(צילום: Getty) (צילום: ספורט 5)
(צילום: Getty) | צילום: ספורט 5

אולי בכדי להחזיר אותנו אל קרקע המציאות, לאחר אחת העונות המוזרות והמשונות בהיסטוריה, מגיע המירוץ על המסלול השנוא של יאס מרינה באבו דאבי. שכחתם מה דפוק בפורמולה 1 כיום? הנה התזכורת הכואבת, ולא, אני לא מתכוון לחזרתו הצפויה של המילטון לתחרות, אלא למסלול שחשבו בו קודם על המרינה ליאכטות, בית המלון משנה הצבעים ופארק פרארי ורק אחר כך דחקו לשם איזה מסלול דפוק. אם בסינגפור הייתה קודם כל עיר, מה התירוץ לתוואי הדפוק הזה?

כמו כל אוהד פרארי, חוסר האהבה שלי למסלול נעוץ בטראומה של המירוץ ב-2010, אבל אם המירוץ האחרון על התוואי ההיקפי בבחריין, היה דוגמה למירוץ בו המיקום על הגריד פחות חשוב, כי ניתן לעקוף, הרי שביאס מרינה, לא ניתן לעקוף גם אם אתה מהיר יותר והאליפות תלויה בכך. ה-DRS, שינה זאת קצת בשנים האחרונות, אבל לשם ביצוע עקיפה נדרשת נהיגה אלימה נוסח מריו קארט או פורמולה e והרבה מזל...

תוואי המסלול הוגדר על ידי מה שנבנה מסביב ולא ההיפך ולכן תראו כאן המצאות ״נהדרות״ נוסח שיקיין משולשת ורצף מתסכל של פניות איטיות בין שתי הישורות עם ה-DRS, בכדי לעזור למנוע עקיפה. הכסף הגדול של הנסיכות גרם לפורמולה 1 לדחוף את הדבר הזה במורד הגרונות שלנו וכולי תקווה שליברטי יתעוררו מהסיוט הזה, כי לדעתי גם המכוניות המהפכניות של 2022 לא תוכלנה לשנות את הדנא של המסלול הזה.

המאפיינים והתוואי של המסלול מזכירים לי יותר מהכל את המסלול ״המוצלח״ של סוצ׳י, ודורשים יכולות האצה ובלימה טובות (בהיעדר רצפי פניות מהירות בשילוב עם ישורות). השחיקה כאמור נמוכה ולכן כולם ינסו לבצע רק עצירה אחת, בכדי לשמור על המיקום שלהם במירוץ. הקושי שבעקיפה על המסלול, מנטרל את היתרון מהירות שעשוי להיות מעצירה נוספת להחלפת צמיגים. כולם גם ינסו לשמור סט אדומים טוב בצד למקרה של מכונית בטיחות לקראת סוף המירוץ.

כמובן שאין לצפות לנס של גשם באבו דאבי, או לחום ממיס צמיגים, משום שהמירוץ נערך בערב והטמפרטורות נוחות בהרבה. האספלט אינו שוחק במיוחד ולכן פירלי יכולים לחזור אל שלושת התרכובות הרכות ביותר, שלצערנו, תחזקנה מעמד, כמו בשנה שעברה, כאשר המילטון המנצח וכמעט כולם, עשו עצירה אחת בלבד. לשם כך כמובן, נדרש לעבור את Q2 על צמיגי המידיום הצהובים, אבל נראה לי שמרצדס וורשטאפן יעמדו במשימה בקלות.

רגע לפני שהכתבה נשלחה, התפרסם אישור שהמילטון יתחרה באבו דאבי, כך שלצער רבים, לא נזכה לסיבוב שני בין ראסל לבוטאס על מסלול ״רגיל״ יותר, אבל אני יכול לדמיין את הצרחות שתהיינה באינטרנט אם במקרה (הסתברות נמוכה, אבל אפשרית), ולטרי יצליח לנצח את לואיס, שבוע לאחר שחלה בקורונה. מבחינה זו יש להגיד שנהגי הפורמולה 1 הינם אתלטים ברמה הגבוהה ביותר, לפחות מבחינת כושר לב-ריאה, כך שאין הפתעה מההתאוששות המהירה של לואיס, אלא שנשאלת השאלה האם הוא יגיע במיטבו לסופ״ש ארוך, בו הוא עשוי להרגיש לחץ להוכיח את עצמו מחדש.

הזדמנות אחרונה
האיום העיקרי על הניצחון אמור להגיע מורשטאפן, שאם הצליח להיות תחרותי בבחריין, בוודאי שאמור להצליח בכך ביאס מרינה. הערעור במעמד של המילטון הצליח לחלחל לכיוונו של ורשטאפן עם השמועות על ניסיון של רדבול להחתים את ג׳ורג׳. לי זה נשמע שטויות, אבל עבר הרבה זמן מאז שורשטאפן ניצח את המילטון וההזדמנות הגדולה בשבוע שעבר בוזבזה על שטות של לקלר ומלכודת עפר חמקמקה. זוהי הזדמנות נהדרת בשביל ורשטאפן להזכיר לכולם מי קורא התיגר האמיתי על תואר האלוף של המילטון. במקביל, אלבון חייב להוכיח שהוא יכול לפחות לתמוך בורשטאפן במירוץ, כלומר להיות קרוב מספיק למרצדס בכדי להגביל אותם אסטרטגית לפחות. זו דרישת המינימום (ואולי המקסימום) מהנהג השני של רדבול – לתמוך במירוצים בורשטאפן.

