פיטר פלצ'יק: "האש לא כבתה, אבל בעיני נכון לפרוש בשיא"

אחד הספורטאים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי נפרד. פיטר פלצ`יק כינס היום (שני) מסיבת עיתונאים בה הוא סיכם קריירה מפוארת שכללה זכייה בשתי מדליות אולימפיות, ופרש מג'ודו בגיל 33.

פלצ`יק פתח ואמר: "חברים יקרים ואהובים, משפחה יקרה - לפני 30 שנה, בגיל 4, כנראה ממש בתקופה הזו בתחילת עונת החוגים לקח אותי סבא שלי למועדון הג`ודו בראשל"צ. אני יודע להגיד שזו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, למרות מה שכולם חושבים. בתור ילד מרדן שרק רוצה לצאת ולשחק, לא חיפשתי מסגרת, משמעת וערכים - אבל בחרנו אחד בשני, אני בג`ודו והג`ודו בי. הפכנו לאחד""

"גדלתי לסמן מטרה ולעשות הכל כדי להשיג אותה, ככל שהתבגרתי, הג`ודו הפך לעוגן היציב בחיי - המקום היחיד שנתן לי משמעות. הייתי אני, המדויק, החד והחזק", המשיך, "אני לא הצלחתי למצוא את הנקודה שבה החלטתי שזה קורה, זה פשוט אני. יש לי למעלה מ-30 מדליות מאז מדליית הזהב הראשונה בגרנד פרי ב-2017, ואת היום הזה לא אשכח - יום ראשון מני רבים. זו הייתה שנת הפריצה, ההמנון הושמע באבו דאבי, בפעם הראשונה במדינה ערבית. החלום שלי היה להביא מדליה מבירת הג`ודו העולמית, טוקיו 2020, כל מולקולה בגוף שלי הייתה מוכנה להביא את המדליה. אבל הקורונה פרצה וטרפה את הקלפים".

פלצ`יק המשיך ואמר: "כעבור שנה הגעתי לטוקיו בכושר הכי טוב בחיים שלי עד אותו רגע, אבל זה לא הספיק - נכשלתי ביום האישי את הכשלון הכי גדול בחיים שלי, רק רציתי להיעלם מהעולם. אבל פחות מ-48 שעות לאחר מכן בתחרות הקבוצתית ניצחתי את כל 3 הקרבות שלי וביחד זכינו במדליה קבוצתית מיוחדת. חזרתי כמדליסט אולימפי אבל משהו לא היה שלם, ושם התחיל המסע לפריז. הבנתי שדברים צריכים להשתנות, באימונים עמדתי בסוף השורה ליד הצעירים. באתי צנוע, באתי לעבוד. בניצוחו של אורן הגדול בנינו שיטה, השיטה שלנו, השיטה המנצחת, שיטת הקפסולה - וזה עבד לנו. הדרך התחילה לקבל את הכיוון שלה, והגענו לשיאים חדשים".

"שוב, חזרתי לשלישייה הראשונה בעולם אבל אז הגיעה השבת השחורה, השבעה באוקטובר", נזכר, "התעוררתי ב-6:29 לצלילי אזעקות, תפסתי את הראש והתחלתי להבין את גודל האירוע, עשרה חודשים לפני האולימפיאדה ושוב לא יכולים להתאמן באופן מסודר, הראש שלנו עם החטופים, עם החיילים ועם המשפחות השכולות. החלטתי שדווקא עכשיו חייב לעשות יותר, הבנתי שמדליה אולימפית היא לא רק משימה אישית שלי, זו שליחות לאומית. עסקתי בהסברה ישראלית, פעילות שכמעט עלתה לי ביכולת להביא מדליה".

פלצ`יק המשיך ואמר: "ארגונים פרו פלסטיניים עשו הכל כדי לנסות למנוע ממני להגיע לאולימפיאדה, איימו על חיי ועל חיי משפחתי אבל זה לא עצר אותי. חודש לפני האולימפיאדה אורן, המאמן שלי, שכל את בנו במלחמה. הנוכחות שלו היא קריטית עבורי בכל תחרות. זה חלק בלתי נפרד מהטקס, ופתאום סימן שאלה גדול - האם הוא יהיה ביום הכי חשוב בחיים שלי? לא משנה מה אורן היה מחליט, הייתי איתו. ידעתי שהוא יהיה איתי כמו לאורך כל הקריירה שלי".

