האוהדות הדניות מול ההולנדיות: מי יותר יפות?

יוהנסבורג נצבעה בכתום בוהק. אחרי ארבעה ימי משחקים די בינוניים ואכזבה מהקבוצות הגדולות (להוציא את גרמניה הנפלאה) נבחרת הולנד שלחה מסר לעולם עם ניצחון 0:2 מרשים על דנמרק.

נכון, היכולת לא היתה מהטובות ביותר, אבל הנבחרת של ברט ואן מארוויק הראתה ניצוצות של כדורגל מרגש ועוד בלי אריאן רובן. כשהוא יחלים לחלוטין מהפציעה, תהיה לנו מועמדת רצינית ללכת עד הסוף.

האווירה באצטדיון ה"סוקר סיטי" הנפלא נתנה תחושה כאילו הגענו בטעות לאמסטרדם. בין 40 ל-50 אלף אוהדים הולנדים צבעו את הרחובות, את הרכבות ואת כל דרכי הגישה וסיפקו לנבחרת האורנג' את האווירה הכי ביתית שיש.

מי שחשב שדנמרק תוכל להוות יריב להולנד, קיבל תשובה ניצחת: לא יריבה בקהל ולא יריבה על המגרש. גם אלו שחשבו שהאוהדות הדניות יוכלו להתמודד עם האוהדות ההולנדיות התבדו. היופי ההולנדי ניצח בכל פרמטר.

בכניסה לאצטדיון כל אחד עצר את נשימתו לכמה שניות. יציעים שלמים צבועים בכתום ודגלי הולנד בכל מקום. פה ושם ראינו נקודות אדומות דניות, אבל המשחק היה לחלוטין משחק ביתי של ההולנדים כשהגל הכתום שלט ביציעים.

המשחק עצמו לא היה מבריק, אבל יעיל מאוד. ווסלי סניידר מרחף מאז שהוא עזב את ריאל מדריד וממשיך את היכולת הנפלאה מאינטר. מספר 10 קלאסי. רובין ואן פרסי חזר מהפציעה רעב וההצבה שלו כחלוץ בודד מבלבלת כל הגנה.

דירק קויט לא נהנה העונה מכדורגל בליברפול וגם רפאל ואן דר וארט היה מעדיף לשכוח את הקדנציה בריאל מדריד. התוצאה: קבוצה רעבה. אם נוסיף את אליה הנפלא שעלה כמחליף ורקד על המגרש ופתאום ההולנדים נראים כראויים לתואר העולמי. רגע, איפה, איפה לעזאזל רובן נכנס בפאזל הזה?

הולנד של היום היא לא הולנד של פעם. מצד אחד, לא הנבחרת המלהיבה של 1988 עם חוליט, ואן באסטן ורייקארד, מצד שני לא הנבחרת המפולגת של סיידורף ודווידס. שילוב של איחוד, כישרונות על שלא מתבלטים ומתנהגים ככוכבים, הגנה חזקה מאוד וניחוח לטיני עם הנעת כדור מהנה.

היציאה מאצטדיון היתה חוויה לא פחות גדולה מהכניסה. ההולנדים ניצלו את השעה המוקדמת כדי לרקוד בתחנות הרכבת ובאוטוסטרדות עם קסדות הבירה, התחפושות המקוריות ושירים בהולנדית כבדה.

העוצמה הנשית ביציעים, כמיטב המסורת של המדינה הנפלאה הזאת, יוצרת גל של אופטימיות זהירה. קבוצת אוהדים מבוגרת אפילו הביאה גביע עולמי מדומה, אבל כשהתבקשה להניף אותו היא ביקשה לחכות עוד קצת. לפחות עד 11 ביולי.

ומי שחושב שההולנדים עדיין אוהבים את ישראל, צודק ובגדול. אוהדים הולנדים שיצאו מהאצטדיון מצאו עצמם מתחבקים עם הקולגות מישראל ואפילו שמענו אוהדים כתומים באופוריה ששואגים: "I LOVE YOU ISRAEL". גם כשהמצלמות נדלקו רבים מהם אמרו עד כמה הם אוהדים אותנו. אי אפשר שלא להתאהב באורנג'. אז מי אמר שלא אוהבים אותנו?

הדנים איכזבו מאוד. אם נחזור 10 חודשים אחורה, קצת חבל שנבחרת כל כך מוגבלת הצליחה להדיח במוקדמות את שבדיה המסקרנת של זלאטן איברהימוביץ'. בשביל ניקלאס בנדטנר וקצת יון דאל תומאסון היה עדיף לראות את הויקינגים הצהובים ביציע. המזל של הדנים הוא שבבית כזה, הם עוד יכולים לעלות לשמינית הגמר.

התחושה בסוקר סיטי היתה שהולנד שומרים את הכוחות למשחקים הקשים באמת. גם הניצחון של יפן על קמרון הקל במידה מסוימת על הכתומים, שאמורים לטייל בקלות לשלב הבא ומהמקום הראשון.

לאוהדים שנמצאים בדרום אפריקה נותר לקוות שההולנדים יגיעו כמה שיותר רחוק. הקסם ביציעים, היכולת על המגרש והצבע הבוהק יכולים לעשות את ההבדל במונדיאל האפרפר קצת, שעדיין לא מצליח להתרומם.