העשור הנוכחי ייזכר כעשור בו הפכה המוזיקה האלקטרונית למיינסטרים וקיבלה הכרה כלל עולמית. בתחילת העשור הז'אנר נראה מעט שונה מהיום, כשאחד מהסגנונות ששלט במוזיקה האלקטרונית בתחילתו היה הדאבסטפ שבהובלתו של סקרילקס, הפך לאחד הז'אנרים החמים בעולם.
גם בארץ סצנת הבייס (המטה-ז'אנר שמתוכו צמח הדאבסטפ) הפכה לחזקה, ובתחילת העשור נחתו כאן כמה מהשמות הגדולים ביותר בסצנה, ביניהם Skism, Flux Pavilion ו-Eptic. עם הזמן, בהתאם להלך הרוח העולמי גם בארץ החלה הירידה, וסצנת הדאבסטפ נעלמה.
הרצון לשמוע את המוזיקה שהם אוהבים ובעיקר לנגן אותה, הוביל כמה יוצרים ישראלים לקיים מסיבות דאבסטפ עצמאיות לחלוטין, "בתור יוצרי דאבסטפ, היו חסרים לנו מקומות לנגן בהם בגלל שהסצנה הייתה מתה", מספר עמי מצרפי, ממייסדי בייס.קאמפ, ליין מסיבות הדאבסטפ המוביל בישראל ואמן יוצר בשם Tetrix Bass, "החלטנו להתאגד, לקחת מקום ולנגן ללא מטרות רווח בעיקר בשביל עצמנו ובשביל החברים שלנו. מהר מאוד, כשהשמועה התפשטה, ההתכנסות הזו נהפכה למשהו גדול יותר בכל פעם בלי שבכלל התכוונו שזה יקרה. בערך שנה לאחר מכן פנו אלינו מבית הספר למוזיקה BPM ואמרו לנו 'בואו נעשה משהו שישלב את הבוגרים שלנו ואת הליין', השקענו יחד, וזו הייתה הפעם הראשונה שהוצאנו אירועים החוצה לפרסום בצורה שפונה לקהל שלא מכיר".
מתי הבנת שיש קהל שעדיין צמא לדאבסטפ?
"כשהבאנו בפעם הראשונה אמן מחו"ל והאירוע הצליח. זה היה סיכון שלקחנו כי לא הייתה כאן סצנה ופחדנו מאוד אבל החלטנו להשקיע מתוך אהבה, בסוף זה השתלם והוכיח שכנראה עדיף לקחת סיכונים במקום לשבת ולבכות על המצב של המוזיקה הזו בארץ".
ב-2018 ראינו כאן כמה מהשמות הכי גדולים בתחום, אבל השנה ראינו אמנים קצת פחות מוכרים. מה קרה?
"זה דווקא נחמד שאתה אומר את זה! פעם היה חשוב לנו להביא את הטופ של התעשייה ישר מהבמות הגדולות כמו טומורולנד ואולטרה, וזה מהלך שאפשר את המצב היום שבו הדגש הוא על זיהוי מגמות שונות שעולות בסצנה. אני למשל רואה שיש עליה בבייס המלודי ובסגנונות הכבדים יותר. אני רואה אמנים כמו אוליברס ו-CHIME, שהגיעו רק השנה והבאנו להם קהל, זה יותר מרשים מלהביא את NGHTMRE שהרבה מכירים מטומורולנד. גם השנה, היה כאן PhaseOne ועוד כ-8 אמנים מחו"ל והשנה עוד לא נגמרה".
"ההפקות הגדולות בישראל עוברות מתכון מוכן – אם משהו עובד - יעתיקו אותו ולא ינסו לזהות את הדבר הבא"
סצנת הבייס המקומית הצמיחה גם כמה כוכבים בינלאומיים שבמטרה לפתח את הקריירה, עברו לארה"ב בה הז'אנר חזק במיוחד. "גם בגלל שהשוק בארץ קטן, יש כאן הפקה אחת ואי אפשר להתפרנס בכבוד כאמן עם המוסיקה הזו כרגע בישראל, אמנים מרגישים צורך לעזוב למקומות בהן יש סצנה רוויה", מספר עמי, "יש אמנים שעזבו מזמן ועשו חיל כמו RIOT. רק השנה עזבו את הארץ LUX, WHALES ו-MARTZ".
קצת עצוב שהם צריכים לעזוב את הארץ בשביל להצליח.
