צרפת נגד אורוגוואי: גרסת צבי הנינג'ה

צבי הנינג´ה. קוואבנגה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

רבים מאיתנו גדלו על סדרת הטלוויזיה הנפלאה, "צבי הנינג'ה". העלילה פשוטה להקסים (ואמינה!): ארבעה צבים מוטאנטים שנוצרו על-ידי חומצת מוטגן וקרויים על שם אמני רנסאנס, מתגוררים במערכת הביוב של מנהטן, מתאמנים בקונג פו ונינג'יטסו תחת הדרכתו של מאסטר ספלינטר העכברוש, אוכלים פיצה, מריצים דחקות ועל הדרך מצילים את העולם פעם בשבוע במלחמתם נגד הרוע, בראשותם של קרנג, שרדר ושאר הנבלים ממימד איקס הנורא.

מי מאיתנו לא התחפש בצעירותו לאחד הצבים בפורים? חלם להיות מנהיג כמו ליאונרדו, להיות מיומן בנונצ'קו כמו מיכאלאנג'לו, או לצאת לדייט עם אפריל אוניל, שהתלבושת הצהובה האחידה שלה הצליחה להשכיח מהגיקים שבינינו אפילו את פרינסס ליאה והביקיני המוזהב מ"מלחמת הכוכבים"? מי מאיתנו לא ייחל לעוד כישלון מפואר של שרדר? צחק עם ביבופ ורוקסטדי המגושמים? ריחם על באקסטר סטוקמן?

איך כל זה קשור למשחק בין צרפת לאורוגוואי ולכדורגל בכלל אתם שואלים? זה לא קשור. אבל אם נדמיין חזק אפשר בהחלט להשוות את הנפשות הפועלות שייקחו חלק במשחק בין צרפת לאורוגוואי לדמויות הסדרה הנהדרת.

בתפקיד הרשעים נמצאת, כמובן, נבחרת צרפת, שאי אפשר שלא להתרגז על הדרך שבה העפילה לטורניר הגביע העולמי. נגיעת היד האכזרית ההיא של תיירי הנרי גמרה ל-6,197,100 אירים את החלום.

אותה דקה קריטית שבה עם שלם של ג'ינג'ים חובבי שיכר עצר נשימה וראה את "תיתי" הנרי נוגע בכדור בידו בבירור ומעביר כדור רוחב לוויליאם גאלאס שממרחק של 20 ס"מ, מרחק שממנו גם אפריל אוניל הייתה כובשת, דחק פנימה, קבע את גורל המשחק וחרץ את גורלם של האירים.

צבי הנינג´ה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

לעומתה, אורוגוואי כמו נבחרות דרום אמריקניות אחרות היא נבחרת שמחה, עליזה שמשחקת כדורגל מהנה. פירוש שמה של אורוגוואי בשפה המקומית הוא "נהר הציפורים הצבועות", שיחד עם כינוי נבחרת הכדורגל של המדינה, "השמיים הכחולים", מעידים השמות הללו על מדינה אופטימית, ודי בכך כדי לקטלג אותה כדמות "הטובה" בכתבה, זו שתתייצב "מאנו-אה-מאנו" מול "צרפת" הרשעית שלנו.

למרות שאוכלוסיית אורוגוואי מונה רק כ-3.5 מיליון תושבים לעומת 65.5 מיליון בצרפת, "השמיים הכחולים" לא בהכרח יגיעו למשחק בתפקיד "האנדרדוג". ראשית, משום שהמצב החברתי בצרפת בכי רע, ושנית, משום שהצצה קטנה בטבלת הזכיות של כל אחת מהנבחרות מגלה שדווקא לאורוגוואי הקטנה שתי זכיות בגביע העולמי (1930,1950) לעומת זכיה אחת בלבד של הצרפתים.  

צבי הנינג´ה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

הרעים: צרפת
בתפקיד קרנג- ריימונד דומנק: למה דומנק? כמו קרנג, אותו יצור ורוד ודוחה ומבחיל וחלקלק, גם דומנק הוא "המוח" של הנבחרת, תמיד רוקח תוכנית-על גאונית, תמיד נכשל. השפעתו של המאמן הצרפתי על חניכיו שלילית בדומה לזו של קרנג. כפי שאי אפשר להסביר איך אמן קונג פו כמו שרדר, שני סוסים כמו ביבופ ורוקסטדי ואינסוף חיילי רגל נכשלים פעם אחר פעם מול ארבעה צבים ועכברוש, כך קשה להבין נבחרת עטורת כוכבים שנראית כה רע ברגע שהיא עולה למגרש.

