מקס -ולואיס, ראש בראש עד קו הסיום (צילום: Getty) (צילום: ספורט 5)
מקס -ולואיס, ראש בראש עד קו הסיום (צילום: Getty) | צילום: ספורט 5

אז יש לנו שיוויון נקודות ומרוץ אחרון מכריע. אבל אני כותב מילים אלה מיד אחרי המרוץ בג׳דה ואני בעיקר מבולבל. לא בגלל כמות האירועים והעצירות. היו כבר מרוצים עם יותר הפרעות ורק השנה היה לנו המרוץ בבאקו, אלא בגלל שאני לא מבין מה קרה. נכון שבחודשים האחרונים התרחקתי מהספורט, אבל אני עדיין צופה עם הבנה מסויימת ובכל זאת, לא הבנתי מה קרה במרוץ בשיפוט בין וורשטאפן להמילטון ומה גרם לתאונה. תכף אקרא ואבין, אבל החלטתי שאשאיר את הפתיחה הזו כי אם אני לא הבנתי במהלך המרוץ, אז הרבה לא הבינו. על מה וורשטאפן נענש? על היציאה ״האלף״ שלו מהמסלול בפנייה הראשונה במאבק עם המילטון? במה היא הייתה שונה מהיציאות הקודמות? במה זה היה שונה ממה שקרה בברזיל? מדוע לא קיבל אזהרה קודם לכן? מדוע השיפוט כל כך לא ברור ולא וודאי? למה אני צריך הסברים אחרי המרוץ בכדי להבין מה קרה בכלל?

במרחק גדול יותר מהמרוץ, אני רואה שהתחושות שלי היו גם אצל אחרים. מצד אחד היה מרוץ מרגש עם ארועים רבים של מחלוקת, מצויין לנטפליקס, אבל עד כמה זה ספורט וכמה זה סרט או פורמט ריאליטי?

2) כרונולוגיה של חוסר וודאות בשיפוט ואפס הרתעה
לפני המרוץ היו המון דיבורים על תאונות מכוונות ועוד מיני טקטיקות מלוכלכות להכרעת האליפות. איך זה שבכלל יש דיבורים כאלה? ברור שהאוהדים יכולים להעלות דברים הזויים, אבל בפורמולה 1 היו שני מקרים עיקריים של ניסיון להכריע אליפות בצורה מלוכלכלת בהם ה-FIA לא טיפלו בחומרה מספקת. האחד הוא ההודאה של סנה בסוזוקה 91 כי עשה תאונה מכוונת עם פרוסט שנה קודם בסוזוקה 90 והשנייה היא התאונה המכוונת של שומאכר עם וילינב בחרז 97 (התאונה המפורסמת של שומאכר ודיימון היל באדלייד 94 בעייתית אבל לא מקרה ברור של התנקשות).

מה קרה לפיקה ג׳וניור כאשר גרם לתאונה מכוונת בכדי להעניק לאלונסו ניצחון בסינגפור 2007? אם מעיפים נהג (ואת מנהלי הקבוצה) מהפורמולה 1 על ניצחון מלוכלך, מדוע לא עשו כלום לסנה ומדוע לא עשו כלום לשומאכר? העונש של שומאכר היה שלילת המקום השני שלו באליפות 97. לא פסלו לו דבר מעבר ובוודאי שלא נתנו לו עונש הרחקה עתידי. אפס הרתעה! אולי בגלל שסנה ושומאכר היו הכוכבים הגדולים, אבל כשמאפשרים להם לנהוג מלולכלך ולסכן נהגים אחרים, אי אפשר למחוק את חוסר החינוך הזה מהנהגים שגדלים עליו, כמו וורשטאפן.

מישור נוסף הוא שוב ההתייחסות לחוסר העקביות של השיפוט. שואל וורשטאפן בצדק, איך ייתכן שהאירוע בברזיל אפילו לא נחקר ועל אירוע חמור פחות בערב הסעודית, הוא נענש ואפילו בלי אזהרה קודמת. התשובה שלי היא שברור שורשטאפן היה צריך להיענש בברזיל ואז הוא היה נזהר בג׳דה.

פיתרון השימוש בשופטים קבועים אכן יתרום לעקביות בשיפוט, אבל יוצר חשש מאד ממשי לשחיתות, לעומת שופטים מתחלפים. את בעיית העקביות ניסו לפתור ב-FIA באמצעות תפקיד מנהל המרוץ – מייקל מאסי, שהוא כאילו ״פרקליטות המדינה״ שקובע מה עובר לשיפוט ונותן המלצה או תקדימים לשופטים. אני חושב שזה סידור נכון מאד, שפשוט כשל בברזיל. העובדה שהייתה טעות, לא פוסלת את השיטה. ברגע שהובן שנעשתה טעות, העניין היה צריך להיות מוסבר בכדי להחזיר את הוודאות. הבעיה כאן היא שמרצדס הרגישו שנדפקו כי רצו עונש על וורשטאפן. עונש לא קרה, אבל אפשר להבהיר שלעתיד, אירוע כמו בברזיל יביא לענישה.