רייסינג פוינט מגיעים אחרי הניצחון הראשון שלהם, במומנטום מצויין ועם מכונית שמתאימה לפוקוס של המסלול על יכולת ההאצה מהפניות האיטיות ושמירה על הצמיגים. הקארמה דורשת תוצאה נהדרת לפרז, רגע לפני שהוא כנראה עוזב אותנו זמנית או לתמיד. במירוץ שיהיה ה-ר-ב-ה פחות משוגע מהאחרון, ניצחון נראה בלתי אפשרי, אבל פודיום או בסט אוף דה רסט, הינם אפשריים. במיוחד אם המירוץ יתפתח לתחרות שימור של הצמיגים האדומים, לכל אלה שלא יזנקו על הצהובים. למעשה, סטרול הוכיח במירוץ האחרון שגם הוא יודע את המלאכה ורייסינג פוינט אוהבים את האסטרטגיה הזו.

מאחורי המובילים והפוטנציאל הצעיר
רנו ומקלארן נמצאות בקרב על המקום הרביעי בדירוג היצרנים, כאשר רנו אפילו יכולה להפליא את רייסינג פוינט אם המרצדס הוורודות תעבורנה מירוץ דומה לבחריין הראשון במקום השני. אין לזלזל בחשיבות של זה לקבוצות או ללחץ שזה יפעיל על הנהגים. מבחינת ביצועים, הכל צמוד, עם יתרון קל כנראה לרנו על מקלארן ושיוויון אולי מול רייסינג פוינט, אבל מבחינת ביצועי הנהגים, הרי שהתנודתיות בביצועים של נהגי רייסינג פוינט ושל אוקון גבוהה, בעוד שריקארדו, נוריס ובמיוחד סאיינז מתפקדים ברמה גבוהה בעקביות ועם תוצאות. זה נהדר לנו הצופים, כי זה משאיר סיכוי לאנדרדוגס לעשות מהפך ממש במירוץ האחרון (וברמה האישית, לשלול מרייסינג פוינט את הפרס על ההעתקה הטובה ביותר).
 
לאלפא טאורי יש סיכוי תאורטי בלבד לעקוף את פרארי באליפות היצרנים, אבל הם הוכיחו יכולת גבוהה השנה (אם כי לא עקביות) ולאור העונש של לקלר, הם בהחלט מסוגלים לסיים את העונה בעוד ניצחון ישיר מול הסקודריה. קוויאט כנראה מסיים את דרכו, אבל זה לאו דווקא יאט אותו במירוץ הזה ולגאסלי יש ברזומה הופעות נהדרות של שמירת צמיגים במירוץ, כפי שכנראה יידרש כאן. פרארי לעומת זאת, רצו לסיים את העונה כבר אחרי המירוץ השני, אם לא הראשון. באופן אישי אני מתפלל שלקלר יתרכז במירוץ ובזינוק על צמיגים תחרותיים ואולי פטל יחזור לעצמו לחגיגות סיום דרכו עם הקבוצה. סבסטיאן עבר את רב העונה הזאת במוד של ״מת מהלך״ ויהיה נחמד אם יזכיר לכולם ובמיוחד לבוסים שלו בעונה הבאה, למה הוא מחליף את פרז. זהו מסלול שיותר מתאים לפרארי מבחריין (שני התוואים), אבל עדיין, עם דגש על יכולת האצה, שהיא עקב האכילס של פרארי, כך שרק הימור על אסטרטגיה כמו זינוק מאחור על קשים, עשוי באמת להביא תוצאות מפתיעות ולא ניסיון להיכנס לעשיריה הראשונה.

בהאס אנו במירוץ הפרידה של מאגנוסן (החביב עלי אישיותית) וב״הזדמנות״ נוספת לפיטיפאלדי להוכיח את עצמו במכונית חסרת סיכוי. באלפא רומיאו לעומת זאת יש לנו צוות שאין לו מה להוכיח כלל במכונית חסרת סיכוי וזה מביא אותנו לראסל המסכן בויליאמס האיטית מכולם, ששוב כל היכולות שלו תתמצנה בלנצח את הנהגים הנ״ל ולעבור ל-Q2. זו רכבת הרים יותר מסחררת מאשר בפארק הצמוד של פרארי. ויליאמס במירוץ בחריין, מרצדס בסאחיר ועכשיו ויליאמס שוב באבו דאבי. לפחות עכשיו יש לו נקודות העונה, אפילו אם לויליאמס אין. ראסל גם הוכיח את עצמו ועתידו בבירור לפניו, זו רק שאלה של זמן ועליו לחרוק שיניים ולהתרכז באתגר הנוכחי, בידיעה שבעתיד יהיה לו אתגר על האליפות במרצדס. זה דבר לא קל ומבחן נוסף לחוזק המנטלי שלו, להתגבר על האכזבה של אובדן סיבוב נוסף במרצדס ולהתפקס על העבודה באחורי הגריד.