כשהגעתי לגן צ'ארלס קלור למחאת איגוד הלילה ביום שבת, נדלקה לי נורה אדומה ראשונה כבר בכניסה לחניון. לרקע היעדר הסאונד הבועט והמתבקש מהליין אפ שהתנוסס מעל ההזמנה לאירוע, שאלתי את המאבטח איפה ההפגנה. "זו לא הפגנה, זו מסיבה. סע עד הסוף ותבין מה קורה כשתגיע לקצה", הוא ענה לי. כשירדתי מהרכב גיליתי את ההמולה. זה היה מחזה סוריאליסטי. מוזיקת טראנס מבית ויני ויצ'י ודיג'יי דארוויש הרימה את המפגינים שהתגלו כחוגגים במסכות, הם רקדו ושמחו, התרפקו על רגעים אלקטרוניים מהנים שהקורונה החרימה להם.
מלבד תזכורת טובה לחיי הלילה הפרועים שהיו פה לפני הנגיף ובתקווה למצוא כאלו גם ביום שאחרי, בין סט לסט עלו נואמים בכדי לקרוא לממשלה לעזרה עבור בעלי העסקים, התאורנים, הסאונדמנים, הברמנים, המלצרים, המאבטחים, המפיקים, האמנים וכל מי שהלילה הפך עבורו לחשוך יותר מתמיד. היו להם נאומים מרגשים, אמיתיים וכנים, המוזיקה הייתה מצוינת והאווירה הייתה מחשמלת, בוודאי אם לשפוט את המחאה ככזו שקמה תוך פחות מ-48 שעות, אך ספק גדול אם משם יצליחו הזועקים להביא את ההתערבות הממשלתית הנדרשת כדי להציל את תרבות הלילה שלא רואה את האור בקצה המנהרה.
בסוף, כשבכיכר רבין התנועה לאיכות השלטון מייצרת הפגנה נגד השחיתות וכשברחבת הבימה נאספים מאות רופאים מתמחים וקוראים לקצר את משמרתם שנמשכת לאורך 26 שעות עבודה, תשומת הלב התקשורתית והציבורית כאחד מתקשה למצוא מקום לאנשים שמזוהים עם כיף והנאה. ככה זה בימים שלהוריד את הכלב זה הרגע הכי משחרר ביום. ולכן, הטור הזה נכתב. כדי שהאיש הנכון להגן על הנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל יידע להגן על אחד מהם שעומד למות בשדה הקרב של המלחמה בקורונה.
כבוד ראש הממשלה, לא השגתי את לוח הזמנים שלך, אבל אני יודע שפגישה עם אנשי איגוד הלילה טרם נרשמה וחבל על כך. בשיחת זום שלא תעלה על חצי שעה, תוכל להבין שהאנשים המושמצים ביותר במשק הם אנשי תרבות שלא נופלים בערכם מאף ענף אחר בארץ. שסוג העסק בו הם מחזיקים ופועלים מייצר תזרים מזומנים גדול לקופת המדינה באופן ישיר ובאופן עקיף מייצר כלכלה איתנה בזכות מתן לגיטימציה תעסוקתית לעסקים אחרים וביניהם מסעדות, מזנונים, בתי מלון, מוניות, תחנות דלק ופיצוציות. מלבד זאת, חיי הלילה הם מוקד משיכת התיירים החזקה ביותר שיש למדינת ישראל וכלי ההסברה הטוב ביותר שיש ברשותה. אבל בוא נימנע מלספר על דגלי ישראל שנוהגים להתעופף בפסטיבלים הגדולים בעולם, בוא נשאיר משהו לזום.
להבדיל מכלל העצמאיים, החוזה בין המדינה לבין אנשי הלילה מעולם לא הופר כי הוא מעולם לא נחתם, עשייתם של אנשי הלילה תמיד נמדדה במעמד צד אחד, שלהם, לבדם. מדובר בעולם תעסוקתי נרדף, מושמץ וככזה שאף משרד ממשלתי לא מוצא לנכון לאמץ בכדי לחזק את הכלכלה, התיירות ויחסי הציבור של ישראל בעולם. הקורונה פוגעת בכולם, מלבד אנשי הלילה ישנם אלפי עסקים שלא יצליחו להתאושש ביום שאחרי. אבל נכון לעכשיו, תרבות הלילה הייתה הראשונה לסגור את שעריה וכנראה תהיה גם האחרונה לפתוח את הדלתות והמשמעות לכך היא גזר דין מוות.
הפחד מצפיפות והתקהלות גם תחת הגבלות כאלו ואחרות הוא מובן, אבל אם לא יימצא הפתרון שישאיר את האנשים האלו על הרגליים תרבות הלילה תימחק. נוכל לשכוח מ-3 מיליון תיירים בשנים הבאות, נוכל לשכוח מהעיר הגדולה, נוכל לשכוח מהפורקן האולטימטיבי לכלל הצעירים יוצאי השירות הצבאי, נוכל לשכוח מפריצתם של אמנים ישראליים בעולם הגדול וזה עוד לפני שנדבר על המשמעויות שעוטפות את הסיפור.
כדי שנוכל לצלול לעומק אני מבקש ממך שיחת זום אחת, שיחה קצרה עם נציגי איגוד הלילה שיציגו לך מה הם מציעים לעשות כדי שהנכס האסטרטגי שנקרא חיי לילה יישאר כאן כשהקורונה תחלוף. רק תחשוב על ההצלחה הכבירה שהשגנו עם תעשיית ההיי טק. כולם הרי מדברים על ישראל הטכנולוגית, אז למה שלא ידברו גם על ישראל הכיפית? עד התפרצות הנגיף היינו בדרך להיות מעצמת בילויים בהתהוות - ואם ניצלח את המשבר, תדע שזו השנה שבה 3 מיליון תיירים ייראה כמו נתון קליל מהארכיון. העלייה במספר התיירים תהיה חדה במיוחד, עם הקורונה או בלעדיה. ומיותר לציין איזה מנוע כלכלי ותדמיתי זה יהיה. ההישג הזה יכול להיות רשום על שמך. אתה זמין?