כס המלכות: אמבפה הכתיר עצמו כיורש של מסי

קאט לאמבפה. המעבר שלו בקיץ שעבר לפריס סן ז'רמן היה מוזר במקרה הטוב ורע במקרה הרע. העונה הראשונה שלו לצד ניימאר ואדינסון קבאני לא הייתה הכי נעימה לעין והחשש הגדול היה שהיכולת המבטיחה והקסומה שהציג במונאקו תלך לאיבוד בשנים הקרובות בבירת צרפת, גם בגלל שהוא לא יהיה השחקן המוביל של הקבוצה וגם בגלל חוסר התחרות בזירה המקומית.

לגבי הבעיה השנייה, אין לאמבפה יותר מדי מה לעשות ורק אם יעבור מתישהו לפרמיירליג או לריאל/בארסה הוא יוכל להימדד לאורך עונה שלמה מול תחרות רצינית. לגבי הבעיה הראשונה, היא יכולה להסתדר בקרוב מאוד כי כאמור, לפני שריקת הפתיחה בקאזאן ואחרי שריקת הסיום, זה לא אותו אמבפה.

מעכשיו, הוא אגדת מונדיאל. עדיין רק אגדה נקודתית, משחק היסטורי שכולנו נדבר ונספר עליו עוד עשרות שנים, אבל אחרי שער הניצחון מול פרו בשלב הבתים וההופעה המושלמת הזו, אם אמבפה ימשיך להיות האיש המרכזי של צרפת ואם היא תגיע רחוק בטורניר, מהר מאוד החלום לפיו הוא יהיה יום אחד "תיירי הנרי חדש ומשודרג" יהפוך למציאותי.

אם יום אחד, בעתיד הקרוב או הקצת יותר רחוק, קיליאן אמבפה יזכה בכדור הזהב או יהפוך לפי הקונצנזוס לשחקן הטוב בעולם, תזכרו את ה-30 ביוני 2018 כנקודת המוצא. 20 שנה אחרי אואן, שאף פעם לא הצליח להגשים עד הסוף את הציפיות ממנו. איזה מזל לאמבפה שהוא נולד בצרפת, ולא רק שיחק בה את המשחק ששינה את החיים שלו.