חודשים ספורים לאחר שדיווחנו על גל ביטולי הפסטיבלים המקומיים על ידי המשטרה, הגיע זמנה של ההפקה הוותיקה בישראל - "דוף". 16 שנה של עשייה נחתמו הבוקר בבית המשפט שהחליט לדחות את עתירת המפיקים ולבטל את קיום הפסטיבל שהיה אמור להיערך היום ועד יום ראשון. ביטולו, מצרף אותו באופן אוטומטי לרשימת האירועים שבוטלו ממש לאחרונה בידי המדינה: יוניטי, שושן, סאן ביט, מידברן.

כבר כתבנו את דעתנו על המלחמה של מדינת ישראל נגד קהילת הטראנס יותר מפעם אחת. ביטול פסטיבל, ובעיקר בעקבות "מידע מודיעני לסחר בסמים", משמעותו החלטה מסוכנת שפוגעת בסצנת הבילוי המקומית ובעתיד התרבות הישראלית. מדובר במחיקת ז'אנר מוזיקלי שמהווה מפלט רגשי עבור עשרות אלפי אנשים, ומהווה ככלי יחסי הציבור החזק ביותר ברשות המדינה. זהו אחד ממוקדי המשיכה הבולטים לתיירים שבנוסף, מהווה גם מתן הזדמנות לחיזוק הכלכלה בפריפריה ומבטא את חופש העיסוק במדינה דמוקרטית.

מידע מודיעיני, הוא כלי נוח 

"מידע מודיעיני" - דרמטי ככל שיהיה, נועד לפתרון בידי גורמי האכיפה ולא צריך להיות מושלך עלינו, הציבור. ואם יש הזדמנות לעצור את הפושעים? קדימה. הם כולם כנראה התנקזו למקום אחד. למי מחכים?

בזמן שאני כותב מילים אלו אני תוהה האם לא התקבל הערב "מידע מודיעיני" על הפרחת בלוני תבערה באזור עוטף עזה. האם מישהו חושב לסגור את האזור ולהכריז על שטח צבאי סגור? אני תוהה האם לא התקבל הבוקר "מידע מודיעיני" על נסיעה במהירות מופרזת בכביש 6 של לפחות מחצית מן הנוסעים. האם מישהו חושב לסגור את הכביש ולשלוח את כולנו לעמוד בפקקים? ואני בעיקר תוהה האם לא התקבל "מידע מודיעיני" על אטימות אין קץ של המדינה.

אני מכבד את בית המשפט. וכך כולם צריכים לנהוג. אבל הפסיקה הזו וכנראה גם זו שתבוא אחריה לא יכולה להתייחס באופן אובייקטיבי לשלל המשמעויות של עוד ביטול כזה או אחר. מסיבה אחת - המדינה לא מכירה בכל הטוב שיש בתרבות הזו. המוזיקה לא ממוסדת, אין תמיכה, אין שיח. כשמניחים על כף המאזניים את "המידע המודיעיני" אל מול הנאה של אלפי משתתפים ותו לא, ברור לכולם מי המנצח. ולא תמיד הוא צריך לנצח, רק לעיתים רחוקות.

אילוסטרציה (צילום: חדשות 2, N12)
"מידע מודיעיני לא צריך להיזרק עלינו, הציבור" | צילום: חדשות 2, N12

אין לזלזל בחשיבות מידע מודיעיני הנוגע בביטחון תושבי המדינה, אך את המלחמה בסמים צריך לנהל מבלי לערב עולם תרבותי כזה או אחר. מחר בעקבות "מידע מודיעני" יבטלו פסטיבלי טראנס נוספים (אם בכלל מישהו יחליט לנסות להפיק כאלה שוב), פסטיבלים טכנואידיים אליהם יגיעו מיד לאחר מכן, ומי יודע? אולי גם את מצעד הגאווה ינסו לטרפד בגלל "מידע מודיעיני".

