שחר פאר מאושרת (צילום: עודד קרני)
שחר פאר. ההכנות בעיצומן | צילום: עודד קרני

שנת 2009 אמורה להיות שנת מפנה עבור שחר פאר. אחרי עונות מצוינות ב־2006 ו־2007 הגיעה עונת 2008 שהתאפיינה במשבר מתמשך במהלכו החליפה הטניסאית מספר מאמנים ולראשונה מזה זמן רב צנחה אל העשירייה הרביעית בדירוג העולמי. אין ספורטאי שלא עובר משבר מקצועי בשלב כלשהו של הקריירה, לעתים בשל פציעה, לעתים משבר בחיים האישיים ולעתיםשילוב בין מספר גורמים. החכמה הגדולה היא לנצל את המשבר לצמיחה מחודשת ולהשתמש בו כמנוף לקידום ההצלחה העתידית – זה נכון בכלכלה וזה קורה גם בתחומי חיים נוספים.

את ההכנות לעונת 2009 עושה שחר פאר יחד עם צוות המאמנים שלה בדרום אפריקה. עבור שחר פאר מדובר ביעד חדש ובלתי מוכר. מאחר שסבב הטניס הבינלאומי לא עובר ביבשת השחורה הרי שזו הזדמנות מצוינת לגלות עולם חדש ומעניין.

אתחול המערכת ומאמן חדש

פציעה טורדנית בעקב, היעדר מאמן והפסדים בסיבובים המוקדמים, הביאו לכך שהעונה של שחר פאר הסתיימה מוקדם מן המתוכנן. לעתים יש בפציעות משהו מנחם – הן נותנות לך לגיטימציה לעשות דברים שלא היית מעז לעשות לולא הן קרו, למשל לקחת פגרה של חודש ימים ולאפשר לגוף ולנפש להתרענן ולהשתקם אחרי תקופה לחוצה ותובענית, כפי שמציב סבב הטניס העולמי.

ואכן, אחרי חודש של פגרה, דבר די נדיר במושגים של שחקני טניס מקצוענים, התחלנו בהכנות לעונה החדשה. אם הייתי צריך לדמות את ההתחלה לעונה במושגים של מחשב, הייתי אומר שעשינו פעולת אתחול, פעולה שהורידה פרטים שהעמיסו על הזיכרון וסגרה תכניות סרק שרצו ברקע ויצרו רעש מיותר ובלתי ממוקד – בקיצור, דף חלק ונקי.

במהלך הפגרה יצרה שחר פאר קשר עם המאמן, פאבלו ג'יאקופלי, וסיכמה עמו על תחילת עבודה משותפת. ג'יאקופלי עבד במהלך העונה האחרונה עם השחקנית האסטונית, קאיה קאנפי, אותה העלה מהעשירייה התשיעית בדירוג אל המקום ה־27 בעולם.

מייד לאחר שסוכמו העניינים, התחלנו בבנייה משותפת של תכנית העבודה לעונת ההכנה. פרק הזמן שעומד לרשותנו הוא 8 שבועות אותו חילקנו ל־4 תקופות בנות שבועיים כל אחת. התקופה הראשונה התקיימה בארץ ויוחדה להכנה כללית. שתי התקופות הבאות תיוחדנה למחנה אימונים בדרום אפריקה, שבועיים בתנאי גובה ביוהנסבורג ושבועיים בגובה פני הים בעיר דרבן, ששוכנת בחוף המזרחי של דרום אפריקה.

דרום אפריקה נבחרה כיעד לקיום מחנה האימונים של תחילת העונה, מפני שזהו מקום מגוריו של ג'יאקופלי. בנוסף, מאחר שיוהנסבורג נמצאת בגובה של 1,600 מטר הוחלט שזו הזדמנות טובה לקיים את ההכנה הראשונית בתנאי גובה. האימונים בתנאי גובה, אפילו שמדובר בגובה ביניים, מאתגרים את הגוף ותורמים לאפקט אימון טוב יותר בכל מה שקשור למערכת הובלת החמצן אל השרירים. בשלב הזה של העונה מדובר בהזדמנות מצוינת להשיג אפקט אימון משופר בכל מה שקשור למערכת הדם, הלב והריאות.

על הגובה

המקום שבו אנו שוהים הוא אתר גולף יוקרתי שמוקף בשכונת מגורים גדולה. המקום נקרא Eagle Canyon והוא נחשב לאחד מאתרי הגולף היוקרתיים ביותר במדינה. שכונת המגורים שלנו מוקפת בחומת הגנה ובגדרות חשמליות ואל השכונה ניתן להיכנס רק דרך שערים מאוישים בשומרים. לכל אחד מן התושבים יש כרטיס אלקטרוני שבאמצעותו ניתן לפתוח את המחסום ואם שכחת את הכרטיס האלקטרוני, אתה בצרות. 

שחר פאר, מולי אפשטיין, שמעון פרס2 (צילום: אור גץ)
פאר, אפשטיין והנשיא פרס | צילום: אור גץ

גם אם אתה גר במקום, ועברת באותו יום 10 פעמים ונופפת לשלום לשומר, הוא לא ייתן לך להיכנס – הוראות הן הוראות. הסיבה למיגון הקפדני היא העובדה שהפשע בדרום אפריקה הוא ברמות שקשה לתאר, המושג "להסתובב בעיר" לא קיים כאן. ובוודאי שלא בשעות החשכה. יש אזורים בעיר שהסיכוי שתצא מהם חי הוא קלוש, אלה מוקדים עתירי פשע בהם נהרגים מדי יום עשרות אנשים ברחבי המדינה. אנחנו מרוחקים כ־30 ק"מ מן העיר כך שאנחנו חיים בעצם בתוך כלוב של זהב.

