סלון מלא עשן, חצאי בקבוקי בירה על השולחן, שאריות קססה על הרצפה וחבר אחד שממלמל משהו על זה שאין לו כוח לצאת - פלוס מינוס זו תבנית הישיבה השגרתית לקראת כל מסיבה אליה יוצאים כל הגאנג יחדיו. המשותף לכלל הישיבות האלו היא אותה מוזיקת רקע הבוקעת מהטלוויזיה. להיטי הסלון החדשים הם קטעים מלודיים מבית בוילר רום, עוד וידאו מהסירקל וכמובן איזה לייב סט מטולום. לכן, נחיתתו של היוטיוב במרכז הבית הפך את כולנו לזרוע התפוצתית של המוזיקה הכי מגניבה לכאורה שאנחנו מכירים.
הסוגייה הזו הביאה אותי בשבת האחרונה למבחן שטח פוטנציאלי: האם הסטים הוויראליים והמרשימים, אותם אנחנו דואגים להפיץ וללעוס בכל ישיבת סלון אכן מתורגמים למסיבה מוצלחת או שמא קליפ לחוד ומציאות לחוד? נחיתתה של הפקת The Gardens of Babylon ההולנדית ובראשה הצמד פולו אנד פאן כאן אצלנו בישראל הייתה הזדמנות לקבל תשובה.
האיוונט גלגל אותנו לחוות רונית. אני שונא עד מוות הפקות הנערכות בגני אירועים. לא יודע, קשה לי להתנתק מרובד האסוציאציות ששולח אותי היישר אל מחוזות הפרגית בשערות קדאיף. אבל משהו הפעם היה שונה. למרות ההינומה הלבנה שהתגלגלה בשער הכניסה, ההפקה הצליחה לצבוע את השטח בגוונים נכונים של מיני פסטיבל: מחצלות נפרסו לרווחת הנטרקים, האגם השרה אווירה פתוחה, והבמה שעוטרה בצמחייה הצליחו לשלוח אותנו היישר אל סרטון סט חממת הזכוכית הצרפתית של פארק אנדרה סיטרואן בו ניגנו, איך לא, פולו אנד פאן.
זו לא הפעם הראשונה שהצמד הזה מנגן כאן. בפעם שעברה זה קרה בהפקת DGTL, אך תמונת המצב כאן שונה. מצחיק להגיד את זה, אבל 4,000 בליינים הגיעו לכאן כדי לקחת חלק בחוויה אינטימית יותר, נגישה יותר. לעמוד מאחוריהם, לצלם אותם מקרוב, לעמוד ברחבה ולהרגיש כאילו זה רק אתה, הם והחברים מהסלון.
בשעה 16:30 עלו לבמה ג'ניה טרסול וחיים שלחצו על כולנו פליי כבק טו בק. סט בועט מצליח לרמוז על מה שעתיד להתחולל כאן כשהלהיט Takadoom מהווה כחותמת הסופית - הקהל על הרגליים והוא פה כדי להתמסר. ואז הגיע התור שלהם.
פולו אנד פאן עלו לבמה לקול שריקות ומחיאות כפיים סוערות ומלאות ציפייה. מוזיקה אלקטרונית שנראה כי נחתה מן החלל הצליחה להשרות וייב משוחרר ברחבה שלא הפסיקה לזוז לרקע להיטים כמו Nanã, Bakara ו-Dorothy שגרם לקהל הבליינים לחייך ולנסות למלמל את מילות השיר הצרפתי למרות שאין לו באמת מושג מה הוא אומר.
פתאום רוחות האלקטרו - דיסקו מרגישים צרפתיים בהרבה מכל מוזיקת שאנסון כזו או אחרת. זאת הגדרה תרבותית חדשה לז'אנר מוזיקלי עליו הצמד מצליח לקחת בעלות. והבליינים? מאמינים לכל ביט קטן. ובצדק. את הערב שלנו חתמו בהצלחה יתרה רד אקסס שגם הם זכאיים לכל מחמאה כזו או אחרת. הלחשושים בטראק Waiting For A Surprise התכתבו עם האווירה הצרפתית שהביאו איתם פולו אנד פאן ונראה כי Sun My Sweet Sun שלהם היה מצליח לגרום גם לעמנואל מקרון להרים ידיים ולשרוק בהתלהבות.
גוד וייב של שבת בצהריים, סדר וארגון ראויים לציון וקהל שהגיע לשמוע מוזיקה שונה לצד אמנים ישראליים שצברו קהל מעריצים גדול, הצליח להרכיב את המתכון הנכון למסיבה מצוינת. אבל זו לא המסקנה העיקרית.
האירוע שהתבסס על הגעתם של הצמד הצרפתי הוכיח שלזירה האלקטרונית יש חוקים חדשים. קהל הבליינים המקומי לא נרגש יותר מאמן שהוא רק שם גדול שנוחת בעוד קלאב כזה או אחר. הוא מחפש מוזיקה טובה, אבל כזו המתכתבת עם הנוף והתפאורה שגורמים לו לצרוך במשך שעות על גבי שעות את המוצר המוגמר - חווית בילוי שנראית כמו מיליוני צפיות ביוטיוב. אנחנו הרגשנו משהו די דומה. וזה אומר המון.