3) וורשטאפן
כן! וורשטאפן נהג מדהים אבל מלוכלך. יעקב צלאל כתב ארוכות בוואלה! על הביוגרפיות של המילטון וורשטאפן וההשפעה שהייתה לאבות שלהם על חייהם. במקרה של וורשטאפן, יוס הוא לא דמות מופת, והסיפורים העסיסיים ביותר לגבי מעללי יוס ומקס בימי הקארטינג לא מופיעים ברשת. לפחות לא שמצאתי. סיפורים מפה לאוזן בקהילת הקארטינג הבינלאומית.

אני מוצא את עצמי יותר ויותר חושב על וורשטאפן כגרסה פחות נחמדה של מיכאל שומאכר, לפחות מחוץ למסלול וחסר עכבות עליו. אני שומע הרבה את הטענה שהמילטון גם היה כזה בצעירות. אבל איני יכול להסכים. לטעמי המילטון היה לוחמני עם שיקול דעת לא טוב, אבל עם מוסר מסויים שחסר לוורשטאפן. נכון שהמילטון שיקר בעצת אחד המנהלים ממקלארן בארוע בסיום המרוץ באוסטרליה 2009 מול יארנו טרולי, אבל נראה היה שהוא התחרט וסבל מזה. בכל מקרה, אם נחזור לורשטאפן, אני חש שהוא באמת, בדומה לשומאכר, מאמין שעל המסלול כל דבר שלא אסור מפורשות, מותר ולא משנה אם זה מקובל או לא.

4) אי ההבנה לגבי השבת ההובלה לידי המילטון
אחרי המרוץ הכריעו השופטים לגבי התאונה בה וורשטאפן ניסה להחזיר את ההובלה להמילטון, בלם בנקודה על המסלול ועל קו המרוץ היכן שלא בולמים במצב רגיל והמילטון פגע בו מאחור תוך גרימת נזק קל, לפחות לכנף הקדמית של המילטון. השופטים הענישו ״בקלות״ את ורשטאפן בתוספת של עוד עשר שניות לזמן המרוץ שלו ונקודות עונש לרישיון שלו. בפועל לא היה לעונש השפעה, כי לא שינה את תוצאות המרוץ.

מבחינתי ״ההסדר״ בו ניתן לקבוצה ולנהג להחזיר מיקום במקום עונש, הגיוני. אפילו מו״מ כפי שנעשה קודם לכן במרוץ. אין בכך חדש וזה נעשה ביעילות. עלתה גם בעבר בעיית הניסיון של הקבוצות והנהגים, להחזיר את המיקום בצורה ״אסטרטגית״ כפי שרדבול אמרו לורשטאפן. בפועל זה אומר לנסות לנצל זאת בכדי לקבל מיד יתרון שיאפשר עקיפה חוזרת. בעיקר קבלת DRS. בעבר זה נפסל על ידי השופטים, אבל לא ברור איפה עובר הקו.

בארוע הזה וורשטאפן ניסה לכפות את העניין על המילטון שהאט ולא ״הסכים״ להחזרת מיקום שתייצר יתרון לורשטאפן. וורשטאפן ראה שהמילטון נשאר צמוד מאחוריו ובלם במקום בו לא בולמים. אני לא אומר שורשטאפן, ניסה לייצר תאונה, אלא שהוא פשוט ביצע עבירת בטיחות חמורה. אני חושב שאפילו כל מי שהתחרה בסימולטור, מבין את ההבדל בין האטה בטיחותית, גם בישורת, על ידי הרפייה מסויימת מהגז, לבין בלימה ובמיוחד כאשר יש בצמוד מאחור מכונית אחרת. קשה להסביר את הדברים במהלך המרוץ ובוודאי לשפוט, אבל אחרי המרוץ עולה השאלה מה העונש שירתיע את וורשטאפן וכל הנהגים בכל מרוץ אחר, מביצוע עבירת בטיחות כזאת? עונש שלא משפיע על דבר מזכיר את העונש שניתן לשומאכר על חרז 97. רק עונש משפיע - מרתיע. מתי ילמדו את זה? החשש מהשפעה על האליפות גורם לבעיה חמורה ועמוקה יותר. Hard cases make bad law.

