תוך מלמולים בנוסח "זה פה?" אולי פה?", הצלחנו לדלג על הבלוק הנכון מספר פעמים כשניסינו לאתר את היעד אותו חיפשנו. מזג האוויר הכניע את הרחוב כשכניסה מפוצצת ממתינים נעדרת מהעין. הגשם מכה בנו, דיזינגוף מת ואיתו הציפייה, כשלפתע "זה כאן! זה כאן!" נזעק מפי השותף שלי להערב, "בוא לפה!" הוא האיץ בי. קפצנו ורצנו בין השלוליות עד שהגענו למחוז חפצנו, משכנו את הדלת בחוזקה כשקול טריקה רועמת פילח את האוויר הקר. צריך לדחוף, לא למשוך. הגענו. אנחנו פה. נכנסים סוף סוף (רטובים ומבוישים) לבר הקוקטיילים ג'ספר ג'ונס.
בזמן שאנחנו מנסים להסדיר דופק ונשימה, החבר'ה של ג'ספר הרגיעו אותנו עם צ'ייסר על חשבון הבית. "ברוכים הבאים", מקבל אותנו הברמן תוך מזיגה ראשונית ובהנחת תפריטים על הבר. יחד עם צינון סף הטירוף, מתגלה הג'ונס כחלל הראשון מבין צמד הברים החולקים את אותה קורת גג. כמה כיסאות סביב דלפק עשוי מתכת, קירות בצבע כחול ועמדת דיג'יי ממנה בוקעת מוזיקת דיסקו שמחה בווליום נעים, מהווים מעטפת למופע המרכזי של הג'ונס – הבר עצמו. בתוכו, מתנהל סט שיקשוקים וערבובים מטריף - אם תרצו B2B המורכב משני ברמנים מנוסים במיוחד.
המקום הזה לא עוסק בסיפורי הילולה על לילות בועטים, סמים או סטוצים בשירותים. הוא עוסק באווירה מוקפדת ובעיקר במוצר עצמו - הקוקטייל - שם מרכזים את מיטב המאמצים במטרה להציג בפנינו, הבליינים, את השלוק האולטימטיבי.
והוא אולטימטיבי: קוקטייל Penicilin הכולל שיבאס, לימון, דבש, סירופ ג'ינג'ר וטליסקר מצליח למשוך לנו בנימי הלשון, וקוקטייל ה"זומבי" שכולל 3 סוגים שונים של רום, סירופ תבלינים ביתי, פסיפלורה ומיץ תפוזים, גורר אותנו בעקבות עשן מקל הקינמון הבוער לעבר חלוקת סופרלטיבים. הזמנו כמובן גם מאנצ' כבד שיכבה את צלצולי הקיבה; "הענק הירוק" הוא כיכר לחם מלא במיקס של גבינה צהובה, מוצרלה ואיולי בזיליקום. הוא מתעכב. אנחנו נאלצים להירגע עם תערובת מיקס פיצוחים חביבה שמוכרת לכם מהפיצוצייה הקרובה לביתכם.
בסופו של דבר "הענק הירוק" הגיע והוא היה חביב אך לא שובר קופות. לסגירה, אנחנו מזמינים שלוק נוסף אותו הברמן יבחר ללא הגבלות טעמים ובקשות אישיות. הוא כלל וויסקי שיפון, קוניאק, וורמוט, קציפת חלבון והמון אינטואיציה. הוא פגע בול. אנחנו מחליטים לפרוש בשיא ולהתגלגל לבר הג'ספר הנחבא מאחורי דלת צדדית.
פה כבר מדובר בעולם מקביל. מלבד תפריט האוכל הזהה, אין שום פרט שיזכיר לכם את האח התאום ממנו הגחתם לפני רגע: תפריט הקוקטיילים מגיע בכרטיסייה, אל הברמנים מתווספים מלצריות, העיצוב הקר מתחלף באלמנטים של עץ, האווירה קוזית לחלוטין, הווליום עולה ויחד איתו נעלמת מוזיקת הדיסקו לטובת טכנו גרמני. גם קהל הזוגות של הג'ונס משנה את פניו לטובת כמה חנונים שהחליטו להגר מהספרייה לעיר הגדולה, שולחן חברות, ג'ינג'י אחד שנשבע לי שהוא בן דוד של רון ויזלי (או לפחות של מי שמגלם אותו) וכמה אנשי לילה שהחליטו לערבב את עצמם בקלחת ביטרים רגע לפני שהם יוצאים לעבודה.
הסאונד, האלכוהול, השעה, הכל מתחבר לחבילה שמתחילה למתוח גבולות ואנחנו בעד: החברה שנשבעה ש"לא תספר לאף אחד" פתחה פודקאסט על השולחן, הדייט המת התחיל לרקוד, וויזלי? מנסה לכשף איזו מוגלגית על הבר. היא מעלימה אותו החוצה לסיגריה.
הערב שוב נפתח ואנחנו איתו - מנת קלצונה ממולאת בנוטלה היא מנה מושחתת וראויה, "שון קלובר קלאב" הוא קוקטייל שכולל ג'ין, סירופ בלאקברי, חלבון ומיץ לימון - ומתגלה כפשוט וטעים. קנקן התה שנוחת על השולחן מצליח לסובב כמה ראשים של סקרנים, ומהר מאוד מתברר להיות קוקטייל ה"גיישה" - שלוק לחלוקה, נטול כל סממן סקסי ונטול עוגיות לטבילה, מצליח באמצעות בסיס ג'ין, מחית מנגו וביטרס שונים לעורר בנו חיוך. הוא נמזג לכוסות קטנות, מלאות בנענע ובקוביית קרח גדולה וחזקה מספיק בשביל להחזיק אל מול מזג האוויר המתבהר כאן. לאור החמימות, אני מחליט להימנע מחלוקה ולהתפזר עם עצמי. ותביאו עוד אחד בבקשה. אחריו, נצא לכיוון הבית.
הג'ספר והג'ונס הם שני ברים שונים אבל בעצם מרכיבים גוף אחד. הג'ונס הוא בר ערב קלאסי קטן ומוקפד, בו אפשר לצאת לדייט מזדמן או סתם לעשות דאווין על הבוס איתו בדיוק רצית לדבר על ההעלאה. אך למרות שהוא עומד בזכות עצמו, גדולתו היא דווקא בחימום לקראת הבלאגן שקורה שם בפנים, בתוך תוכו, כשהג'ספר מצליח למקסם את הערב בו נשתה, נדבר, נרקוד ונחליף מספר עם זאת מהשולחן ממול. מדובר בקיק רציני לחווית הבילוי שמתחילה רגועה ונגמרת משוקשקת לחלוטין בין מימד אחד למימד שני. כמעט ועפנו לחלל.