"שנת 2024 הייתה השנה הגרועה ביותר בקריירה שלי, אבל הרוח? הרוח הייתה במקום אחר, ידעתי שאני עולה למזרן המיוחד בפריז ואתן את הנשמה, עד טיפת הדם האחרונה", המשיך, "עוד לפני היום האולימפי היה לי את הזכות להבחר לשאת את דגל המדינה בראש המשלחת למשחקים. עמדנו על נהר הסיין ומול כל העולם סיפרנו את הסיפור הכי יפה של ישראל, יום שלא אשכח בחיי. הראשון באוגוסט 2024 הגיע, קמתי בבוקר, וידעתי שהיום הזה שלי. אורן תמיד אומר שאלוהים נישק אותי במצח, למרות הפציעות, האיומים והנסיעות תחת אבטחה - הצלחתי להביא את המדליה הראשונה לישראל בפריז. ירדתי מהמזרן, וקרסתי, 30 שנה עברו מול העיניים - האימונים עם סבא, הקרבות הקשים, ההפסדים, הנצחונות, הפציעות, הניתוחים, המשפחה שלי שהקריבה. אורן עומד מולי וכל מה שרציתי זה להתחבק ביחד, קרסנו ביחד והוא הרים אותי".

פלצ`יק התרגש ונזכר: "זה היה רגע קסום, היינו בפריז אבל הרגשתי בישראל, הדגל שלנו בכל מקום - עשינו את זה. המדליה בפריז היא אישית שלי, אבל בישראל כמו בישראל זו תחושה שהיא של כולנו. זו מדליה של כל ישראלי ויהודי בעולם, מדליה שמראה כמה אנחנו חזקים - שאנחנו פה ולא הולכים לשום מקום".

"עשיתי מסע כנגד כל הסיכויים", סיפר, "בתחילת הדרך עבדתי כשומר ברים, ישנתי באוטו וכשלא היה מספיק חדר לאוכל בחדר אוכל ידעתי לשים תלוש ולקחת עוד שלושה בחזרה. עשיתי הכל מבחירה, ידעתי שאהיה מדליסט אולימפי ולא הייתי עושה שום דבר אחרת. היום, אני מסיים את דרכו כלוחם ג`ודו תחרותי, ואני עושה את המהלך הזה ללא חרטות. אני לא פורש כי כבתה האש או כי נמאס לי - גם היום כשאני עוצם את העיניים אני רואה את עצמי כגלדיאטור שמסתער למזרן. אני פורש כי אני חושב שנכון לפרוש בשיא אחרי שנתתי את כל כולי. הגיע הזמן לפרק ב`, זה לא החלטה של יום אחד או של שבוע, זה החלטה לסגור פרק אחד ולפתוח חדש - מגיע להחלטה הזו שלם. זה היה מסע מורכב עם הצלחות אדירות וכשלונות מפוארים. מסע אישי שנכתב ב-DNA שלי".

פלצ`יק המשיך ואמר: "מתחילת הדרך דאגתי להוות לעצמי השראה, להסתכל כל יום במראה ולהיות גאה בדרך, להנות ממנה ולעבוד קשה כדי לעצב אותה כמו שאני רוצה שהיא תהיה. ידעתי שזה יתן בעירה נצחית כמו הלפיד האולימפית. מה עכשיו? אנחנו חסרי סבלנות בישראל, ושואלים אותי את זה כל הזמן. ההחלטה אחרי המדליה הייתה להקים את קרן פלצ`יק, קרן שתומכת בספורטאים ישראלים. אני שמח להגיד שחלק מהספורטאים שם כבר עשו את הקפיצה ועלו לשלב הבא. התפיסה של ספורטאי בישראל, שצריך לעבוד מסביב לשעון כדי לממן תחרויות וציוד, זו תפיסה שחייבת להשתנות, זה מה שאנחנו מנסים לעשות. הקרן היא מרכז העשייה שלי, נמשיך בשנים הקרובות לבנות אותה כדי שתהיה משמעותית יותר ויותר ותאפשר לספורטאים לממש את הפוטנציאל שבהם. אמשיך לעסוק בהסברה ישראלית חובקת עולם, רק בחודשים הקרובים אבקר בפריז, דובאי, ברלין, ניו יורק ושיקגו - והעבודה רבה".

"העולם העסקי מרתק אותי שנים, אני נפגש עם המון אנשים משמעותיים בתעשייה ועכשיו הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולהיות חלק ממנו", סיפר, "העסקים והספורט משיקים בהרבה נקודות, אני מתכוון לקחת את כל הערכים והמיומנויות שלי מהג`ודו ולהיות הכי טוב שאני יכול גם בזירה הזו. יותר מהכל, מתרגש מהזכות להיות אבא, להנות מהילדים שלי - גולן, רפאל ולורן, לקחת אותם כל בוקר לגן, לבלות איתם, לגדל אותם, לכוון אותם, לתת ביטחון וערכים נכונים להם. אני מאוד מחכה לראות מה עוד הם ירצו לעשות חוץ מג`ודו, אולי שחייה. אני יוצא לדרך חדשה, אבל לעולם אהיה חייל של הג`ודו והספורט האולימפי. אמנם בג`ודו בסוף הלוחם עולה למזרן לבד ומקבל את כל האחריות, אבל רחוק מהאמת לחשוב שאני לבד בסיפור". 

