"תמיד זה התפספס, היום אני אלופת אירופה"

עם הישג השיא שלה בקריירת הג`ודו שהחלה בגיל 4, יולי מישינר מגשימה את עצמה בימים אלו יותר מתמיד עם התואר הטרי והיוקרתי, אלופת אירופה עד גיל 23 בקטגוריית משקל 78+ ק״ג. לאחר הזכיה בזהב, התפנתה האלופה לראיון - על ההישג יוצא הדופן (״תמיד זה התפספס״), השיחה שענבר לניר עשתה לה ולשאר בנות הנבחרת והתחושה שהרגישה בבוקר האליפות שהתגלתה כנכונה (״אני אלופת אירופה היום״).  

מה הרגשת כשעשית את זה, כשעלית לראש הפודיום? 
״האמת שהייתה לי תחושה שלא הרגשתי בחיים. הרגשתי מדליות, וגם מדליות זהב. אבל להשמיע המנון באליפות אירופה זה משהו שלא קרה לי, וזה היה רגע מיוחד״. 

עכשיו השם שלך התחזק עוד יותר, ותהווי כפייבוריטית עוד יותר חזקה.
״תמיד צריך לשמור על ענווה מסוימת. לבוא כפייבוריטית לתחרות זה לבוא עם לחץ מסוים, לחץ פנימי שמשפיע עליך לא רק בחיצוניות ובקרב, אלא גם במנטליות. התחושה שמצפים ממך תהיה גדולה יותר, וגם יהיה רושם יותר גדול, וכן יכירו אותי בתור מתחרה וגם את השם שלי יותר. בגלל זה מתאמנים, מתחדשים, משפרים, ולא מפסיקים לעבוד״.  

איך זה להיות חלק מחבורה מוצלחת של בנות בענף שבו יש לישראל אלופת אירופה, אלופת עולם, מדליסטיות אולימפיות, ומדליסטיות בסבבים העולמיים?
״מאוד מרגש. כולן טובות וחזקות. אין באמת הרבה בנות שהצליחו לעשות בגיל שלי את מה שאני עשיתי. גם המדליית כסף שעשיתי בגראנד פרי בזאגרב בחודש ספטמבר. זה דברים שאת רואה ולא מאמינה שאת מסוגלת להם. אבל את מבינה שזה ריאלי, ושזאת אני - אני עושה את זה. אני מבינה שזה באמת בר השגה, ואני באמת יכולה לעשות את זה ולהגיע להישגים האלה״. 

איך הגעת לג׳ודו? 
״אמא שלי ראתה את יעל ארד באולימפיאדה. היא החליטה שהיא רוצה לשלוח אותי ואת אח שלי לג׳ודו. יש לי אח תאום, אז אמא שלי שלחה אותנו יחד כבר בגיל 4 לחוג, הגענו למאמן שהוא המאמן האישי שלי עד היום, ארתור קטייב. הייתי גם בחוג ריקוד, כדורסל, ועוד כמה. תמיד הג׳ודו היה הכי יציב. אפילו בית הספר היה פחות יציב מהג׳ודו״.