מישהו היה שוקל לבטל את מצעד הגאווה בתל אביב?

אם מישהו היה חושב לבטל את מצעד הגאווה בגלל מידע על סחר בסמים, הקהילה הלהט"בית הייתה על הרגליים. יש שם סמים, המון סמים. יותר מכל פסטיבל טראנס שהתקיים אי פעם במדינת ישראל. הנה "מידע מודיעיני". אבל אל תדאגו. אף אחד לא יבטל כלום. למה? כי יש ייצוג לקהילה בכנסת, יש ייצוג לקהילה בבית המשפט, יש ייצוג לקהילה בעולם התקשורת. יש לקהילה הזו אחיזה מספיק חזקה בכל מוסד כלשהו, בדיוק כפי שצריך להיות, ושום "מידע מודיעיני" לא יכול לערער על חשיבות קיום האירוע המרכזי של הקהילה הזו שעושה את דרכה בדרך לקבל זכויות נוספות כיאה למדינה שרוצה להיות דמוקרטית וליברלית.

אבל אנחנו כותבים על חיי לילה. על תרבות. על מוזיקה. ולנו, הבליינים, עדיין אין ייצוג ראוי בכנסת, בבית המשפט, בעולם התקשורת. ניסיון ראשון לייצר שיח נעשה כבר עם השרה מירי רגב שהספיקה לרדת מן הנושא. ניסיון שני נעשה ממש לאחרונה (והנה אנחנו מספרים לכם עליו לראשונה) יחד עם ח"כית נוספת למען הקמת שדולה עבור תרבות הבילוי והצעירים בישראל. נכון לעכשיו הכנסת הספיקה להתפזר ושוב נשארנו באוויר. אבל אסור להפסיק לנסות, אסור לשתוק, צריך לעשות משהו.

 

פסטיבל דוף (צילום: רוי חלף)
"חוסר יצוג ציבורי הוא שהביא אותנו למצב הזה" | צילום: רוי חלף

ממשו את זכויותכם - צאו להפגין

. תנו צ'אנס לטראנס בגרסה עדכנית ונכונה יותר ל-2019 אם תרצו. למען הז'אנר האלקטרוני, למען כל חיי הלילה, למען התרבות הישראלית שחלק ניכר ממנה מופלה לרעה, אולי נרדף. ולא בצדק. לא ייתכן שטקטיקת הממסד מאפשרת ליזמים להשקיע מכספם, מזמנם, מנשמתם, וברגע האחרון מבטל להם בצעד שח ברור. לא ייתכן שאמנים שהגיעו לישראל למרות לחץ ה-BDS, נאלצים להסתובב עכשיו בשדה התעופה ולהסביר לקולגות למה יכול להיות שטעו בכל זאת בהגעתם לפה. לא ייתכן שהבליינים שנהנים מסצנת הלילה הטובה בעולם יראו איך היא מושחתת לנגד עיניהם ואלו ישבו בבית בתקווה לשינוי.

אולי רק אחרי הפגנה תחת כיפת השמיים, תבין המדינה את החשיבות בקיום אירוע תחת כיפת השמיים, אולי השינוי נמצא שם. אולי לא. אולי יש גם דרכים אחרות. שכל אחד יפעל כראות עיניו ובמסגרת החוק. אבל אני קורא לכם, גם אם טראנס זהו לא הז'אנר האהוב עליכם, אבל אתם בליינים בנשמה, כאלה שמעריכים אירוע טוב, בין אם זה טראנס, טכנו, היפ הופ, או פופ מהניינטיז, ממשו את הזכות להפגין. ממשו את חופש הביטוי, ובעיקר ממשו את חופש היצירה. אחרי תקופה ארוכה שהכל נרמס פה, החלטתי לממש את חופש הביטוי שלי כאן. אולי מפה תתחיל הישועה ונתראה כולנו בתוך המזרקה.