המקומות היחידים שאנחנו יוצאים אליהם, הם מרכזי הקניות והמסעדות שנמצאים בסמוך לשכונת המגורים. בשנת 2010 אמורה דרום אפריקה לארח את המונדיאל ואני לא מבין איך יוכלו חצי מיליון התיירים שצפויים להגיע למדינה, להסתובב ולבלות ברחבי הערים שתארחנה את המשחקים, עם רמות פשיעה שכאלה.

כפי שציינתי, יוהנסבורג נמצאת בגובה של 1,600 מטר מעל לגובה פני הים. זהו גובה שיוצר מצוקה של מערכת הובלת החמצן ומאלץ את הגוף להגיב באופן כזה שיפצה על הירידה בלחץ החלקי של החמצן. העניין הוא שכל אחד מגיב אחרת לחשיפה לתנאי הגובה ועל מנת לברר כיצד תגיב שחר פאר לתנאי הגובה, ביצענו טרם היציאה למחנה ניסוי קטן. לצורך העניין, גייסנו את חדר ההיפוקסיה שבמרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט. 

הפיסיולוג, ד"ר אייל שרגל, חשף את שחר למאמץ קל בתנאי גובה של 3,000 מטר. במהלך הבדיקה שבוצעה בהליכה על גבי מסילה נעה, נמדד אחוז רוויית החמצן בדם באמצעות מכשיר שנקרא אוקסימטר. על סמך תוצאות המדידה הזו ניתן להעריך את התגובה לתנאי גובה. מי שמגיב באופן קיצוני, עשוי לסבול במהלך ימי ההסתגלות הראשונים מתופעות שאופייניות לחשיפה לגובה – כאבי ראש, היעדר תיאבון ותגובה קיצונית של המערכת הקרדיו־וסקולרית למאמץ.

לאימון טניס בתנאי גובה יש היבט נוסף: הכדורים "טסים" במהירות גבוהה יותר בהשוואה למה שקורה בגובה פני הים. הסיבה לכך נעוצה באפקט "האוויר הדליל" שמפחית את ההתנגדות על מעוף הכדור. מאותה סיבה קל יותר לרוץ ריצות קצרות ולהתחרות במקצועות הקפיצה השונים. די אם תיזכרו במבול שיאי העולם שניחת עלינו במהלך המשחקים האולימפיים של מקסיקו 1968.

מאחר שאימון בתנאי גובה מאתגר את המערכת הקרדיו־וסקולרית, כל האימונים מבוצעים עם מד דופק. כל תרגול ולו הקצר ביותר גורם לקצב הלב לנסוק לרמות גבוהות מאוד. על מנת למנוע סטרס מיותר יש לוודא שהתרגול הבא יחל רק לאחר שהדופק ירד לרמות סבירות. זו הסיבה שבמהלך השבועיים בהם נשהה בתנאי הגובה, זמני המנוחה בין תרגול לתרגול יהיו ארוכים מן המקובל. בנוסף למדידת ערכי הדופק אנו מודדים מפעם לפעם את ריכוז חומצת החלב בדם בתגובה למאמצים שונים. הדבר האחרון שאנו רוצים, הוא תרגול ברמות גבוהות של חומצת חלב.

"שחר אדום" של Eagle Canyon

כפי שכבר כתבתי אנחנו שוכנים בלבו של אתר גולף יוקרתי ביותר. מגרשי הטניס וחדר הכושר בהם אנו מתאמנים משקיפים על מגרשי הגולף הפרושים מתחת. ביום הראשון לשהייתנו כאן שמעתי לפתע סירנה מייללת שקרעה את השלווה הכל־כך אופיינית למקום הזה. כאשר שאלתי את פאבלו מה פירוש הסירנה הזו, הוא הסביר לי שזו התראה לשחקני הגולף על כך שעומדת להתרחש סופת ברקים. מסתבר שלעמוד בלב השטח הירוק והפתוח בעיצומה של סופת ברקים זהו תענוג מפוקפק ביותר, בעבר נהרגו כמה שחקני גולף כתוצאה מפגיעה ישירה של ברק וב־Eagle Canyon לא מוכנים לקחת צ'אנס. כל אחד והשחר האדום שלו...

אחרי שבוע ראשון מוצלח ביותר אנו עומדים עתה בפתחו של השבוע השני. השבוע הראשון הוקדש להסתגלות וליצירת שפה משותפת בין חברי הצוות. בשבוע השני נעלה מדרגה נוספת בדרך להשגת היעדים שהצבנו לנו בראשית תקופת ההכנה. בחלק השני של תקופת ההכנה, נעבור לעיר דרבן ששוכנת לחופה המזרחי של דרום אפריקה. אז גם נערוך גיחה לאיזה ספארי מקומי על מנת להרגיש קצת ממה שהיבשת הזו יכולה להציע. אם יהיה לנו מזל אולי נצליח לראות גם אריות. אם לאריות יהיה מזל הם אולי יצליחו להיפגש אתנו...תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה. מה שבטוח, אני רוצה להיות בצד המוגן של המכונית הסגורה...

מולי אפשטיין – הפיסיולוג של הטניסאית, שחר פאר, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".