דומאנק (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

דומנק קיבל את הנבחרת לידיו בשנת 2004, אחרי שאימן את הנבחרת הצעירה משנת 1993. כשחקן היו לו 8 הופעות במדי הטריקולור. ההישג הגדול ביותר של "המוח" בשש השנים שלו בנבחרת היתה ההופעה בגמר ההוא במונדיאל 2006 שנגמרה עם הנגיחה של זידאן בחזהו של מטראצי. לא פעם נשמעו ביקורות נחרצות על דומנק, שהצליח להישאר בתפקיד חרף אי שביעות רצונו של העם הצרפתי ממנו. ואולם, נראה שזהו הקמפיין האחרון של דומנק, שצפוי לפנות את תפקידו על הקווים ללורן בלאן.  

בתפקיד שרדר (אורוקו סאקי) - תיירי הנרי: למה הנרי? מי עוד יכול לקבל את תואר "הרשע" אם לא זה שגרם לאומה האירית החביבה לראות את המונדיאל מהבית? לזכותו של הנרי אפשר לציין שהוא העלה את הצרפתים למונדיאל במו ידיו (תרתי משמע). ואולם, מעבר למעשה הנתעב חייבים גם לפרגן קצת לרשע שלנו. עם 51 כיבושים מכהן החלוץ כמלך השערים של הטריקולור בכל הזמנים מה שעלול לגרום ל"מוח" כאב ראש גדול, האם לעלות את "שרדר" שלו בראש צבא חיילי הרגל למרות יכולתו החלשה בשנים האחרונות במדי ברצלונה.

האשם מספר 1? השופט קודם לו (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

המשפט האהוב על שרדר היה "אתם עולים לי על העצבים צבים". מעניין אם בסיום המשחק יגיד הנרי דבר דומה כשיתכוון להגנה של נבחרת אורוגוואי, שלא תעשה לו חיים קלים מול השער. 

בתפקיד רוקסטדי - ניקולס אנלקה: למה אנלקה? "Le Sulk" כך מכונה אנלקה בפי הצרפתים. פירוש הכינוי הוא מחמיץ פנים או זועף בדומה לרוקסטדי הקרנף. אנלקה ידוע בתור אדם לא נוח ולא נחמד במיוחד וזאת מעידים מי ששיחקו עמו באותה הקבוצה. עוד מעידה על-כך העובדה שבמהלך הקריירה שלו הספיק לעבור לא פחות מ-9 קבוצות. ואולם, אי אפשר להתווכח לא עם הכישרון של החלוץ ולא עם הרזומה העשיר שלו, הכולל קבוצות כמו ריאל מדריד, צ'לסי וארסנל.

אנלקה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

בתפקיד ביבופ - פרנק ריברי: למה ריברי? קודם כל תודו שהמראה החיצוני של ריברי לא רחוק מלהזכיר חזיר בר. כינויו של הקשר הכשרוני "פני צלקת" מחזק אף הוא את הטענה, שלא מדובר בבחור נאה במיוחד. לאחרונה נקשר שמו של הצרפתי בפרשת נערת הליווי שאיתה בילו מספר שחקנים בנבחרת ובראשם ריברי. "שכבנו במלון והוא שילם לי. הייתי מתנה נפלאה בשבילו", אמרה נערת הליווי על ריברי הנשוי. לעומת זאת, כישרון המשחק של ריברי אינו מוטל בספק, ורבים תולים ברגליו את הצלחת הטריקולור במונדיאל הקרוב. 

פרנק ריברי (GettyImages) | צילום: מערכת ONE

הטובים: אורוגוואי
בתפקיד ספלינטר (הומוטו יושי) - אוסקר טבארס: למה טבארס? כשמסתכלים על ספלינטר, שתי תכונות עולות לראש: חכמה וניסיון. העכברוש הזקן הפך חבורת צבי ביוב קטנים ללוחמי עלית וחשוב מכך, למשפה מאושרת שאוהבת את החיים. ניסיון היא בהחלט תכונה שמאפיינת את טאבארס, שמאז 1980 רשם 17 קדנציות כמאמן בקבוצות כמו: קליארי, בוקה ג'וניורס ומילאן. אם ירצה המאמן להידמות למאסטר ספלינטר האגדי, יצטרך להוכיח שלא רק ניסיון מאפיין אותו, אלא גם חכמה, וזאת נדע בשבועות הקרובים. 

