באופן אישי, הדשא האיר לי פנים במהלך הקריירה למרות העובדה שהפעם הראשונה ששיחקתי על המשטח הזה היתה רק בגיל 17, בטורניר הנוער של ווימבלדון. לקח לי כמה שנים להבין מי נגד מי על המשטח, ולהפתעתי הרבה הצלחתי להעפיל לסיבוב השלישי ביחידים בטורניר ווימבלדון הראשון שלי כמקצוען בשנת 1987.
הטורניר הטוב ביותר שלי על דשא היה ב-1990 במנצ'סטר, שם העפלתי לגמר מול מי שנחשב לשחקן הדשא הטוב בכל הזמנים - פיט סמפראס. בשבועות שלפני הטורניר הייתי בכושר גרוע, ובהכנה לעונת הדשא ברמה"ש קיבלתי בראש מערכה אחר מערכה מעמוס מנסדורף באימונים המשותפים שלנו.
אני זוכר ששלמה צורף היה שולח אותי לים להירגע אחרי עוד אימון גרוע. מרוב ייאוש ויתרתי על טורניר קווינס, ובשלב מסוים צורף הציע לי לוותר גם על מנצ'סטר ולטוס לווימבלדון ללא הכנה. "עזוב את הדשא, בוא תנוח עוד שבוע ותתאמן קשה לקראת עונת המשטחים הקשים באמריקה", הוא זרק לי.
כמה ימים מאוחר יותר מצאתי את עצמי צופה בטלוויזיה במנסדורף משפיל את אלכסנדר וולקוב (טופ-20 בעולם) על הדשא ברוזמלן, בדרך לזכייה בטורניר. חשבתי לעצמי שאם וולקוב חוטף ככה מעמוס, אז אולי אני בעצם לא כל כך גרוע. עליתי על המטוס למנצ'סטר והגעתי לטורניר יממה לפני פתיחתו.
כשהגעתי למועדון ניגש אלי בחור צעיר בן 19, עם תלתלים, והציג את עצמו במלים הבאות: "שלום, אני פיט ואני רבע יהודי. יש לי סבא אחד יהודי, רוצה להתאמן?" זו היתה שנתו הראשונה של סמפארס בסבב, והוא כבר זכה בתואר היחידים בטורניר פילדלפיה, אבל אף אחד לא ידע שהוא יהפוך לקבלן תארי הגראנד סלאם הגדול בהיסטוריה.
ההופעה שלי בטורניר כמעט והסתיימה בסיבוב הראשון במשחק מול ג'ים פיו, שחקן אמריקני שהיה משחקני הזוגות הטובים בעולם. במצב של נקודת הכרעה לחובתי בשובר השוויון (8-9) של המערכה השלישית, חבט פיו בכדור שעבר אותי ונחת על הקו. כבר הייתי בדרך לרשת ללחוץ את היד ולארוז את החפצים אחרי עוד הפסד מוקדם, אבל אז באופן לא צפוי שמעתי צעקה "אאוט" של שופטת הקו, אנגליה חביבה בת 89 לפחות. פיו, שראה את עצמו כבר בסיבוב השני, איבד את העשתונות ואת שתי הנקודות הבאות.
מכאן החלה השתלשלות אירועים שבסופה מצאתי את עצמי משחק כמה ימים מאוחר יותר מול פיסטול פיט, בניסיון לזכות בתואר הראשון בקריירה שלי. הגמר היה שקול מאוד והמערכה הראשונה הגיעה לשובר שוויון ללא אף שבירה. במצב של 8-8 בשובר השוויון הצלחתי לקחת נקודה על ההגשה של סמפראס, והשגתי נקודת מערכה במצב אידיאלי שבו אני מגיש לפינה האהובה עלי.
שלמה גליקשטיין, קפטן הדייויס שליווה אותי בטורניר, סימן לי ללכת על גב היד - הסרב האהוב על שחקנים שמאליים מול שחקן ימני, חבטה שסמפראס לא הסתדר איתה עד לאותה נקודה. האינסטינקט שלי אמר לי לשנות כיוון הפעם וללכת על הגשה לאמצע המגרש. אבל העצות של "גליקי" עבדו במהלך השבוע ועזרו לי להגיע לגמר, והחלטתי ללכת עם הסימון שלו. סמפראס, מיותר לציין, הימר על גב היד וחבט בקהנד מושלם לאורך הקו וזכה בשובר השוויון 10-12. אגב, הגרסה של גליקשטיין אחר כך היתה ש"אם היית חובט את הסרב הזה כמו בנאדם, היית לוקח את הנקודה".
במערכה השנייה שוב לא היו שבירות ובמצב של 5-6 לזכותי הצלחתי לחבר 3 נקודות טובות ולהגיע ל-3 נקודות מערכה. סמפראס, בפיגור 40-0 לקח כמה נשימות ארוכות, וניפק 5 הגשות ראשונות ברציפות - 2 אסים נקיים, 2 הגשות שבקושי נגעתי בהן ועוד הגשה שהחזרתי בקושי. הוא סיים את הנקודה ברשת בקלות בדרך ל-6-6. בשובר השוויון השני המומנטום כבר עבר אליו, בדרך לתואר הראשון שלו על דשא.
בטורניר ווימבלדון שהתחיל למחרת, נוצח סמפראס בסיבוב הראשון. אבל חודשיים לאחר מכן זכה פיסטול פיט בגראנד סלאם הראשון שלו בפלאשינג מדו בניו יורק, הראשון מבין 14 שלו - שבעה מהם על הדשא בווימבלדון.