שחר פאר באינדיאן וולס (צילום: רויטרס)
התחילה לשחק בגיל 6? פאר | צילום: רויטרס

שחר פאר ואנדי רם העפילו השבוע לגמר טורניר אינדיאן וולס הגדול בארה"ב. שמם התנוסס בפעם האלף בעיתון ועל גבי כתבות רבות באינטרנט ובכלל בכלי התקשורת – והם ללא ספק כוכבים. אז כשהילד או הילדה שלכם אומרים לכם – "אני רוצה להיות שחר או אנדי", מה עושים?

ענף הטניס זכה לפופולאריות חסרת תקדים בשנות השמונים ותחילת התשעים בדורם של גליקשטיין, מנסדורף, בלום, ופרקיס. בשנת 1977 הוקם מרכז הטניס הראשון בארץ ברמת השרון, ואלפי ילדים נהרו לנסות להתקבל אליו. כמות הילדים הייתה כל-כך גדולה, שראשי המרכז אז קראו לתוכנית איתור הילדים הכישרוניים ביותר בשם "התוכנית הסינית".

מאז ידע הטניס עליות ומורדות, אבל בסופו של דבר די שמר על מעמדו כספורט השלישי בגודלו בארץ אחרי הכדורגל והכדורסל.

להתחיל להתאמן בגיל 6

כיום מתחילים ילדים לשחק טניס גם בגיל 5, אבל הגיל המקובל והמומלץ הוא רק אחרי גיל 6. מכיוון שזהו ספורט מאד טכני, מומלץ לעשות את הצעדים הראשונים בעבודה של אחד על אחד עם מדריך מנוסה לגילאים הללו, או לסירוגין בקבוצת גיל מתאימה ובה מקסימום עד שישה ילדים, הנפגשת לפחות פעמיים בשבוע לאימון מסודר.

יש בארץ עשרות מועדונים ומרכזי טניס בהם ניתן למצוא מסגרת מתאימה לכל ילד ולכל גיל. גם למי שרוצה רק את הטניס כחוג וגם למי שיש לו שאיפות גדולות יותר ומחפש לשחק כל יום וגם להתחרות.

באופן עקרוני, ילד שרוצה להיכנס לטניס תחרותי, מגיע בדרך כלל לאחד ממרכזי הטניס הגדולים בארץ. תחרות רצינית למרכז על הילדים התחרותיים קיימת בעיקר מצד שני מועדונים בלבד – בית פוסטר בהרצליה, המנוהל ע"י רוני קריקסמן, ומועדון הפועל ת"א, שמנוהל על ידי שלמה צורף. לשאר המועדונים בארץ כמעט ואין קבוצות הישגיות, ולכן חשוב לברר קודם מה הילד רוצה – סתם חוג של פעמיים בשבוע או ממש טניס תחרותי.

קואורדינציה ואתלטיות

טניס, כידוע, דורש קואורדינציה רבה, בעיקר של עין יד, אבל לא רק. לטניס נדרשת אתלטיות רבה, גמישות, זריזות ומהירות תגובה. מדריך טוב לא יתמקד כל כך בטכניקה בשלבים הראשונים של העבודה עם ילדים קטנים, אלא יעבוד קודם כל על חיזוק הצדדים האתלטיים ועל הקואורדינציה של הילדים, ויכניס אלמנטים של טכניקה במקביל אך במינונים קטנים.

סוד ההצלחה בטניס בשלבי לימוד הטכניקה הוא התרגול. ללא התמדה, קשה לגוף להפנים את הטכניקה הנכונה ולהפוך אותה לאוטומטית. 

היתרונות של הטניס הם רבים, קודם כל כפעילות גופנית, ללא קשר לרמה התחרותית. טניס בהגדרתו הוא ספורט אנארובי, אך יש בו לא מעט אלמנטים אירוביים ומופעלים בו כל שרירי הגוף.

האמנם "ספורט לא בריא"?

אנדי רם ויוני ארליך (צילום: עודד קרני)
"ספורט אסימטרי". אנדי רם ויוני ארליך | צילום: עודד קרני

ללא ספק שמעתם ולא פעם אחת, שטניס הוא ספורט לא בריא. ובכן, כמו כל דבר הנעשה בקיצוניות, גם טניס יכול לגרום לפציעות, אבל אלא מגיעות רק בעקבות שנים של מאמץ ושחיקה שכללו עשרות שעות בשנה על המגרש. טניס הוא ספורט אסימטרי, שבו צד אחד עובד חזק יותר מהשני, אבל כיום טניסאים המבלים הרבה שעות על המגרש עובדים על הצד ה"חלש" בחדר הכושר ומאזנים את יחסי הכוחות בין ימין לשמאל.

ילד שילך לחוג פעמיים או שלוש בשבוע, כל עוד ילמד טכניקה נכונה, לא יסבול מפציעות אלא להיפך – יחזק את הגוף, את הכושר הגופני הכללי שלו ואת הגמישות. חשוב להורים לילדים הבוחרים בפן התחרותי לדעת שזהו ספורט אינדיבידואלי קשה, לעיתים אכזרי, הדורש המון השקעה ורק מעטים זוכים בו לתהילה אמיתית.

אולי תתפלאו לשמוע אבל הטניס פופולארי ביותר בארץ ובעולם בקרב שני חתכי אוכלוסיה: אצל הילדים ובני הנוער עד גילאי 16, ובגילאים המבוגרים – גילאי 40 ומעלה. בגילאים אלה של "סניורים" או "מאסטרס" כפי שהם נקראים, קיימות עשרות תחרויות בשנה בכל הארץ, יש דירוג מסודר למשתתפים בהן ואפילו ייצוג של נבחרות בגילאי המאסטרס השונים בתחרויות בינלאומיות חשובות מספר פעמים בשנה. אם תבחרו לגשת לתחרויות הטניס במכבייה הקרובה בקיץ הקרוב למשל, תגלו עולם מלא של ספורט, הוואי ותחרותיות בקבוצות גיל משלושים פלוס ועד לבני שמונים ומעלה. אז לכו, תשחקו ובעיקר תיהנו!