5) כישלון נהגי 2 בוטאס ופרז

פרז? על חוסר שכל משלמים וביוקר. לא רק שהתאונה שלו הייתה טמטום, אלא שהחיסרון שלו בסיום לא אפשר לרדבול לגזול מהמילטון את ההקפה המהירה ביותר. נכון שהצלחתי להתבלבל לגמרי לגבי הניקוד בפורמולה 1 מול המוטו גיפי, אבל זה לא משנה שנקודה אחת עכשיו נראית מאד יקרה.

באופן דומה, אם בוטאס היה נמצא קרוב מאחורי וורשטאפן, היה בכך בכדי לאיים עליו, שלא לדבר על זה, שורשטאפן היה מאבק נקודות יקרות בעקבות העונש אחרי המרוץ. שימו לב גם שבוטאס בזינוק החוזר כמעט עשה ״הונגריה״ שוב וכמעט הוריד את וורשטאפן בזינוק החוזר. איזה מזל שזה לא קרה. תארו לכם את הפיצוץ שהיה נגרם...

6) מסלול ג׳דה – מסלול מסוכן מדי?

בעוונותי, אני נוטה לאהוב סיכון מסויים לנהגים, למשל או-רוז׳ – ראדיליו בספא, אבל המקרה במסלולי רחוב נוסח ג׳דה הוא מעבר לסיכון או לאתגר, אלא עד כמה המסלול מתאים לעריכת מרוץ מבלי להפוך לפארסה? אני באמת מצמצתי כמה פעמים מצילומי האון בורד שהראו שיש הרבה נקודות מאד צרות, סופר מהירות ועיוורות לחלוטין על המסלול. נכון שיש רמזורים בכל מקום ונורות בתוך תא הנהג אבל המערכת עדיין עם זמן תגובה, לפני שהיא נדלקת. התוצאה של תאונה בנקודות הללו במרוץ היא עצירתו כמעט בוודאות. לא מדבר על בטיחות הנהגים, אלא על התנהלות המרוץ. היו רגעים בג׳דה שחששתי מפארסה נוסח המרוץ בספא השנה.

7) חוק הזינוק המחודש עם החלפת צמיגים אחרי דגל אדום
זהו חוק חדש יחסית, שכן בעבר, החלפות הצמיגים ואפילו תיקונים קלים (שניתן לבצע בחוץ על הנתיב בפיטס), היו אסורים. זה מרגיז את מי שנכנס לעצירה תחת מכונית הבטיחות ומשמח את מי שלא. החוק ידוע לכולם. ניתן לקחת את הסיכוי להתרחשותו, בדיוק כמו שלוקחים בחשבון מכונית בטיחות. השאלה צריכה להיות מה עדיף ככלל? האם רוצים לייצר מעין מרוץ חדש ופתוח? אם כן, אז החוק הקיים נכון. אם רוצים המשך של מה שהיה, אז לא צריך לאפשר החלפות צמיגים או תיקונים קלים.

 

אבו דאבי
המסלול שרודף את אוהדי פרארי ואלונסו מאז 2010, עבר שינוי מהותי העונה. כמעט ברמה של מסלול חדש לגמרי. איזה תזמון שיוצר חוסר וודאות בנקודת השיא של האליפות.

על פניו השינויים נועדו לעזור לעקיפות והפכו את הפניות במסלול למהירות יותר. אז זה לטובת מרצדס או רדבול? איזו שאלה קשה. לדעתי, יהיה עדיין יתרון לרדבול בפניות החדשות, אבל פחות ממה שהיה לה בפניות הקודמות. השאלה היא כמה נפגע היתרון שלה.

דבר אחד ברור לעניות דעתי; רדבול וורשטאפן ימקסמו את הביצועים בדירוג על חשבון המרוץ כטקטיקה. ורשטאפן ינסה להגן על המקום במרוץ בחירוף נפש ואם יקרה משהו, נראה את השופטים מענישים אותו. הוא לא יתן להמילטון לעקוף אותו בשלום. אני לא חושב שורשטאפן ינסה לייצר תאונה במכוון, אבל ההבנה שבפרישה הדדית, וורשטאפן יהיה האלוף, נמצאת בגלוי על השולחן ואפילו הביאה את מאסי להתייחס לאפשרות הזו.

אני מצטער על חוסר הזמן אבל אני חייב לסיים באזכור פטירתו השבוע של רוני אהרונוביץ, שהיה מחלוצי חשיפת הפורמולה 1 לציבור בישראל, כמו גם אדם שדבק בעקרונותיו בצורה מעוררת השתאות. הכתבות של רוני במגזין טורבו בשנת 81, הציתו בי את האהבה לספורט שבוערת עד היום. נראה לי ברור מה הייתה עמדתו בסוגיות שהעלתי כאן.


עוד לא הצבעתם למכונית השנה של עולם הרכב 2021? למה אתם מחכים? הקליקו עכשיו להשפיע