טבארס (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

בתפקיד לאונרדו - דייגו לוגאנו: למה לוגאנו? כקפטן הנבחרת אמור לוגאנו לשמש המנהיג של טבארס על המגרש, כפי שלאונרדו היה זה שהנהיג את הצבים בכל הפעולות מחוץ לביוב (בתוך הביוב ספלינטר היה זה שנתן את הטון). הבלם המשחק בשורות פנרבחצ'ה הטורקית (שותף ב-97 משחקים) נחשב לשחקן מצוין ומוערך. בשנת 2005, כאשר שיחק בברזיל במדי סאו פאולו, זכה בתואר שחקן ההגנה הדרום אמריקני הטוב ביותר של אותה השנה. 

לוגאנו (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

בתפקיד דונטלו - דייגו פורלאן: למה פורלאן? דונטלו הפיקח אוהב להמציא תכסיסים. כך, גם חוכמת המשחק של פורלאן מוכחת, ויעיד על-כך סרחיו אגוארו, שותפו של פורלאן בחוד ההתקפה של אתלטיקו מדריד והנהנה הגדול מהחוכמה של החלוץ מאורוגוואי. וכסקורר מצטיין אין ספק שהוא נדרש ליכולת המצאה ויצירתיות ברחבה.

דווקא בתחילת דרכו בזירה האירופית, במדי מנצ'סטר יונייטד, לא הצליח פורלאן למצוא את מקומו ואחרי שנתיים עזב את השדים האדומים לטובת ספרד. מאז הספיק פורלאן לזכות פעמיים בתואר "נעל הזהב של אירופה", פעם אחת במדי ויאריאל ופעם אחת במדי אתלטיקו. הרבה מונח על כתפיו של "דונטלו מאורוגוואי", וכדי לעבור את הצרפתים בשלום יצטרך החלוץ להפגין את אותן פיקחות ויכולת המצאה ייחודיות. 

דייגו פורלאן (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

בתפקיד רפאל - מרטין קסארס: למה קסארס? רפאל ידוע בתור הצב העקשן והקשוח. כך מתאפיינים שחקני הגנה דרום אמריקנים בכלל, ומרטין קסארס בפרט. מי שראה את המגן משחק, יודע על מה מדובר. משחק חסר פשרות ועקשני, לפעמים בצורה מוגזמת, בדומה לרפאל שלא פעם ננזף על-ידי ספלינטר. קסארס, שחקנה של ברצלונה המשחק משנת 2009 במדי יובנטוס כמושאל, יצטרך להוכיח כי מקומו בהרכב הפותח וכי הוא ראוי לתואר "שחקן הגנה תוצרת אורוגוואי". 

קסרס (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

בתפקיד מיכאלאנג'לו - לואיס סוארס: למה לואיס סוארס? הצב הכי חביב, אך גם המשוגע ביותר, טראבל מייקר לא קטן, אך חינני. כך גם סוארס, שידוע במזגו החם אך עם זאת לא מפסיק לפזר חיוכים. החלוץ האימתני הזה, שלזכותו 124 ב195 הופעות במהלך הקריירה, אמור לעשות את הפריצה הגדולה שלו במונדיאל הקרוב ולהגיע לאחת הקבוצות הגדולות ביבשת כפי שמנבאים לו.

סוארס (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

לא פעם היה דווקא מיכאלאנג'לו זה שמנצח עבור הצבים בקרב ובאותו אופן יצטרך גם סוארס להיות זה שיביא את נבחרתו להישג משמעותי בטורניר הקרוב. מומלץ לעקוב מקרוב אחרי סוארס באם יכבוש שער ולקרוא את שפתיו. אם תסתכלו טוב טוב אולי תצליחו לראות אותו צועק "קוובאנגה".

אפריל אוניל (GettyImages) | צילום: מערכת ONE

ולסיכום, רק קבוצה אחת תצא כשידה על העליונה ותוכל לשמח את תושבי מדינתה, שכן המשחק צפוי להיות שלב משמעותי בניסיון ההעפלה לשמינית הגמר. איפה אתם הייתם רוצים לראות את 3 הנקודות? בטכנודרום שבמימד איקס? או בביובי ניו-יורק נודפי הצחנה של הצבים החביבים?