"במדינה שבה מועדונים נסגרים על ימין ושמאל ומועדון צריך למכור המון אלכוהול כדי להרוויח, הקהל שיוצא ולא בשביל רעל על סוגיו אלא בשביל המוזיקה, משלם את המחיר וכנ"ל האמנים שמנגנים לקהל הזה. אני אנצל את ההזדמנות כדי להגיד שחשוב לנו להקשיב לחומרים ולאמנים מכל קצוות המדינה והסקאלה של מוסיקת הבייס בארץ ולעזור להם למצוא את הבמה אצלנו, לדעתנו הם העתיד והמנוע של ההפקה שלנו, מוסיקה מקורית תמיד הייתה האמירה שלנו והייצוא הגדול מישראל מוכיח כמה המוצר פה חם ואיכותי".
בארה"ב מוזיקת הבייס על שלל הז'אנרים שלה הפכה למרכזית מאוד וגם באירופה היא נמצאת בעליה, אך ההפקות הגדולות בישראל עדיין לא מזהות את הפוטנציאל הגדול. לדעתו של עמי זה נובע מחוסר תעוזה, "ההפקות הגדולות בישראל עובדות לפי מתכון מוכן, אם משהו עובד - יעתיקו אותו ולא ינסו לזהות את הדבר הבא. בשנים האחרונות הבייס היחיד שיש בארץ זה בייס.קאמפ. האנשים עם הכיסים השמנים יתחילו לרחרח כשנביא לאירועים שלנו אלפים אבל זה לא משהו שמכוונים אליו, בדיוק כמו שלא כיוונו למצב היום. כרגע אנחנו נהנים מחופש אומנותי כשכסף הוא לא שיקול".
היו כאן כבר כמה אירועים אליהם הגיעו כמה אלפים, היו הצעות בעקבות זה?
"תמיד יש הצעות ואנחנו תמיד בעד שיתופי פעולה. המטרה היא לגדול בשביל לאפשר יותר לסצנה בישראל. עם זאת אנחנו לא מוכנים לוותר על העקרונות שלנו. המשוואה היא קודם כל גילוי מוזיקלי וחופש אומנותי ורק אז רווח כלכלי וגדילה כמותית".
כמו כל מי שמנסה להפיק אירוע בישראל, מצרפי נתקל לא פעם בקשיים להביא אמנים לישראל, בעיקר בגלל המציאות הביטחונית המורכבת, "כבר היו לנו ביטולים", הוא אומר, "בימים של צוק איתן היה אמן שאמר לנו 'דברו איתי עוד שנתיים לפחות'. אנחנו מקבלים הרבה שאלות מהמנהלים וסוכני הבוקינג של האמנים על המצב הביטחוני. לשמחתנו, כשהאמנים מגיעים לכאן הם מגלים שזה בדיוק ההפך משחשבו ומרגישים שתל-אביב זה מקום בטוח בשבילם. הם מאוד מעריכים את האנרגיה של הקהל הישראלי וחוזרים לספר עלינו לאמנים אחרים. לצערי יש גם אמנים כדוגמת סולטן (דיג'יי איראני) שאנחנו לא יכולים להביא גם אם נרצה. אלה דברים שצריך לחיות איתם לצערנו, עם זאת תמיד נשתדל לייצג בצורה הכי טובה את ישראל".
2019 אוטוטו מסתיימת, איך אתם מסכמים אותה מבחינתכם?
"זו השנה הראשונה בה התאפשר לנו לשחק קצת עם הקצוות המוזיקליים. ההצלחה בשנים האחרונות פתחה לנו דלת להביא אמנים פורצי דרך מהקצוות של הסצנה, רגע לפני שהם הופכים לדבר הבא. אמנים כמו Oliverse, Chime ו-Beatcore, והשנה עדיין לא נגמרה.
זה אומר שנראה כאן עוד אמן בינלאומי השנה?
"כן. בדצמבר יתקיים האירוע שיסגור את השנה. אפשר לרמוז בעדינות שהוא ישלים את הרצף של אמנים מהפסטיבל האהוב עלינו – ראמפייג'. זה אירוע שהוא קודם כל לקהל הבית שלנו שתמך בנו לאורך כל הדרך. הם יוכלו לקנות כרטיסים כבר באירוע שלנו בשישי הקרוב, כאשר הם עוד לא יודעים מי האמן. המחיר הוא מוזל ומיועד להם. כמות הכרטיסים לאירוע תהיה קטנה והם יקבלו זכות ראשונים על הכרטיסים".
מה מצפה לנו ב-2020?
"נתמקד יותר בזיהוי מגמות בסצנה. כרגע אנחנו רואים שיש יש עליה חדה בחומרים מלודיים ומנגד עליה בחומרים כבדים ויותר מנותקים ממלודיה ולשם הבוקינג הולך בעיקר ב-2020".
אנחנו נראה כאן את שני הקצוות האלה?
"כן. אם פעם הדגש היה להביא את כל מה שבמרכז היום אנחנו במקום של להגיד 'זה מעניין, זה יפרוץ את השוק', אנחנו לגמרי הולכים להתמקד בזה".