפר, ללמוד. בגדול ארבע השנים האחרונות, בדגש על זו האחרונה, היו ממלאות מאוד. עכשיו, אנחנו בעיקר מתרכזים לעשות דברים מעניינים בארץ. יש המון תוכניות, אירוע אלקטרוני בסדר גודל שטרם נראה בחיפה תחת השם Port2Port עם אמלי לנס, אלבום חדש ('Red Axes 100%') אותו נשיק ב-14 בפברואר במועדון הבלוק, וטור הופעות מסביב לעולם שיסכם 10 שנות עשייה מוזיקלית יחדיו. אנחנו נצא אליו בחודש הבא ואנחנו מזמינים כל בליין ישראלי באשר הוא לחבור אלינו.

חזרתם גם מהודו לא מזמן, לא?
"זה היה החלק השלישי של Trips שצולם בהודו לאחר שהקודמים היו בווייטנאם וחוף השנהב. אני חושב שהאתגר האמיתי שניצב בפנינו בעשור הזה הוא להמשיך ליהנות מהעשייה הזו. כשהיינו צעירים יותר רצנו לכל מקום שהציע לנו לנגן אפילו 8 שעות ברצף. עכשיו הדברים נראים קצת אחרת".

מה הייתם אומרים לאותם ילדים שהייתם לאחר שנזרקו מלונדון?
ארזי:
"שימו זין, גם ככה אמסטרדם מגניבה יותר".