יעל ארד, יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, דיברה גם כן ואמרה: "אתה אומר המון 'הקרבנו', אבל בחרתם. עשית בחירה מדהימה בחיים שלך, בחירה שהביאה אותך ואת הספורט למקומות שאנשים לא חולמים ולא זוכים. הבחירה גורמת לוויתורים, אבל היא לא הקרבה - היא בחירה בדברים טובים מאוד. כולם יודעים שפרישה מספורט הישגי זה משהו בלתי נתפס. נסו לסרוק איזה מקצוע בגיל 30-35 אנחנו הכי טובים בעולם ואז צריכים לעזוב אותו, ולהתחיל חיים מהתחלה. זה מביא המון קשיים ועצב, זו פרידה אמיתית שיש בה המון אבל, להבדיל מדברים אחרים, מי שעבר את זה יודע שזה משהו מאוד אישי שלא נקטע ביום אחד". 

"זו קריירה מפוארת, עמדת על כל פודיום אפשרי וזכית בכל מדליה ובכל פלטפורמה הכי חשובה בעולם", המשיכה ארד, "גם ביום הזה, שיש בו גם סיום וגם התחלה - אתה יודע שאתה אדם שלם, לא כל ספורטאי זוכה לפרוש בשלמות פנימית, השלמות הזו היא משהו שמאוד עוזר לעשות את התהליך הזה והופך אותך לאדם שלם. אני מבטיחה לך שהתשתית של האישיות שלך והחיים שלך בהמשך תמיד תהיה עם הכלים שצברת בספורט, עם האתגרים, הכשלונות והאכזבות. וכמובן, הידיעה שאין דבר העומד בפני הרצון ושהילד הקטן מראשון הצליח לגעת בגג העולם. זה משהו שתראה שעוד יגע בך בעוד המון מקומות, אנחנו יודעים איך זה".

אורן סמדג'ה, מאמנו של פלצ'יק דיבר גם כן: "פיטר, אמרת כמעט הכל. קיבלתי את פיטר בתחילת הדרך, עוד לפני שהיה מה שאתם רואים אבל ראיתי את זה מהיום הראשון שראיתי אותו. הוא לא היה הספורטאי הכי טוב, רחוק מאוד מזה אפילו, אבל ראיתי כריזמה, כושר מנהיגות, ספורטאי שלא מוכן לוותר. אחד הדברים שלי כמאמן זה לאתר את הדברים הלאה לפני שהם הופכים למה שהם. באחת התחרויות שציפיתי לפודיום הוא נכשל, ופשוט הכי חיבקתי אותו שם. ראיתי את מה שרציתי לראות". 

"אנחנו סופרים אותם במדליות, אבל אני ראיתי בן אדם, ראיתי ספורטאי, אחד שנאבק", המשיך, "במקריות מטורפת, אין לי מושג איך זה קרה - דרשתי ממנו, לא יודע מאיפה היתה לי את הזכות, אבל לא ויתרתי עליו. עברנו דרך מטורפת, יש הרבה מאוד חוויות ודברים שאי אפשר להכיל אותם פה היום. פיטר עבר כל כך הרבה דברים, אחד הנסיונות היה להגיע לאולימפיאדת ריו וזה לא צלח בגלל פציעה מאוד קשה. אחרי זה הוא חזר לנבחרת, המשיך והמכה שקיבלנו באולימפיאדת טוקיו היא פשוט המתנה הטובה ביותר שבאה לנו כי בגלל הדבר הזה הגיעה המדליה בפריז".

סמדג'ה התרגש ואמר: "פיטר סמך עליי בעיניים עצומות שכל החלטה שאקבל תהיה החלטה נכונה. היו עוד כמה דברים, אני הכי מודה לו... אמרתי שלא אבכה היום. מה שעברתי עם עומר, הנוכחות של פיטר גרמה לי להיות שם (באולימפיאדת פריז 2024). זה היה הכי מובן אם הייתי עוזב ולא טס, ואני ידעתי מה המשמעות להיות שם עם פיטר והצוות, עם כל הספורטאים בכלל לא לוותר. כשראיתי את פיטר נמצא שם יום-יום, לא יכולת לוותר על החלום שלו, החלום שלי והחלום של כולם. ההחלטה להיות שם היא החלטה שפיטר גרם לי, להיות שם בשבילו ובשבילם".

יו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי דיבר גם כן ואמר: "פיטר היקר, איזו קריירה אדירה ומעוררת השראה. אתה דוגמה ומופת למי שמקדיש את חייך למצוינות, נחישות ואמונה בדרך. לאורך השנים הוכחת שוב ושוב שאין גבול למה שאפשר להשיג עם רוח לחימה אמיצה. כיבדת את הדגל, את המדינה והראתה לכולם את המשמעות של התמדה, מקצוענות ולב ענק. המדליה בפריז נחרט בלב של כל מי שאוהב ספורט, אתה לא רק אלוף על המזרון, אתה אלוף אמיתי מחוץ אליו. תמשיך להוות השראה לדור הצעיר ולהזכיר שעם עבודה קשה, צניעות ואמונה הכל אפשרי".