בירה לאגר היא בירה שנוצרה בתהליך של תסיסה בטמפרטורות קרות, ולאחר מכן אוחסנה בטמפרטורות קרות אפילו יותר. הדוגמה המודרנית לבירת לאגר היא היינקן – ככל הנראה אחת מבירות הלאגר המפורסמות בעולם (אם לא הכי מכולן). בירת הלאגר נולדה עוד הרבה לפני שהיינקן הגיעה לעולם – והניסיונות הראשונים שידועים לייצור בירת לאגר, היו ככל הנראה במאה ה-15 בגרמניה. הגרמנים חיפשו מקום לאחסון של הבירה לתקופה ארוכה, והחליטו לאחסן אותה במערות שידועות בטמפרטורה הנמוכה שלהן.

נקמה בכוס בירה

על התגלית של הלאגר המודרני חתום לא אחר מאשר לואי פסטר, שכאשר התחיל להתעסק בבירה הוא כבר היה מדען ידוע. למה הוא החליט להתעסק דווקא בשמרי בירה? הוא רצה לנקום נקמה לאומית (לא פחות!) בגרמניה. גרמניה תקפה את צרפת ביולי 1870, וגרמה לבנו היחיד להתגייס ולהפריע לבניית מעבדתו של פסטר. ומה יותר משפיל משדרוג של המשקה הכי מזוהה עם גרמניה?

הוא נכנס למעבדה שלו ויצא למחקר מעמיק אחרי שמרי הבירה, והוא מי שגילה את יסודות תהליך התסיסה של השמרים. אבל הקרדיט האמיתי על בירות הלאגר שייך לאיש הרבה פחות מוכר בהיסטוריה – ד"ר אמיל כריסטיאן הנסן – מי שהצליח לבודד את השמרים לשמרי לאגר ושמרי אייל. ד"ר הנסן היה כימאי שעבד במעבדת המחקר של מבשלת קרלסברג בקופנהגן ב-1880, ושם גילה את התגלית החשובה.

View this post on Instagram

A post shared by Магазин ПИВНИЧОК | Челябинск (@pivnichok_74)

קרלסברג לא שמרה את הגילוי של הנסן לעצמה, אלה פירסמה אותו ב-1883 במאמר מדעי, שאפשר למבשלות בירה בכל העולם לאמץ את הטכניקה הזו. בהתחלה שמרי הלאגר נקרא על של קרלסברג – accharomyces Carlsbergensis, אך לאחר מכן הם שונו לשמו של פסטר –  Saccharomyces pastorianus.